הלשכה של אסף זמיר בקומה ה-11 של עיריית תל אביב מלאה בפוסטרים של עצמו, שנשארו שם מאז הקמפיין. בקרוב הם ייצאו מפה, מתנצל זמיר, נבוך. גם הוא יעבור מפה בקרוב, ללשכה חדשה בצד השני של אותה קומה כיאה למעמדו החדש כממלא מקום ראש העירייה ואחראי על תחום החינוך. גם מהלשכה החדשה הוא יוכל לראות את הדירה שלו, הממוקמת בצד השני של כיכר רבין.
בבחירות האחרונות גדל כוחה של רשימת "רוב העיר" של זמיר משלושה לארבעה מנדטים ואחרי הבחירות נוסף אליהם חבר חמישי מסיעת דרום העיר, דבר שהפך את המפלגה לשנייה בגודלה בעירייה (אחרי מרצ ויחד עם רשימתו של חולדאי). הגודל, והעובדה שהם היו הראשונים לחתום על הסכם קואליציוני עם חולדאי (בפעם השנייה), זיכו את הרשימה בתיקים חשובים - מלבד החינוך הם אחראים גם על הספורט, על הנוער ועל הקהילה הגאה ויושבים בראש הוועדות החשובות, כמו למשל רישוי עסקים, כספים ודרום העיר. לתחום החינוך, שזמיר עומד בראשו - ב-15 השנים האחרונות שמר חולדאי את התיק הזה לעצמו ("יש בינינו יחסי אמון והבנה", אומר זמיר) - תקציב של למעלה ממיליארד שקלים ואלפי עובדים. הדברים האלה הופכים את זמיר לאחד מהאנשים החשובים בעיר.
חיה פוליטית, זמיר, בן 33. דור רביעי בתל אביב. לפני חמש שנים הפך לסגן ראש העיר הצעיר בתולדות תל אביב אחרי שהקים את רשימת הצעירים, טרנד שהתפשט בבחירות האחרונות לכל עיר בארץ כמעט. עו"ד בהשכלתו, אבל מעולם לא סיים את ההתמחות. במהלך המחאה החברתית היה חבר בקבוצה שהקימה את ארגון "מתפקדים". רווק, בליין, אין לו שום תחביבים, כהגדרתו, חוץ מלשבת בפאבים, ללכת למסעדות ("זה לא נשמע משהו", הוא אומר) ולצרוך אקטואליה וסדרות נושקות לאקטואליה ("סדרת הטלוויזיה 'הבית הלבן' השפיעה עליי מאוד וחיזקה את המשיכה שלי למגזר הציבורי. גם התוכנית 'שום, פלפל ושמן זית' השפיעה עליי, אבל לרעה"). חיית מחמד אין לו, אפילו לא דג. הוא לא אחד כזה שאם תסתכלו עליו תהמרו שהוא סגן ראש עיר גדולה כמו תל אביב - יש בו משהו משלומפר - אבל הרושם הזה די נעלם כשהוא מתחיל לדבר ומוכיח שליטה בפרטים, להט מוניציפלי ושליטה לא רעה בכללי המשחק הפוליטי.
"הרגע המשמעותי בחיי עד היום", אומר זמיר, "הוא ללא ספק היום שבו נבחרתי לראשונה לתפקיד סגן ראש העירייה ב-2008. אני כבר לא מצליח להיזכר איך נראו החיים שלי לפני הפעילות הציבורית ועוד יותר לא מצליח לראות את עצמי עוסק במשהו אחר בעתיד הנראה לעין".
לא משונה שרווק נטול ילדים כמוך אחראי על תחום החינוך?
"אולי ממבט ראשון, אבל א', אני מכיר את התחום אחרי חמש שנים במועצה ו-ב', אני בא קודם כול לראות, ללמוד, להתייעץ ולדבר. אני מהסוג המתייעץ. אני מוקף באנשים שאני מתייעץ איתם. חלקם אנשים שאני מתייעץ איתם לגבי כל נושא ובחלקם אני נעזר רק בנושאים מסוימים. חלק מהתפקיד שלי הוא לפתור מכשולים לאנשים ולגופים. אז אין יום שבו אני לא רואה מכשול, ואין יום שבו אני לא עוסק במעבר מעל מכשולים, ולא פחות מכך, בפעולות שאפשר לעשות כדי להימנע מהם בעתיד".
"בכלל", הוא אומר, "בתחום שלי יש תופעה של השטחת הדיון. אנשים מדברים לעתים על נושאים מבלי שהם מבינים אותם לעומק. הייתי מציע לכל מי שנכנס לתחום לקחת פרק זמן משמעותי כדי ללמוד את הנושאים, ולהבין מה ניתן ומה לא ניתן לעשות, ורק אז לפתח תוכנית עבודה ומטרות ברורות. עוד לא ישבתי עם חולדאי לשיחה ארוכה של אחד על אחד מאז הבחירות. זה בטח יקרה בקרוב ונצא לדרך".
אף שברור מה האתגרים הבולטים לחמש השנים הקרובות, לא? חינוך. דרום. תחבורה.
"אלה העיקריים, נכון, אבל יש עוד מספר דברים שכאשר הם יקרו בעיר, ארגיש שאני יכול לצאת לפנסיה. מערך תחבורה ציבורית מטרופולינית, הסדרת שוק השכירות וקידום משמעותי של מערכת החינוך בעיר. אני ממש מאמין שהדברים האלו יקרו הרבה לפני שאגיע לגיל הפנסיה".
"פופוליזם מתסכל"
כמו פוליטיקאים אחרים, כשהוא נשאל מה התכונה שהוא הכי מעריך התשובה תהיה "כוח רצון היא תכונה שאני מאוד מעריך בבני אדם". הכי פחות? גם כאן התשובה מתבקשת: "פופוליזם היא התכונה שהכי פחות נוח לי איתה בבני אדם. אני נחשף אליה ברמה יומיומית בעבודה שלי, ומעל הכול זה פשוט מתסכל אותי". מודלים לחיקוי? הוא יודע לפרגן: "המודלים שלי להשראה הם חבריי לסיעת רוב העיר - אלון סולר, יניב ויצמן ומירב בן ארי, שמלמדים אותי יומיום כבר שנים מהי עשייה ציבורית ויזמות חברתית במובן הכי אותנטי של המילה ומעבירים אותי פעם אחר פעם שיעור במימוש חזון, יצירתיות ודבקות במטרה".
אפרופו פנסיה, אתה אמנם בראש רשימת הצעירים, אבל לא תישאר צעיר לנצח. מה עוד עשר שנים? כנסת? עירייה?
"שמע, יש מעט תפקידים יותר מעניינים מהתפקיד שלי פה. ממלא מקום ראש עיר כמו תל אביב משפיע הרבה יותר מחבר כנסת במקום ה-14 באיזו מפלגה. נכון, זה הרבה פחות נראות ממנו, אבל ביומיום התפקוד שלך מורגש יותר והתרומה שלך בולטת יותר".