ישי גרין עבר לפני כמה שבועות חוויה חוץ גופית. "אני קם בבוקר שאחרי המכירה של סולוטו, מסתכל בעיתון, ורואה את הבן אדם הזה שעשה אקזיט של 45 מיליון שקל (10% מהבעלות על החברה, צ' ק'), ואני מקנא באיש הזה בתמונה שעשה יותר כסף ממני. את מבינה את הקטע ההזוי? הרי זה אני, זה כתוב עליי".
- אני מריחה מטפורה באופק.
"אני חושב שזה מראה כמה מעוות הדימוי התקשורתי ואיך הוא משתקף. הרי גם 'מחוברים' (סדרת הדוקו-ריאליטי החושפנית שבה השתתף, צ' ק') לא באמת קשור לחיים האמיתיים שלי. אבל תשומת לב שווה כסף, ובגלל זה כולם רוצים להתפרסם".
- מה אתה אומר לי בעצם, שאתה לא אמיתי? גם עכשיו, בשיחה שלנו?
"ברור שלא. אני יודע בדיוק מה אני רוצה להגיד. זה אימג'".
- זה קצת מאכזב.
"מה לעשות, להגיד את האמת? זה לא עובד ככה".
זוהי נקודת פתיחה בעייתית שמציב גרין בתחילת השיחה שבמהלכה ישחרר עוד כמה אמיתות על החיים ועל אומת הסטארט-אפ התל אביבית. הוא בן 35, אב לשתי בנות, מתגורר עדיין בשכירות בתל אביב, ועכשיו, אחרי המיליונים שגרף ממכירת סולוטו הוא גם קצת יותר מיליונר ומחפש בימים אלה דירה לקנייה בעיר: "הסתכלתי כמה עולה בית פרטי בתל אביב, ואני לא יכול להרשות את זה לעצמי גם אחרי שני אקזיטים שעשיתי".
אולי זאת הסיבה לכך שהוא ממשיך לעבוד במרץ על חזון "חברת מיליארד הדולר", המיזם החדש שלו ושל שותפו נדב שובל, spot.im. לא יעזור כלום, עד גיל 50 הוא חייב לעשות את האקזיט שיעיף לו את הבלורית. אחרת, לפי החישוב שלו, הוא ייכנס לאוברדראפט למרות העובדה שהוא לא באמת חייב לעבוד היום.
"הרי איך עובד חישוב של אקזיט", הוא מפרט, "קודם כול מחזירים את הכסף למשקיעים, אז כבר 20 מיליון דולר ירדו; אחרי זה מעבירים לעורכי דין ועניינים עוד 4 מיליון דולר; לזה מוסיפים עוד 10% בונוסים לעובדים וכבר הגעת כמעט ל-50% מהסכום. אחרי זה מגיע מס הכנסה, ועוד 30% ירדו. אז בסדר, כתוב 45 מיליון שקלים, אבל אילו היו יודעים את המספרים, אז מתוך 30 מיליון שקלים נשארים לי 10 מיליון. בכל זאת, זה יפה מאוד, אפשר לקנות דירה מדהימה".
הקרקע, לדידו של גרין, פורייה מאי-פעם עבור האקזיט שבאופק: "אנחנו נמצאים בעידן מכונות הכסף", הוא אומר בלי שמץ של היסוס. "השנה אנחנו נראה בישראל בכל שבוע מינימום אקזיט אחד ובשנה הבאה נראה מדי שבוע שניים-שלושה אקזיטים. הולכים להיות הרבה מאוד מיליונרים חדשים, בכמויות, ותהיה עוד שכבה של אנשים עשירים שהם העובדים של היזמים. הסתכלתי על הרשימה של האנשים שעשו כסף מסולוטו. את יודעת כמה משקיעים פרטיים היו לנו?"
- כמה?
"שלושים משקיעים פרטיים. אפילו הספר שלי והדיקן שלי במדעי המחשב השקיעו בסולוטו והרוויחו מהאקזיט. זה טוב, אני בעד כסף פרטי, לתת למישהו מהשורה לשים כסף בהיי-טק, תמיד בנקודת הנחה שאני מחזיר את הכסף".
- גם השר נפתלי בנט היה ברשימה.
"כן, הוא עשה יפה מאוד באקזיט ומגיע לו כל שקל".
