הנפגע המרכזי ממכתבו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שמאיים לגרום לדחייה נוספת בהכרעה על עתיד אי.די.בי, עלול להיות נוחי דנקנר, עדיין בעל השליטה באי.די.בי, המוביל יחד עם אלכסנדר גרנובסקי קבוצת רכישה המתמודדת על השליטה בקונצרן.
בקשתו של ליכט לעצור את ההצבעות מכוונת ישירות לקבוצה זו, וליכט אף הקדיש לה סעיף שלם במכתב, שבו קבע כי טענתה כאילו הוראת החוק אינה חלה עליה, משום שהתארגנה טרם הוצאתו לפועל, אינה מקובלת עליו.
אם דנקנר רוצה להישאר במרוץ, והוא רוצה מאוד, עליו להכין תוכנית תחומה בלו"ז צפוף לקיפול חברות השכבה בפירמידה שאותה הוא מתעד לבנות על אי.די.בי, עד למועד הקלוזינג של הסדר החוב.
הכוונה היא בעיקר לשרשרת החברות הציבוריות של גרנובסקי (ZBI, BGI ואמבלייז, שאמורה לממן את רוב ההשקעה), וכמובן לחברות המטה באי.די.בי - אי.די.בי פתוח, דסק"ש וכור (שתי האחרונות כבר נמצאות בהליך מיזוג).
לא מדובר במהלך של מה בכך, שכן פעולות שכאלה מורכבות ודורשות זמן (לפחות כמה חודשים) ומימון, וכן הסכמה של מחזיקי האג"ח למהלך ופירעון החוב כלפיהם - דבר שיאלץ את דנקנר לגייס כסף נוסף לקבוצה, ואולי אף משקיעים נוספים.
גם מחזיקי האג"ח של אי.די.בי אחזקות חדלת הפירעון עלולים להיפגע מדחייה נוספת בסאגה. אלה כבר קיוו לראות את החזר רוב כספם בסופו של הליך שאליו נכנסו לפני למעלה משנה, וכעת הוא מתרחק מהם שוב. זאת בזמן שקופת החברה הולכת ומצטמקת, משום שהיא מממנת עדת עורכי דין ומומחים למיניהם.
בשנה האחרונה הסתכמו עלויות ההסדר בכ-32 מיליון שקל.
יתרה מכך, ככל שחולף הזמן גובר הסיכון לנכס היחיד של אי.די.בי אחזקות - החברה הבת אי.די.בי פתוח, הנמצאת בבעיה תזרימית משל עצמה, שעלולה להביא אותה לידי חדלות פירעון כבר במחצית הראשונה של 2014.
התארכות ההכרעה בהסדר החוב עשויה, אם כן, להשיב את הכוח לידי מחזיקי האג"ח המיליטנטים של פתוח, ובראשם ג'רמי בלנק מקרן יורק וחגי בדש מפסגות.
עם זאת, בטווח הארוך ייתכן כי המהלך שנקט ליכט בדקה ה-90 ישרת את נושי הקונצרן. אי.די.בי הפכה משל לרעות החולות שגורמות חברות פירמידליות, וכעת ישנה הזדמנות למחוקקי חוק הריכוזיות ולאלה שאמונים על אכיפתו לתקן את המעוות.