בית הדין הרבני הגדול דחה באחרונה ערעור של אם שחויבה במסגרת תיק גירושים ומאבקי משמורת למול את בנה בן השנה, ואף הותיר על כנו את הקנס שהוטל עליה בסך 500 שקל בגין כל יום שהיא מסרבת לערוך ברית מילה לבנה. בית הדין הרבני הגדול קבע כי עליה למול את בנה בהתאם לדרישת בעלה ולפי המסורת היהודית.
בפסק הדין נטען כי בסירובה לברית המילה האם מבקשת בעצם להכריח את בעלה להסכים לתביעתה לשלום-ביתף לחזור אליה ולוותר על הגירושים. למעשה, טענו הדיינים, היא עושה בדיוק את ההפך ומרחיקה את בעלה ממנה.
האם, מצידה, טענה כי היא מבקשת לשמור על שלמות גופו של בנה ולא להטיל בו מום. בית הדין מסר בתגובה לכך כי אם האם מסרבת לברית המילה מטעמים רפואיים, הברית תיעשה בפיקוח רופאים מומחים ובהשגחתם.
בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, שאישר את פסק הדין של בית הדין הרבני בנתניה שעליו ערערה האם, נכתב כי "...לא על כל דבר צריך להתכתש, ובפרט ברית מילה, שאבותנו וכל יהודי מוסר נפש עליה.
"...עיכוב ברית המילה עלול לעכב את האב מלהינשא בשנית כדת משה וישראל. בעם היהודי בכלל, ובארצנו בפרט, כל הציבור מלים את בניהם, למעט מקרים בודדים ביותר וקיצוניים מאד בהשקפת עולמם, ורואים בכך סמל עם משמעות עמוקה בזהותם וזיקתם לעם ישראל... גם הציבור הכללי שלא אמון על שמירת המצוות לא מעלה על דעתו להתכתש בעניין זה", נכתב בפסק הדין.
בית הדין קבע עוד כי "גם מהבחינה החברתית, טובת כל ילד יהודי להיות מהול כמו כל החברה שהוא חי בה, ואין לתת לו הרגשה שהוא משונה משאר חבריו".
בנוסף, בפסק הדין צוטטו דברי חכמים, שאמרו כי "השלמת גופו של כל ילד יהודי בהסרת הערלה - כלי שרת הוא להכשרת צורת נפשו. הסרת הערלה מכשירה את נפשו הרוחנית לקבלת עול מלכות שמיים וללימוד תורת ה' ומצוותיו".
הדיינים כתבו בפסק הדין כי "עד עתה לא נתקלנו בבתי הדין במשך עשרות שנים בהתנגדות עקרונית לעריכת ברית מילה כחלק ממאבק הגירושים, ואם ייפתח פתח ותינתן לאם אפשרות למנוע ברית מילה או להשתמש בהתנגדותה ככלי להשגת הישגים במאבק הגירושים, אנו עלולים למצוא את עצמנו בפני פרץ של תיקים כאלה, ואז יתווסף עוד ממד אימתני בתהליכי גירושים - יש לעצור מגמה זו מיד, מתוך ראיית טובת הכלל הגוברת על טובת הפרט".