- ספר על המעורבות שלו בחברה.
"אנשים אומרים שלא מגיע לו הכסף, אבל מה אתם יודעים בכלל, אנחנו היינו צריכים כסף, ואחת הקרנות אמרה לנו שאם נשכנע את בנט להיות המנכ"ל של סולוטו - היא תשקיע. נסענו אליו ונפגשנו בבית קפה בהרצליה פיתוח. נפגשנו עוד כמה פעמים והוא נדלק, אמר שיש פוטנציאל. באותו הזמן הוצע לו גם להיות מנכ"ל ווייז אבל הוא הלך איתנו, השקיע בחברה כסף, התמנה למנכ"ל וקיבלנו את הכסף מהקרן. הוא עזר לנו להתפקס על המוצר שאיתו בסופו של דבר גם זכינו בתחרות טק-קראנץ'".
- ואחרי חמישה חודשים הוא עזב.
"הוא אמר, 'זה לא קשור אליכם, אני מודאג מהמדינה. חשבתי שאני יכול להישאר בהיי-טק אבל לא מסוגל, אני חייב להצטרף לממשלה אחרת ביבי יחזיר את כל השטחים, אי-אפשר להשאיר את המדינה בידיים של ביבי'. אמרנו לו, 'למה לא? אנחנו שמאלנים ואין לנו בעיה שיחזירו את השטחים'. הוא בן אדם מדהים. אפילו לא עשה משא ומתן לפני שעזב, הוא אפילו לא יודע כמה הוא עשה עכשיו באקזיט".
- הוא הגיע למסיבת האקזיט?
"הוא? אני לא הייתי. יכול להיות שעשו מסיבה, אבל לא הזמינו אותי בינתיים".
- אבל אתה הפנים של סלוטו. מה, יש משקעים?
"תראי, בסולוטו לא רצו ללכת בדרך שרציתי ללכת בה, אז עזבתי. לא היו לי הרבה אפשרויות, לא מעניין אותי לעבוד בחברה של מישהו אחר. יש משקעים בכל חברה שאתה עוזב או מוכר, זה חלק ממך, וכשאתה עוזב יש משהו רגשי שנשאר. בכל מקרה, spot.im זאת החברה האמיתית שלי. כל יזם מרגיש ככה; הדבר האחרון שאתה עושה זה באמת הדבר החשוב".
- אתה גם משקיע במיזמים אחרים?
"לא. אני לא מספיק עשיר בשביל זה. בכל מקרה, גם לא קיבלנו עדיין את הכסף. זה שוטף פלוס מלא דברים שקורים בדרך. זה לא שיש שיא מסוים ומקבלים מלא כסף ואז באות האורגזמה והסיגריה שאחרי. זה תהליך".
- גם הרבה עצבים ומתח.
"אני באופי שלי מאוד רגשי, עם עליות וירידות. אם אני לא מוצא את הדרך שהחברה שלי תהיה שווה מיליארד דולר אני שוקע לדיכאון עד שאני מוצא פתרון. מה שכן, השותפים שלי תמיד יציבים נפשית".
- נשמע מעייף.
"מאוד מעייף, במיוחד את אשתי. אבל אני משתפר עם השנים. עסוק בהתבוננות פנימה כל הזמן, הנה כבר סיימתי את האנליזה שלי. היא חתומה וסגורה. אני ממשיך הלאה".
כמו מאגר נפט אין-סופי
בעוד מספר שבועות תשיק החברה החדשה של גרין את המוצר שלה. "השקה שקטה", גרין מנסה להצניע, אך לא מצליח להתאפק ומוסיף באותה נשימה: "אנחנו בונים רשת חברתית מלאה. לא נעשה ניסיון כזה מאז פייסבוק; בכל פעם שתצטרך לדבר עם מישהו שאתה לא מכיר, אפילו אינסטלטור, תשתמש בזה. איך זה ייתכן עם תקציב של 2 מיליון דולר? כי יש היום הזדמנות יוצאת דופן בעולם היזמות בהיי-טק".
- שהיא?
