ללילך גבע-הראל יש מתכון מקורי מאוד לשמירה על שפיות בשוק ההון הדינמי, המורכב ורווי האינטרסים: ריצה ושמירת שבת. בשאר השבוע גבע-הראל, סמנכ"לית בכירה ויועצת משפטית ראשית בפסגות, צוללת אל תוך העולם הכאוטי של רגולציה, מעורבות מוסדית, הסדרי חוב וקשרי חברות. במסגרת תפקידה ליוותה כמה מהעסקות הגדולות שביצע פסגות בשנים האחרונות, ובהן רכישת קרן הפנסיה הע"ל (הסתדרות העובדים הלאומית) ב-2010 תמורת כ-107 מיליון שקלים ורכישת חברת תעודות הסל של מיטב בפברואר השנה בהיקף של כ-150 מיליון שקלים.
למרות ההישגים האלה, שמה של גבע-הראל עלה לכותרות דווקא בהקשר של סאגת הסדר החוב באי.די.בי, כאשר מול בעל השליטה, נוחי דנקנר, התארגנה נציגות אג"ח לוחמנית בראשות קרן יורק, בית ההשקעות פסגות וחברת הביטוח הפניקס. גבע-הראל הייתה בין התומכים הדומיננטיים שהביאו למהלך המשפטי המתקיים בימים אלה, ואף על פי שהיה ברור לה מהתחלה כי מדובר בהליך מורכב, גם אותה הצליחה התפתחות הסאגה להפתיע, ובפרט החלטת השופט איתן אורנשטיין, שהעניק לדנקנר באוגוסט ארכה של כשלושה חודשים לגיבוש הצעה להסדר חוב בחברה. "הגענו לנקודה שבה אפשר לקבל החלטות", הביעה תמיהה אז בפני מקורביה, "אז מדוע לא מינה השופט בעל תפקיד?".
בראיון איתה במסגרת הפרויקט היא מעדיפה שלא להרחיב בסיפור הזה, אולם בסביבתה אומרים כי נקודת החוזק מול דנקנר הגיעה בזכות העובדה שהשותפים בנציגות עבדו בשיתוף פעולה. "בסוף, הכול עניין של כימיה", אומר אחד מהם, "והייתה כימיה מעולה בין שלושת השותפים בנציגות".
יום ממוצע בשבוע של גבע-הראל מתחיל ברבע לחמש בבוקר עם ריצה של שמונה קילומטרים לאורך הטיילת בנתניה, שם היא מסדרת את המחשבות ומטעינה מצברים להמשך היום, שנמשך לרוב עד השעה 21:00 - דבר שלא מעניק לה זמן רב עם שלושת ילדיה. עם זאת, היא מודה כי רגשות האשם אינם מלווים אותה ומאמינה כי איכות הזמן איתם היא שקובעת. איך זה עובד? בזכות מערכת תומכת של בן זוג והורים שעושים חלק ניכר ממלאכת הטיפול בילדים. בנוסף, גבע-הראל שומרת שבת, כך שאת כל סוף השבוע היא מקדישה למשפחה.
גבע-הראל נולדה בנתניה, הבת השנייה למשפחה בת ארבעה ילדים. היא למדה משפטים עם התמחות בשוק ההון, התחתנה בגיל צעיר יחסית (21), ושנה לאחר מכן הפכה לאם. בהיותה מתמחה צעירה (23) במשרד של עורכי הדין גרוס וחודק, המשרד הגדול בישראל בתחומי ניירות ערך ותאגידים, הייתה גבע-הראל האם היחידה במשרד.
היא נשארה במשרד של גרוס וחודק 11 שנה, שבמהלכן הפכה לשותפה ועבדה על כמה מהעסקות הגדולות שניהל המשרד, ביניהן המכרז על מכירת גרנית הכרמל מידי קבוצת בורוביץ'-גלנקור לקבוצת עזריאלי (2006), הנפקת נייר חדרה על-ידי קונצרן אי.די.בי (2008) ורכישתה של פסגות על-ידי קרן יורק (2009). בעסקה זו נוצר הקשר עם מנכ"ל פסגות אז, רועי ורמוס, שהביא אותה לבית ההשקעות לתפקיד היועצת המשפטית הראשית.
מאז עברו לא מעט תהפוכות על פסגות - יורק מכרה את אחזקותיה לאייפקס, המנכ"ל הדומיננטי ורמוס התפטר בעקבות חקירת רשות ני"ע, לתפקיד נכנס רונן טוב, שהתפטר זמן קצר לאחר מכן, ובמקומו מונה חגי בדש, שהוביל את החזית האקטיביסטית נגד דנקנר בליוויה של גבע-הראל.
סאגת אי.די.בי טרם הגיעה לסיום, אך לא נראה שגבע-הראל מתכוונת לעצור: "התשוקה לעשות ולהשפיע", היא אומרת, "ולאחר מכן לראות את התוצאות של מה שאתה עושה, להיות שותפה לתהליכים גדולים - זה מה שאני אוהבת לעשות".