מהפכת האנרגיה בארה"ב לא תערער את מעמדו של המזרח התיכון כבאר הנפט של העולם, אבל את מקומה של ארה"ב תתפוס סין, והודו ויתר מדינות מזרח אסיה יבואו במקום מדינות המערב - כך צופה ד"ר פאתיח בירול, הכלכלן הראשי של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה, בראיון מיוחד ל"גלובס" לקראת השתתפותו בוועידת ישראל לעסקים, שתתקיים בתחילת החודש הבא.
הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה (IEA) היא גוף המחקר הלא-ממשלתי המשפיע ביותר בענף האנרגיה. היא פועלת מפריז במימון 28 מדינות OECD, ומפרסמת מדי שנה את התחזית השנתית שלה למשק האנרגיה העולמי.
התחזית (World Energy Outlook), שממצאיה מצוטטים באינספור מצגות ועבודות מחקר ברחבי העולם, נחשבת כלי המחקר העיקרי הנמצא בשימוש קובעי מדיניות, חוקרים וגופים עסקיים הפועלים בשוק. במרכז התחזית השנתית של הסוכנות בשנה שעבה עמדה מהפכת האנרגיה בארה"ב שנגרמה כתוצאה מטכנולוגיות הפקה מתקדמות שמאפשרות לאמריקאים להפיק נפט בעלויות נמוכות, הן משכבות קרקע חדשות והן משדות שכבר נוצלו. השנה, אומר בירול, התברר שקצב הגידול בתפוקת הנפט בארה"ב מכה את התחזיות.
"בשנה שעברה הכרזנו שארה"ב תהפוך למפיקת הנפט הגדולה ביותר בעולם עד 2017. היום נראה שכבר ב-2015 ארה"ב תעבור את רוסיה. התפוקה האמריקאית תגיע ל-4.2 מיליון חביות ביום ואז תשתטח".
נפט: מרכז הכובד עובר לאגן הפסיפי
על השאלה מה זה אומר מבחינת המזרח התיכון עונה בירול: "מרכז הכובד של הסחר בנפט עובר מהאגן האטלנטי לאגן הפסיפי. המזה"ת עתיד לספק כ-90% מצריכת הנפט של מדינות אסיה. קשרי הסחר בין מדינות המזה"ת למדינות המפתח באסיה יתהדקו. הלקוחה הגדולה ביותר של הנפט בעשור הקרוב תהיה סין, אך הגידול בביקוש לנפט בסין ייעצר ב-2020, בד בבד עם ההאטה בקצב הצמיחה של הכלכלה הסינית. בהודו קצב הגידול באוכלוסייה ובפיתוח הכלכלי יגיע לשיא רק ב-2020, כך שהודו תעבור את סין בעשור הבא".
משמעות התחזית של הסוכנות הבינלאומית היא שעבור סין הודו ומדינות דרום מזרח אסיה הבטחת אספקת נפט סדירה מהמזרח התיכון תהפוך אינטרס אסטרטגי עליון. "כמות הנפט שתעבור בנקודות אסטרטגיות באסיה כמו מצרי מלאקה (באינדונזיה ע"ב) צפויה לגדול בעשרות אחוזים", מסביר בירול, "ולכן, נושא ביטחון צירי אספקת האנרגיה יהפוך לנושא מהותי מאוד למדינות אסיה. ממש כפי שהיה בזמנו עבור המערב".
האם נחזה בקרוב באניות מלחמה סיניות שישייטו במימי הים התיכון, ממש כפי שארה"ב שיגרה לכאן, בשנות ה-50, את אוניות הצי השישי? בירול עדיין איננו מוכן ללכת רחוק עד כדי כך, אך הוא משוכנע שציר המסחר בין המזרח התיכון למזרח אסיה "יחוזק על ידי קשרים מדיניים".
ובכל זאת צפויים שליטי מפיקות הנפט להתמודד בשנים הקרובות עם אתגר לא פשוט. סבסוד הנפט לצריכה מקומית הוא אבן ריחיים כלכלית שתכביד עליהם יותר ויותר, משום שהמחירים הנמוכים באופן מלאכותי גורמים לגידול בצריכה. "להערכתנו, ממשלות בעולם מסבסדות את מחירי הנפט לצריכה מקומית בסכום כולל של 540 מיליארד דולר. מדובר בעיקר במדינות במזה"ת. הסבסוד מדכא פיתוח מקורות אנרגיה מתחדשת באותן מדינות, וגורם להן להפוך לצרכניות נפט גדולות מאוד".
