תופעת הבעלויות של צד ג' על הזכויות הכלכליות של שחקני כדורגל רחבה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. במחקר שביצעה פירמת רואי החשבון KPMG עבור ה-ECA, ארגון המועדונים האירופי שמאגד כ-214 קבוצות מרחבי היבשת, נמצא כי כמות הכדורגלנים באירופה ש"נסחרים" על-ידי גורמים שונים עומדת על כ-1,100 שחקנים. כך מדווחת סוכנות הידיעות "בלומברג".
על-פי הערכות, שווי האחזקות הכולל של צדדי ג' (גורמים פרטיים שאינם מועדוני כדורגל) בבעלויות על כרטיסי שחקנים עומד על כ-1.1 מיליארד אירו, סכום המהווה כ-5.7% מהשווי של כל שחקני הכדורגל באירופה.
הפרקטיקה של בעלויות צד ג' אסורה מבחינה חוקית באנגליה ובצרפת, אך ביתר מדינות אירופה היא מותרת, או נמצאת בתחום האפור. על-פי המחקר, בפורטוגל 36% משוק השחקנים נשלט על-ידי צדדי ג', בספרד 8%, ובהולנד 3%. במזרח אירופה הפרקטיקה נפוצה אף יותר: ב-10 מדינות מזרח אירופיות מהווה החלק של צדדי ג' בבעלות על כרטיסי שחקן כ-40%.
על-פי המחקר, ישנו ריכוז גבוה במיוחד של קרנות השקעות פרטיות בשחקני כדורגל בליגה הסרבית - קרנות שנמצאות בבעלות "ספרדית, אנגלית וישראלית". במחקר, שלא פורסם לציבור ונצפה רק על-ידי כתב "בלומברג", לא פורטו הרכבי הקרנות המדוברות.
מי שמנסה להילחם מלחמת חורמה בתופעה היא אופ"א: ההתאחדות האירופית דורשת מפיפ"א, שקובעת את תקנות שוק ההעברות העולמי - למגר לחלוטין את התופעה. "זה צריך להיאסר באופן עקרוני", הסביר לפני מספר חודשים ג'יאני אינפנטינו, מזכ"ל אופ"א. העמדה של הארגון בנושא גורסת כי הכסף צריך להישאר בתוך הכדורגל, כלומר בין הקבוצה המוכרת לקבוצה הרוכשת, ולא להסתובב בין גורמים חיצוניים. באופ"א סבורים שמועדונים יכולים באמצעות המודל הזה לרכוש שחקנים שבכל מצב אחר הם לא היו יכולים להרשות לעצמם, מה שבעצם גורם ל"רמאות כלכלית", ושמדובר על סוג של סחר בבני אדם שקונים מהם "נתחים" משל היו חתיכות בשר.
אגב, מדינה אחת שבה פרקטיקת הבעלות על צד ג' נפוצה באופן גורף היא ברזיל: על-פי העיתונאי טאריק פאנחה, כ-90% מהשחקנים בליגה הבכירה שם לא שייכים באופן בלעדי לקבוצה בה הם משחקים. בקיץ האחרון, כשברצלונה רכשה את ניימאר מסנטוס תמורת כ-57 מיליון אירו - הכסף הזה התפזר, על-פי הדיווחים, בין ארבעה גורמים שונים מלבדה של סנטוס.