"האינטרנט הוא כמו מאגר נפט אין-סופי, ויש הרבה חברות שיודעות לחצוב את הנפט. זה דומה לחשמל. לפני 150 שנה אם היה לך מפעל לאלומיניום היית צריך להקים גם תחנת כוח, להבין בחשמל ולייצר חשמל. אז הגיע ניקולה טסלה ואמר, 'קח כבל', ופתאום יש חברת חשמל. אותו דבר באינטרנט, יש כמויות של תחנות כוח שהן בעצם תשתית לכל דבר שאתה צריך. אני משתמש ב-25 תוכנות שונות".
- רגע, רגע, עצור שנייה. תסביר לי יותר על התוכנות האלה.
"למשל, חברה שנקראת פושר.קום, שמציעה לך חדרים שדרכם אפשר להעביר הודעות, כמו וואטס-אפ. עכשיו, אני כמתכנת יכול גם לתכנת את זה לבד אם תיתני לי שנתיים ועוד 20 מיליון דולר. אבל היום אני משלם 8 דולרים לחודש ויכול להחזיק 500 איש בחדרים האלה, שידברו זה עם זה. רבע מיליון איש יעלו לי 6,000 דולר לחודש. זה כלום להעברת הודעות. יש גם המון תחנות כוח שכל מה שהן עושות זה לטפל בבעיית התמונות וב-scalability, אלה חברו---"
- רגע, scala-מה?
"סקלביליטי, סקיילביליות. מדרגיות. היכולת לגדול לאין-סוף".
- אוקיי.
"בכל אופן, תחנות הכוח האלה הן חברות ששוות כמה מאות מיליוני דולרים".
- אוקיי, אז סקלביליטי, מה שפייסבוק בנו שנים ואינסטגרם שברו את הראש עליו, היום אפשר לקנות בזול. זה מה שאתה אומר.
"פייסבוק השקיעו המון כסף כדי לבנות את זה. אבל היום אני יכול להחזיק מאה מיליון משתמשים ברשת החברתית שלי ופייסבוק יכולים לקפוץ. יש אין-סוף תשתיות שיודעות לעשות הכול, פייסבוק לא יכולים לרוץ יותר מהר ממך אם אצלך עובדים 300 איש וכל אחד מומחה בתחומו. הלחם והחמאה של החברות האלה זה להעביר בכל יום עשרה מיליארד הודעות או להקטין תמונות לכל הגדלים שיש".
- איך זה מסתדר לך עם שתי בנות בבית.
"הבנתי כבר שאסור לעבוד מסביב לשעון על סטארט-אפים. זה בזבוז זמן וטעות כי אתה קם עם אותם רעיונות. אנשים מוכשרים צריכים לעבוד בצורה יעילה בשביל הפתרונות היצירתיים. אבל ברור שעובדים גם בלילה; כשהאישה נרדמת אני עובד. מה יש לי לעשות, לראות כוכב נולד מוקלט? אני יושב ומתכנת".
- יש לך עדיין את היכולת לשבת ולתכנת?
"כן, אני יכול לתכנת שעות. אם אני יושב על קוד לא מעניין אותי כלום, אני יכול לשבת שמונה שעות רצוף בלי לעשות פיפי, אני חייב להשתין אבל אני רוצה לכתוב עוד שורת קוד. בסולוטו קצת איבדתי את המקצוע שלי והאצלתי סמכויות, אבל פה אני כותב את השרת ואת הארכיטקטורה של התוכנה באופן ידני. מגיל 6 אני יושב שעות מול המחשב".
- יש איזו מסקנה טכנולוגית במעבר מסולוטו ל-spot.im?
"אולי אחת - שהטכנולוגיה של מייקרוסופט, לדעתי, זה בערך עשר שנים אחורה".
טוב כמו הצ'ק האחרון
במידה רבה, ולא רק בגלל הפרופיל הגבוה שצבר ב"מחוברים", גרין הוא אחת הדמויות הבולטות בסצנת הסטארט-אפים המקומית. בעידן שבו גיקים מההיי-טק נהנים ממעמד כוכבות, גרין מביא איתו גם קצת אבק כוכבים מהבית. הוא מפזר אותו בהרצאות בנושא היזמות או בראיונות, למשל, לטלוויזיה הדרום קוריאנית: "מישהו במשרד החוץ כנראה ראה מחוברים", הוא צוחק, ומספר שבחברה עובדים אצלו היום שני סטודנטים דרום קוריאנים. "שולחים אותם לישראל ללמוד איך לבנות סטארט-אפ. הישראלים הבינו את השיטה".