- האם צפויה ירידה במחיר הנפט לאור אירועים גיאו-פוליטיים כמו הפשרת היחסים בין איראן למערב?
"כפי שאמרתי, הצריכה המקומית במדינות המזרח התיכון הולכת וגדלה בקצב מהיר ומשום כך אהיה מופתע מאוד אם נראה גידול בהיצע הנפט של אותן מדינות ליצוא. מבחינת המחיר, רוב המדינות המייצאות נפט זקוקות למחיר של 90 דולר לחבית כדי לשמור על איזון תקציבי. הפקת הנפט הלא-קונבנציונלי בטכנולוגיות חדשות והפקת נפט מהמאגרים החדשים שהתגלו בים העמוק מחייבת מחיר ממוצע של 80 דולר לחבית כדי שתהיה כדאית מבחינה כלכלית. לכן אהיה מופתע לראות ירידה במחיר הנפט, אלא אם כן כלכלת העולם תידרדר למשבר כלכלי עמוק. לאורך זמן לא נחזור יותר לסביבת מחירים של 50-60 דולר לחבית".
מהפכת הגז: כאב הראש יהפוך למיגרנה
- האם מהפכת הגז בארה"ב "תשבור את השוק" במחירי הגז הנוזלי בעולם?
"ארה"ב תתחיל לייצא גז במחצית השנייה של העשור, אבל לא ברור עדיין כמה גז. לדעתנו הכמות השנתית תעמוד על כ-60 מיליארד מ"ק (BCM), והפוטנציאל מגיע ל-100 BCM בשנה. איני יודע אם זה 'ישבור את השוק' אבל העובדה שיותר גז נוזלי ייכנס היא חדשות טובות ליבואני הגז".
התוצאה המקרו-כלכלית המרכזית של התמורות בעולם הגז היא פער שנוצר בשנים האחרונות בעלויות האנרגיה בין ארה"ב וסין מצד אחד ליפן ואירופה מצד אחר. הפער מחריף ככל שהגז הטבעי הופך למקור דומיננטי יותר לייצור חשמל (ראו גרף). בירול סבור שלא מדובר בפער זמני אלא בתופעה קבועה שתשנה באופן מהותי את הכלכלות בעולם. "מחירי הגז באירופה יקרים היום פי שלושה מבארה"ב והמחירים ביפן יקרים כמעט פי חמישה. להערכתנו הפער יישמר ב-20 השנים הבאות. זה אומר שכאב הראש שחשים במדינות שבהן עלויות האנרגיה יקרות יותר יהפוך למיגרנה של ממש. אנחנו צופים ירידה משמעותית בפעילות של תעשיות עתירות אנרגיה באירופה, למשל בענפים כמו פטרוכימיה, אלומיניום ומלט".
אנרגיה חלופיות: מחשבה שנייה על הסובסידיות
מצוקת האנרגיה של אירופה מתמרצת את הממשלות ביבשת להשקיע בפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשת כמו רוח, שמש ומים. "הממשלות בעולם מסבסדות אנרגיות מתחדשות ב-100 מיליארד דולר לשנה" אומר בירול. "50% מהסובסידיות הן באירופה - אנחנו רואים מחשבה שנייה בנושא הזה. אנחנו צופים ששיעור החשמל המיוצר ממקורות אנרגיה מתחדשת יגיע למעל 30% בשנת 2035, אבל עיקר הגידול יגיע דווקא מסין. ב-20 שנים יגדל השימוש באנרגיית רוח ואנרגיית מים בסין בהיקף שווה לזה של ארה"ב, אירופה ויפן יחד".
- ומה לגבי שני מקורות האנרגיה האחרים - גרעין ופחם?
"המצב לגבי אנרגיה גרעינית מורכב. ביפן, בגרמניה ובהולנד יש כידוע החלטות להפחית את היקף השימוש באנרגיה גרעינית ואפילו בצרפת (76% מהחשמל בצרפת מיוצר מאנרגיה גרעינית - ע"ב) הנשיא פרנסואה הולנד החליט להפחית את ההסתמכות על הגרעין. מצד שני סין, קוריאה, הודו בריטניה ורוסיה החליטו להקים כורים גרעיניים חדשים לייצור חשמל. לגבי הפחם - הוא עדיין זול באופן משמעותי מכל מקור אנרגיה אחר ברוב מדינות העולם. במזרח אסיה הפחם זול ב-50% ממקור האנרגיה הקרוב ביותר אליו ולכן 70% מתחנות הכוח החדשות שיוקמו שם בשנים הקרובות יפעלו בפחם ו-30% - בכל שאר המקורות ביחד".
