בימים אלה הודיע משרד התשתיות והאנרגיה כי נחתם צו המתיר לתדלק כלי-רכב בגז טבעי דחוס (CNG), חתימה שאמורה להביא לכך שהגז הטבעי יקבל מעמד של "דלק לתחבורה" בדומה לבנזין, סולר וגפ"מ.
בהתאם לאופנה, שייך המשרד את החתימה לסוגיות יוקר המחיה.
לדברי שר התשתיות שלום, "אנחנו ממשיכים לפעול בכל התחומים נגד יוקר המחיה, והחיסכון לצרכנים כבר בפתח. כשהגז הטבעי יחליף את הבנזין והסולר יוכלו הנהגים לחסוך אלפי שקלים בשנה וליהנות מנסיעה נקייה". אומדן החיסכון לפי המשרד: עד כ-1,700 שקל בשנה לרכב פרטי.
הנעה נקייה וחסכונית יותר חשובה מאוד, אלא שלצערנו צברנו ניסיון מר בנוגע להודעות ממשלתיות על "מהפכות תחבורה ירוקות" בארצנו (ע"ע "הרכב החשמלי"). לפיכך נפרק את המציאות מאחורי ההודעה על הגז לתחבורה לשלושה נדבכים בסיסיים: "איך", "מתי" ו"כמה זה יעלה לנו".
ה"איך" הוא החלק הברור יחסית. בתעשיית הרכב העולמית נצבר ידע בייצור כלי-רכב שמותאמים לנסיעה על גז טבעי או על דלק רגיל במקביל (BI-FUEL), שמאפשר לנוע גם כשתשתית תדלוק הגז לוקה בחסר. קיים בעולם גם ידע בהסבת כלי-רכב מנועי בנזין וסולר לגז, והתהליך כולל בעיקר התקנת מכלי-לחץ לאחסון הגז בתא-המטען, חיזוק רכיבים במנוע וביצוע שינויים במערכת הזנת הדלק ובמחשב המנוע.
מנגד, יש לכך מינוסים. הסבה "פרטיזנית" של רכב פרטי מודרני לנסיעה על גז תביא לאובדן אחריות היצרן/יבואן, ובחלק מהדגמים הממוחשבים התעסקות באלקטרוניקה של המנוע והגיר, תגרום לצרות. מעבר לגז כרוך באובדן ביצועים מסוים של המנוע ובצריכת דלק גבוהה יותר מהמקובל, בשל תוספת עשרות קילוגרמים למשקל הרכב.
אבל ניתן לשער שאם יהיה ביקוש, יפתרו את הבעיות האלה. מנגד, בעיית התקינה תהיה קשה לפיצוח ותדרוש הרבה גמישות ממשרד התחבורה; קשה לנו לראות פקיד במשרד שיסכים לקבל אחריות על גיבוש "תקן ישראלי" רציני לרכבי גז בלי להביא בחשבון היבטים של בטיחות במקרי תאונה/אש.
השאלה "מתי" תלויה בנכונות של גורמים במגזר הפרטי ובממשלה להשקיע בהקמת תשתית לאספקת גז דחוס לציים ולמשקי-בית. כלומר, בכדאיות הכלכלית לחברות ולמדינה להקמת תחנות תדלוק בגז ולוגיסטיקת שינוע נלווית. תחנות כאלה דורשות השקעות של מיליונים לתחנה ודורשות גם הקמת צי ייעודי של מכליות שינוע מחוות הגז המרכזיות לתחנות.
בינתיים יש הרבה דיבורים, כמה פיילוטים ואפילו הכרזה (של "דלק גז") על כוונה לפתוח ב-2014 תחנה ראשונה לתדלוק בגז טבעי בצריפין. אבל ה"מתי" קשור לשאלה "כמה זה יעלה לנו" וכאן נכנס הנעלם הגדול לתמונה - המיסוי העתידי. הגז הטבעי ממוסה היום לצורך שימוש תעשייתי ולא כדלק לתחבורה. על זה מתבססת הנחת משרד האנרגיה שמחירו יהיה כ-5.4 שקלים לליטר - פחות ממחיר של ליטר בנזין.
ידאגו שלא ישתלם לנו
אבל כשהגז יזכה לתואר "דלק-לתחבורה" רשות המסים צפויה לשנות את ההתייחסות אליו. נקדים ונביא את תגובת הרשות מלפני מספר שבועות: "בימים אלה מתקיימות ישיבות של ועדה בינמשרדית שתפקידה לבחון את מיסוי כל הדלקים לתחבורה. בתום הישיבות יוגשו המלצות למיסוי כלל הדלק לרבות השימושים השונים של גז טבעי. אחת ממטרות הוועדה היא לשמור על מסגרת תקציבית. יכול להיות שבטווח הקצר יינתנו הטבות שיובילו לוויתור המדינה על הכנסות, אך בטווח הארוך, המטרה היא להשאיר את ההכנסות כפי שהן".
והתרגום: אתם תרכשו רכב או תסבו רכב לגז במיטב כספכם ותשקיעו מאות-מיליונים בתשתית. אחרי זה, אם במקרה ייווצר עודף תקציבי, או שיהיה תמריץ של יחסי-ציבור (שקשור לפוליטיקה או להתחייבויות לאיכות הסביבה) אז אולי, לא בטוח, נסכים להטיל על גז בלו נמוך מזה של הדלקים האחרים. זאת בהנחה שמספר המשתמשים יהיה קטן ולא ישפיע על ההכנסות הדשנות ממיסוי דלק.
אבל אם יהיו הרבה משתמשים, שיאיימו על ההכנסות של 16 מיליארד שקל! בשנה מבלו בנזין וסולר, נדאג שזה לא ישתלם לכם. אולי באמצעות בלו על CNG או אגרה שנתית. אל דאגה, נחשוב על משהו".
ועל זה אמורה להיבנות מהפכת תחבורה ירוקה.