רק לפני שנתיים דריק רוז, כוכב שיקגו בולס, עדיין נחגג כאתלט תקדימי. רוז, שבגיל 22 נעשה ה-MVP הצעיר בתולדות ה-NBA, היה העדות האחרונה לשדרוג הברור באתלטיות בליגה; פוינט גארד בגובה 1.90 מטר על 86 ק"ג של שרירים, שמגיע למהירות של 32 קמ"ש על המגרש, אקספלוסיבי עד כדי כך שלפעמים הוא היה מפעיל על הקרסוליים שלו פי שלושה כוח ממשקל גופו.
היום הגוף של רוז הוא הסיפור הכי עצוב בספורט האמריקאי. אחרי קרע ברצועה הצולבת (ACL) של ברך שמאל באפריל 2012 שגרם לו להחמיץ את כל העונה הקודמת, רוז קרע את המיניסקוס בברך ימין במשחק נגד פורטלנד, והשבוע התברר שהוא גמר גם את העונה הנוכחית. הקורלציה בין המקרים היא ספקולטיבית במקרה הטוב, אבל מה שבטוח זה שהפציעות של רוז הן חלק מגל ששוטף את ה-NBA: לא פחות מתשעה שחקנים קרעו את ה-ACL בשתי העונות האחרונות; כוכב מינסוטה קווין לאב שיחק רק 18 משחקים בעונה הקודמת בגלל פציעה בברך; ראסל ווסטברוק הנהדר מאוקלהומה סיטי קרע את המיניסקוס בפלייאוף האחרון; וכמובן הפציעה של קובי בראיינט, שקרע את גיד האכילס באפריל.
הפציעה של בראיינט היא אולי האינדיקציה הכי טובה לרמת הקושי הפיזי שמכתיבה ה-NBA. ביוני פורסם ב-American Journal of Sports Medicine מחקר על הופעות של שחקני NBA אחרי קרע בגיד האכילס, שכלל 18 שחקנים שסבלו מהפציעה בין 1988-2011. שבעה מתוך ה-18 לא חזרו לשחק בליגה אחרי הניתוח, רק שמונה חזרו ליותר מעונה אחת. אלה שהצליחו לשרוד יותר מעונה אחרי הפציעה - ביניהם כמה שחקנים אגדיים כמו דומיניק ווילקינס, אייזאה תומאס ופטריק יואינג - היו משמעותית פחות טובים: ה-PER (player efficiency rating) שלהם ירד בממוצע של תשע נקודות, שזה פחות או יותר ההבדל בין אולסטאר לשחקן די שולי ב-NBA.
לאור הנתונים האלה, השאיפה האובססיבית של בראיינט לחזור לפרקט בזמן שיא - ההחלמה מקרע בגיד האכילס נמשכת בדרך כלל 9-10 חודשים, בראיינט דיבר על קאמבק בנובמבר וכרגע מכוון לדצמבר - נשמעת לא רק משוגעת, אלא גם מסוכנת. הגיל הממוצע של הנבדקים במחקר היה 29; בראיינט בן 35, בדרך לעונה ה-18 שלו בליגה. לכן ההחלטה של הלייקרס להחתים אותו השבוע על הארכת חוזה לשנתיים תמורת 48.5 מיליון דולר מסתמכת, יותר מכל דבר אחר, על אמונה מאגית בכוח הרצון של בראיינט.
הלייקרס בוודאי לא יכולים להסתמך על הרפואה, שעם כל ההתקדמות שלה לא ממש עזרה לשיקום של שחקנים במקרה של קרע בגיד האכילס, בעיקר כי הדרישות הפיזיות של המשחק עלו במקביל. התנועה הלטרלית (לצדדים) נעשתה כל כך אגרסיבית, שלפי גורמים רפואיים, היום כל שחקן NBA עלול לקרוע את הרצועה הצולבת או את גיד האכילס. בנוסף, מחקר באוניברסיטה הטכנולוגית של קווינסלנד בבריסביין, אוסטרליה, מצא שייתכן וקיים קשר בין פציעות לכאורה לא רציניות אך מאוד נפוצות ב-NBA, כמו מתיחות בשריר הירך האחורי (hamstring), לבין סיכון גבוה לפציעות קשות כמו קרע של ה-ACL. וכאן נכנס לתמונה העומס המצטבר.
***
העומס על שחקני NBA רק הולך וגדל. לפני 30 שנה, הסיבוב הראשון בפלייאוף שוחק בשיטת הטוב משלושה משחקים. ב-1984 עברו להטוב מחמישה משחקים. מ-2003 זה הטוב משבעה. לעומס הזה, גילה מחקר שמגיע דווקא מהכדורגל, יש מחיר כבד: ד"ר גרגורי דופונט מהמעבדה ללימודי תנועה אנושית באוניברסיטת ליל עקב אחרי פציעות בצ'מפיונס ליג בין 2007-2009, ומצא ששיעור הפציעות היה גבוה פי שישה כששחקנים שיחקו שני משחקים בשבוע לעומת משחק אחד בשבוע. ב-NBA קבוצות משחקות בעונה הרגילה בין 2-4 משחקים בשבוע, וברחבי הליגה מצביעים על המחקר של דופונט כהוכחה לכך שהדרישות מהשחקנים גבוהות מדי.
אחד השחקנים שהתבטאו בכנות בנושא היה ג'רו הולידיי, הגארד המצוין של ניו אורלינס פליקנס. הולידיי בן ה-23 שיחק בעונה הקודמת - שבה הוא נבחר לראשונה לאולסטאר - 37.5 דקות למשחק בפילדלפיה, ובאפריל כבר סבל מירידה חדה ביכולת. "זה מעייף, ברור", הוא אמר, "אני לא אשקר. זו הפעם הראשונה שבה אני משחק בממוצע יותר מ-35 דקות. יש הרבה דברים שאני לא יכול לעשות שאנשים אחרים כנראה כן. אני ישן כל היום, במקום להתעורר ולצאת לראות סרט או משהו. אני במיטה כל היום".
בניסיון לשלוט כמה שיותר בעייפות ובפציעות, קבוצות NBA התחילו לחפש אמצעים טכנולוגיים שיסייעו להן לווסת את המאמץ של השחקנים על בסיס אובייקטיבי. אחד האמצעים האלה הוא מכשיר GPS שנקרא OptimEye, פיתוח של החברה האוסטרלית Catapult Sports, ששמונה קבוצות אימצו העונה. המכשיר, בגודל ביפר, מוצמד לשחקנים באימונים, מתעד כל תנועה שלהם, ומודד פרמטרים כמו מרחק, מהירות, שינויי כיוון, האצה, האטה, דפיקות לב ועוד. הנתונים מועברים בהמשך למחשב, שם הם עוברים ניתוח שמאפשר לצוות המקצועי לדעת מתי כל שחקן מועד לפציעות.
נכון לעכשיו, ה-NBA אוסרת על שימוש במכשיר במהלך משחקים, שבהם רמת המאמץ כמובן גבוהה משמעותית. אם המדיניות הזאת תשתנה בעתיד, אולי ייחסכו פציעות עצובות כמו של דריק רוז.