"אני מכיר את אלון חסן, הוא אדם שאפשר לסגור אתו עסקה". את הדברים האלה אמר אורי יוגב בראיון למוסף G של "גלובס" בתחילת השנה. בעת הריאיון היה יוגב בווייטווטר, והנמלים נראו כמו אפיזודה מרוחקת מימיו כממונה על התקציבים באוצר. היום בכובעו החדש של יוגב נשמעים דבריו יותר רלוונטיים מאי פעם.
הם רלוונטיים במיוחד עבור גדעון סיטרמן, שמונה לפני שנה וחצי ליו"ר חברת נמל אשדוד על ידי שר התחבורה ישראל כ"ץ, וקיבל אתמול באדיבות ערוץ 2 הודעה על זימונו לשימוע לקראת הדחה. בחודשים האחרונים הפך סיטרמן לנמסיס של יו"ר הוועד אלון חסן, שרואה בו אחראי מרכזי לכל הצרות שנחתו עליו, החל מהמתקפה התקשורתית ועד לחקירה על עסקיו הפרטיים שמנהל רואה חשבון חיצוני שנשכר על ידי דירקטוריון הנמל.
האם ראשו של סיטרמן הוא אתנן שהובטח לאלון חסן בתמורה להסרת התנגדותו לרפורמה בנמלים? למחשבה הקונספירטיבית הזו אין הוכחה. הטענות שמעלה יוגב נגד סיטרמן במכתב השימוע הן ענייניות ברובן. ובכל זאת, קשה שלא לחשוב שהבריון מנמל אשדוד הוא המרוויח העיקרי ממהלך ההדחה. העיתוי הנוכחי נוח לחסן במיוחד, ערב כינוס הוועדה לביקורת המדינה בעקבות איומיו לכאורה על מבקר הפנים של הנמל ושבועיים לפני פרסום הדו"ח הסופי של הרו"ח החיצוני על עסקיו.
"אין מה להשוות את המצב בנמלים היום לעומת המצב לפני עשור", הוסיף יוגב בריאיון, "אז היו לנו שלושים ראשי ועדים, שכל אחד מהם הייתה לו יכולת לסגור את הנמל. היום בכל נמל יש לוועדים מנהיגות ברורה". היכולת של יוגב לחתוך עניינים, בקור רוח חסר סנטימנטים כבר הפכה לשם דבר. כבר לפני חודשיים הוא סימן את סיטרמן כמטרה. אז התנגד שר התחבורה ישראל כ"ץ למהלך, וכנראה הצליח לעכב אותו. הפעם כ"ץ שומר על שתיקה. השליטה של חסן בעובדי הנמל כמעט מזמינה את המדינה לסגור אתו עסקה.
ב-2005 היא נדרשה לקנות את הסכמת העובדים בסכומי עתק. "מה שקורה בשנתיים האחרונות זה שנותנים לוועדים המון כסף בלי לקבל כלום בתמורה", אמר יוגב באותו ריאיון. באותה רוח אפשר לומר שסיטרמן תמורת הסכמת הוועד לתחרות עם הנמל הפרטי החדש עשויה להיות עסקת העשור, אם לא עסקת המאה.