שחקנים טובים, תלבושות מפוארות, מוזיקה טובה, כוריאוגרפיה מעולה, עלילה מעניינת וקליטה, הומור שמתאים לקהל היעד, קצב מדויק ואפקטים מרשימים - לא צריך יותר מזה כדי ליהנות ממופע ששילמנו עליו במיטב כספנו.
את כל זה, ואפילו יותר מזה, מקבל הקהל בימים אלה. ולא, לא מדובר בפסטיגל, וגם לא במותק של פסטיבל, שמחירם המלא 170 שקל לכרטיס. מדובר במופע "פנטזיה" שהפקתו סובסדה על-ידי רמי לוי וחברת כאל, ומחירו הבלתי נתפס הוא 20 שקל בלבד לכרטיס.
העלילה אמנם בנאלית ונשענת על עקרונות לא מודרניים במיוחד (הנסיכה רינת נענית לבקשת אביה ובוחרת נסיך להינשא לו, אך נסיכה אחרת מכשפת את בחיר ליבה, ובין השתיים מתחולל קרב, שמסתיים, כמובן, בניצחון הטובים), אך היא קולעת לטעמם הלא שיפוטי של הילדים, שיושבים מרותקים אל הבמה.
רינת גבאי, טוביה צפיר ומירי בוהדנה, אודי ואביעד, שלכת (ניקי גולדשטיין), גיא פרידמן ודמויות נוספות מעולם הילדים מופיעים בגובה העיניים, מצחיקים, מרגשים ומספקים גם כמה רגעים של מתח ופחד במידה לא גדושה מדי.
בניגוד למופע הגרנדיוזי הממותג של חנוכה - הפסטיגל - "פנטזיה" לא מנסה לקלוע לכל הקהלים - מילד בן 3 ועד סבתא בת 65. זהו מופע לילדים קטנים, שמדבר בדיוק אל הקהל הזה, ומחזיר את מופעי חנוכה אל הפרופורציות שצריכות להיות להם.
משפט אחד של בת 5 לפני היציאה להפסקה מסכם את החוויה: "זה לא נגמר, נכון? זו ההופעה הכי הטובה שראיתי בחיים".
אפילו החלק הפרסומי-שיווקי אינו סמוי - בסוף המופע מקבלים הילדים תיק הפתעות ובו חטיפים, מברשת שיניים ועוד.
לילדים או להורים?
הפסטיגל, מצדו, כבר מזמן אינו מופע חנוכה, הוא הפקת ענק. הוא שואו שהשירים הם רק חלק קטן ממנו, וביניהם אמורים הילדים לעקוב אחרי עלילה מהירה ומפותלת, מתובלת במופעי קרקס, במילים באנגלית שהילדים לא מבינים, ובבדיחות להורים.
משנה לשנה העלו המפיקים את רף האפקטים והרחיבו את שדרת הכוכבים, והמחירים טיפסו עד לשיא של לפני שנתיים - 210 שקל לכרטיס. לא ברור מה הביצה ומה התרנגולת, אבל המחיר הזה העלה את רף הציפיות, וכן הלאה.
כדי לרקוד על כל החתונות מחולק המופע לשני חלקים, כשהחלק הראשון והתזזיתי מיועד לילדים; והחלק השני, המורכב משירים וממחווה ל"גשש החיוור", מיועד בעיקר להורים. ילדים רבים מאבדים בשלב זה את הסבלנות, כי בדיחות כמו "היה מנוע?" ו"ישראבלוף" לא אומרות להם יותר מדי.
התפאורה מרשימה, התלבושות נוצצות, אבל הקצב המסחרר לא מאפשר לעכל את פרטי העלילה ואת הכוריאוגרפיה, שמשתדלת לתת מנה הוגנת לצופים בכל אחד מארבעת צדי האולם.
החלק השני מספק להורים טעימה נוסטלגית מהילדות, אבל חוטא שוב בקצב רצחני. שלומי שבת מרים את הקהל, אך מחרוזת השירים שלו קצרה מדי, כשהצופים נשארים עם טעם חמצמץ של עוד.
הניסיון לקרוץ לקהל המבוגר חוצה את גבול הטעם הטוב כשמרינה מקסימיליאן ועוז זהבי פורצים בריקוד מלא יצרים, לבושים בבגדים צמודים ומיניים, שבינם ובין מופע לילדים אין ולא כלום.
משפט של בת 5 בעיצומו של החלק השני מסכם את החוויה: "אמא, משעמם לי, מתי הם יתחילו לדבר?".
כאן החלק הפרסומי-שיווקי רחוק מלהיות סמוי וממוקד. הוא תוקף מכל כיוון - משיווק מוצרי הפסטיגל ועד פרסום תחפושות הפסטיגל בפורים.
ועוד לא אמרנו מילה על מחירי המזון והשתייה הרצחניים: 35 שקל לפופקורן (אם תוסיפו 5 שקלים, תגיעו לשני כרטיסים למופע "פנטזיה"), 15 שקל לנס קפה (!) או 12 שקל לשתיה קלה.
כאילו לא די במחירי הכרטיסים (גם אם מדובר ב-70 שקל לכרטיס דרך ישראכרט), וכאילו לא די במחירי האביזרים המהבהבים שמסנוורים את עיני הילדים לפני המופע, בהפסקה ובתום המופע, הניסיון לחלץ עוד עשרות שקלים מהקהל על מזון ושתייה במחירי-עתק הוא כמו הקש בגב הגמל.
אז "פנטזיה" ב-20 שקל או "אקס פסטיגל" ב-170 שקל? חנוכה 2013 הוא כנראה נקודת מפנה שתחזיר את מופעי חנוכה לפרופורציות.