השחקן והקומיקאי ספי ריבלין נפטר הערב (ג') בבית-החולים תל השומר בתום מאבק ממושך במחלת הסרטן, והוא בן 66.
מלחמתו של ריבלין במחלה סוקרה רבות בתקשורת, והוא דיבר על התמודדותו איתה באופן גלוי. בשנת 2010 הצהיר ריבלין כי החלים מהמחלה, ואף שב לבמה כשהחל לשחק בהצגה "גיבורים" בתיאטרון הלאומי הבימה. אלא שהמחלה חזרה, ובספטמבר 2012 הוא עבר ניתוח בגרונו. בעקבות הניתוח איבד ריבלין את קולו לחלוטין.
"היו לי חיים מלאים", סיפר האמן האהוב בריאיון האחרון שנערך עמו בתחילת השנה ב"אולפן שישי". "את מחיאות הכפיים שלי כבר קיבלתי. רוב הסיכויים שאני אמות בסוף. השאלה היא איך. זה מה שמטריד אותי, כי אני לא פוחד מהמוות. בכל דבר יש את הטוב ואת הרע, ולפעמים צריך לטעום משניהם".
"אין דבר בעולם יותר חשוב ממשפחה. אני מתעניין בכל מה שקורה, רואה המון ספורט, שומע מוזיקה טובה, והדבר הכי גדול שיש לי עכשיו זה שאין מחויבויות. זו מן הרגשת חופש נפלאה", טען.
ריבלין נולד בנובמבר 1947 בשכונת נחלת יהודה. הוא למד משחק בבית-הספר למשחק "בית צבי" והחל את דרכו המקצועית כשחקן בתיאטרון. כשפנה גם לטלוויזיה, הפך לכוכב גדול ומילא שני תפקידים שונים - כשכל אחד מהם פנה לקהל יעד אחר לגמרי.
קהל המבוגרים הכיר את ריבלין בתור החבר החדש שהצטרף לנבחרת השחקנים של תוכנית הסאטירה "ניקוי ראש" בעונתה השנייה, וקהל הילדים הכיר אותו בשם "פיסטוק", כשהשתתף בתוכנית הילדים של הטלוויזיה החינוכית "רגע עם דודלי".
לאחר "רגע עם דודלי" הוחלט להעניק ל"פיסטוק" תוכנית משלו, "הבית של פיסטוק". בהמשך הקריירה גילם ריבלין עוד דמויות רבות בטלוויזיה, כמו איצ'ה, נח רב-מוח בתוכנית "זהו זה", אדריאן ושבתאי בתוכנית "ציפי בלי הפסקה", וכמובן יוסף (הידוע בכינויו "יוסהההף") בתוכנית "מוצ"ש".
ריבלין גם שיחק לאורך השנים בסרטי קולנוע כמו "הסודות" ו"אחד באפריל", והשתתף במופעים רבים וגדולים כמו הפסטיגל.
"היה לי קול בריטון, כמעט בס, והייתי שר די יפה", סיפר ריבלין בעבר והוסיף בהומור: "יש לי יותר שירים ממה שחושבים. פשוט שרתי הרבה מאוד שירים שנשארו מוכרים עד היום, והם כנראה עדיין איתנו בגלל שנתנו גם לאחרים לשיר אותם".
בשנות האלפיים זכה ריבלין בשני פרסי מפעל חיים בתחום הטלוויזיה. פרס אחד הוענק לו בטקס "מסך הזהב" בשנת 2002, והפרס השני הוענק לו מטעם האקדמיה לטלוויזיה בשנת 2009.
לא רק שחקן: ריבלין כפוליטיקאי
החל משנות ה-80 הקפיד ריבלין לעסוק גם בעשייה פוליטית. בבחירות בשנת 1981 הוא השתתף בתשדירי מפלגת הליכוד, וכך גם בבחירות 1984. מערכת הבחירות הזו הייתה טעונה במיוחד, לפחות במישור תשדירי התעמולה, משום שמול ריבלין שייצג את הליכוד, כיכבה גם שלישיית "הגשש החיוור" שייצגה את מפלגת המערך.
השתתפותו של ריבלין בתשדירים עוררה יצרים בקרב הציבור הרחב שלא הזדהה עם דעותיו הפוליטיות. "הלכתי פעם ברחוב עם הילדות הקטנות שלי, זה היה אחרי הבחירות שהשתתפתי בתשדירים", סיפר בעבר ריבלין. "אישה אחת ניגשה אליי ושאלה אותי אם זה אני שעשיתי את הבחירות. אמרתי לה שכן. אז היא שבה ווידאה שאני הייתי עם הליכוד. 'כן', אמרתי. אז היא הדביקה לי מוחטה, ושתי הילדות היו די המומות. אבל הן ידעו שזו חלק מהעבודה של אבא - שיורקים עליו".
בשנת 2003 נבחר ריבלין למועצת העיר של ראשון-לציון, שם הוא נולד וחי כל ימי חייו. ב-2008 הוא אף התמודד בפריימריז של מפלגת הליכוד לכנסת ה-18, אם לבסוף הוא לא הגיע למקום ריאלי ברשימה. בתחילת השנה הנוכחית הוענק לו תואר "יקיר העיר" מטעם עיר מגוריו ראשון-לציון.