"כשמדברים על שיקום סביבתי, אין לי דעה נחרצת", אומרת הגר לשנר, בוטנאית ומנהלת האוסף בעשבייה (ארכיון העשבים) של האוניברסיטה העברית. אנו נוסעות על כביש 65 מצומת גולני, דרך המחלף החדש והאימתני, לכיוון ראש פינה. "עץ אלון חי כ-500 שנה. אז הזזנו אותו ממקומו ועיכבנו אותו ב-40? זה פרק לא משמעותי על רצף הזמן של האלון. אולי עלינו להיות צנועים יותר. אפשר לכבד את הסביבה בכך שנשאיר את הדברים כמו שהם. ראי את הרחבת הכביש, משמאל חוצבים וחושפים את ההר, מימין נשאר כשהיה מאז נפרץ לפני כשלושים שנה, כשעוד לא השקיעו בפיתוח צדי הדרך. הצמחייה מימין התפתחה בקצב שלה והשתקמה יפה. האורן שתקוע כאן הגיע מעצמו, יפהפה, אולי יפה יותר משיקום מכוון".
הגר לוקחת אותי לנחל ראש פינה, אל האזור שבו מצא אהרון אהרונסון, בוטנאי, אחיה של שרה ומראשי ניל"י, את אם החיטה המפורסמת, הצמח שחיפשו בתחילת המאה העשרים חשובי הבוטנאים האירופים כדי שיוכלו להבין את ראשית התפתחות החקלאות. על הדרך אנו מקוות לראות חלמוניות, פרח צהוב גדול ממשפחת הנרקיסיים, כרכומים ואולי סתוונית ירושלים, מין מיוחד ונדיר. "תוכלי להביא איתך את איה אמי?", שואלת הגר בטלפון, "נעשה טיול נחמד". "כמובן!", אני עונה. איה, אימא של הגר, היא בת 81, אבל מהחבר'ה. אנחנו בטיול רב-גילי, מבנות 17 ועד 81.
העשבייה של האוניברסיטה העברית היא היחידה בארץ שהיא חלק ממוסד אקדמי. בכלל, אין מוסדות רבים כאלה בעולם, וזו שבגבעת רם היא הגדולה במזרח התיכון ובעלת האוסף המקיף ביותר של צמחים מאזורנו. יש בה אוספים עם סיפורים מרתקים, ובהם זה של אהרונסון. המקום מצית את הדמיון: שורות של ארונות בטמפרטורה קבועה. בתוכם, על מדפים עשרות אלפי תיקים מקרטון שבהם צמחים שנאספו, יובשו, הודבקו וקוטלגו.
בכל המוסד הזה עובדים כיום שני אנשים בלבד. התחזוקה אינה בשיאה, והציוד אינו מהמעודכנים. עניין של תקציבים ושל אופנה מדעית ("עד שנות ה-80 המקום היה שוקק, החוקרים הכי חשובים עבדו איתנו", אומרת לשנר). לטעמי, זהו שריד לתקופה שבה תרבות הידע הייתה בשיאה, והחיפוש אחר ידע היה קשור קצת פחות למניעים כלכליים.
"צמחים תמיד יעניינו, כי צריך אותם", אומרת הגר, "אבל יש בעיה קשה של איבוד הידע הקיים. המחקר היום מתמקד בגנטיקה ובפיזיולוגיה שלהם. מעטים הביולוגים שמזהים את הצמחים שהם חוקרים, שמגדירים, ומבינים את הענף".
בשעת צהריים חנינו ליד בית הקברות של ראש פינה ועלינו בדרך עפר. משני הצדדים בוסתן של עצי רימון, שקדיות ומטעי זיתים. המידע מתעתע: תושבת המקום אומרת שהחלמוניות כבר פורחות, משפחה שיורדת אומרת שראו רק את עליהן הירוקים. הגר אומרת שהם מבלבלים עם חצבים. חלמוניות חייבות להיות כאן. אנחנו עולות ופוגשות עוד כמה נשים, זוג דתי שנח בצד הדרך, היא בנייד הוא מצייר, וגבר בג'יפ שאומר שיש חלמוניות בעוד מאה מטרים, על גג מבנה מעיין גיא אוני. הוא טועה. מדובר במשטח יפהפה של כרכום גיארדו, שאבקניו צהובים ולא שחורים כמו אצל הכרכום החורפי הנפוץ. משפחה עסוקה במסיק, ועצי הזית - כמו מציור של ראובן רובין. שלווה באוויר.
הגר והצלמת עולות לחפש חלמוניות, ואני מקשיבה לסיפור על ד"ר מקס בוכמן, אביה של איה, בן למשפחה עשירה מגרמניה, ששימש חובש בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה. הוא הבין שטוב לא יצא ממלחמת החפירות, ויצא לפלשתינה. ב-1924 הגיע לטבריה ונשאר לשארית חייו. רופא שעבד עם ד"ר גדעון מר (אביה של ארנה וסבו של ג'וליאנו מר, שחי בראש פינה) על הדברת המלריה, ואירח בביתו רבים מראשוני היישוב. "אימא היתה אומרת", מחייכת איה, "שאת שז"ר לא מלווים לדלת, כי אז הוא נעמד שם ומדבר עוד שעתיים".
החלמוניות נמצאו. הן מרשימות, גדולות יותר מהכרכומים, וצובעות את המדרון בכתמים חיים של צהוב. מזג האוויר מושלם, וצבע הכסף של הזיתים עושה לי טוב. את אם החיטה מצא אהרונסון במדרון מעל לבית הקברות של ראש פינה. אחר כך קפצנו לשדה מול קיבוץ מחניים הקרוב, ובאמצעו מצאנו סתווניות ירושלים נדירות. שנים אני עוברת בדרכים האלה ולא ידעתי דבר מכל זה. לא על הפרחים ולא על האנשים.
נחל ראש פינה: חונים בבית הקברות וממשיכים עם סימון השבילים השחור. הגר לשנר: מדריכה טיולים לפעמים, נסו אותה, טל' 02-6584456; "טיולי פרחים": ספר מאת אבי שמידע והגר לשנר בהוצאת מפה; סתוונית ירושלים: בצומת מחניים ימינה, אחרי כ-150 מטרים שמאלה עם שלט "יד השמונה"; נוסעים כמאה מטרים על דרך כורכר עד סלע גדול בשדה קוצים משמאל. הולכים לכיוון הסלע, בסוף תמצאו אותן.
בין חנוכה לכריסמס
לסיור בנצרת בתקופת חג המולד יש אופי מיוחד: מטיילים בין כנסיות ידועות יותר ופחות, בין השכונות העתיקות, בבתי האמידים עם ציורי התקרה המיוחדים, מבקרים בגלריה מתחדשת לאמנות ועוד. הסיור יסתיים בערב, כשהעיר כולה מוארת. משך הסיור כארבע שעות. מומלץ לבוא בלבוש חם. שישי 21.31, 00:61, 001 שקלים, טל' 0967337-050 www.avnegazit.co.il