שלוש שעות, אומר גרין, יספיקו להסבר ממצה על אלפי הצעדים לבניית סטארט-אפ: "זה באמת לא כל-כך מסובך", הוא מבטיח, "יש כיום בישראל אלפי סטארט-אפים וכמויות של חברות שלא שמעת עליהן אבל הן שוות כל אחת 100 או 200 מיליון דולר. הערך הנצבר של הסטארט-אפים ברדיוס מסביבנו פה בתל אביב הוא עשרות מיליארדים".
- ואיך האווירה בסצנה המקומית?
"כולם עוזרים לכולם, לא מנפנפים זה את זה. למשל, עם אבישי אברהמי, מנכ"ל WIX, אנחנו נפגשים כל הזמן. היה לי ויכוח קשה עם נדב, השותף שלי, אז הלכנו לאבישי שעזר לנו, הוא הגורו שלי".
- ודאי גם תחזוקת המוניטין מאוד חשובה.
"את יודעת מה אומרים: אתה טוב כמו הצ'ק האחרון שלך. הנה, תראי את שי אגסי. יזם מהשורה הראשונה. בן אדם מדהים. כישלון אחד, והוא כבר לא מעניין ורק פוגעים בו. זאת הבעיה של חשיפה, זה מבנה התרבות, וזה הסיכון שאתה לוקח".
- מפריע לך כשיש חוסר פרגון?
"כשזה כלפי מישהו אחר אז לא; אני מהלא מפרגנים, בדיוק כמו כולם".
- קראת טוקבקים בדיווחים על האקזיט של סולוטו?
"בטח. זאת חוויה מאוד קשה. זה מייצר פצע מאוד גדול. חשבתי שמילים זה שטויות, שאם זורקים עליך עגבנייה אתה שוטף ונגמר, אבל אם קראת משפט זה נשאר בתוכך".
- למי אתה לא מפרגן? מהן הרעות החולות בסצנה של היזמות?
"אני לא מפרגן לחברות שלא נותנות אופציות לעובדים שלהן. אנחנו מאוד גאים שב-spot.im העובדים שלנו מחזיקים נתח מהחברה, ברמה שיש מיליארדר שקנה את אותו אחוז שיש לעובד שלנו. ככה שגם אם 'ניכשל' ונמכור רק ב-40 מיליון דולר, אז גם אותו עובד יעשה נתח מכובד. הרי כולנו פה בשביל הכסף; זה עסק, וזאת הנקודה הכי חשובה".
גרין לא אומר את זה סתם באוויר. כמי שגדל בשיכון ותיקים בנתניה, בן להורים שעלו וירדו מנכסיהם, הוא מבין את חשיבותו של כסף. הוא נוהג לספר איך הוא זוכר את הצחוק של ההורים, בהיותו ילד, באחד הלילות מחדר השינה כששטרות כסף מסביבם, רגע אחרי שפדו מיזם מוצלח - שמהר מאוד גם התרסק.
"אני אמנם בר מזל היום, אבל קשה לשרוד כאן", הוא אומר. "באחד הימים של האקזיט פתחתי חדשות, והייתה סדרת כתבות על ילדים עניים בישראל. אני הייתי ילד עני כזה, ההוצאה לפועל היו מבקרים אצלנו בבית. בגלל זה עולה השאלה מה האחריות שלי, כי כשאדם אחד מתעשר זה תמיד בא על חשבון מישהו אחר. אם תהיה כמות עצומה של אנשים עם כסף שרוצים לתת יותר לרווחה - אני הראשון לחתום".
- אבל אתה רוצה להיות טייקון, לא?
"התוכנית הכלכלית שלי עבור המשפחה היא שביום שאני אמות לא יישאר לי כסף".
- נראה לי שכדאי להתייעץ עם רואה חשבון קודם.
"זה השקר של הכלכלה. אומרים לך תחסוך ותשקיע, לא רוצים שתשתמש בכסף, כי כשאתה משקיע אתה משקיע אצל המיליארדרים שמתעשרים, וכשאתה משתמש בכסף אתה מעביר אותו למעמד הביניים. אני הולך להשתמש בכל הכסף שלי".