"גיבורי הדגל", חמישי, 19:50, הוט פריים
בזמן שצבא ארצות-הברית היה שקוע בקרבות בעיראק, בעקבות ההחלטה של ממשל בוש להפיל את משטרו של סדאם חוסיין, בטענה שהחזיק בנשק להשמדה המונית - טענה שהתבררה, לימים, ככוזבת, ביים קלינט איסטווד את "גיבורי הדגל" (2006), סרטו החשוב ביותר, על הסיפור שמאחורי התמונה המפורסמת, שבה שלושה חיילים אמריקאים מניפים את דגל ארצות-הברית בצמרת הר על האי היפני איוו ג'ימה, לאחר כיבושו בשלהי מלחמת העולם השנייה (1945). החיילים הפכו בעל כורחם לסמל הרואי, בעוד שהמציאות שונה ואף מורכבת. איסטווד והתסריטאי פול האגיס ("נפלאות התבונה"), שואלים שאלות שלרוב לא נשאלות: מהו אתוס? מיהו גיבור? האם ספרי ההיסטוריה לעולם מספרים סיפור שטחי, פטריוטי וחד צדדי? ומי מרוויח מהציניות הזו? סרט חובה.
ניסוי שהצליח
"שי בשישי", שישי, 21:30, ערוץ 10
שי שטרן, איש עסקים מחושב בעור של סטלן, הציע למנהלי התוכניות של ערוץ 10 לערוך ניסוי: לקחת את התוכנית "אל תשאל" שבה הוא, שטרן, מראיין מפורסמים תוך שהוא שואל אותם שאלות עוקצניות, לעתים מתחת לחגורה, על מנת לשעשע את הצופים ואת עצמו, ולהסב אותה לתוכנית אירוח רבת משתתפים בערבי שישי. אף ששטרן מתגלה כמראיין טוב יותר כשהוא מראיין בארבע עיניים, הניסוי הצליח: "שי בשישי" היא תוכנית שחפה מעודף חשיבות עצמית, וחשוב יותר: היא מאפשרת למרואיינים לדבר מבלי להיקטע.
הרהורים על ימים אחרים
תוכניות המוזיקה בטלוויזיה
הערוץ הראשון, שהמדיניות שלו היא ליצור כמה שפחות תוכניות חדשות ולשדר כמה שיותר שידורים חוזרים, שידר באחד מלילות השבוע שעבר תוכנית נוער משנות ה-70 בשם "מועדון כיסאות מוזיקליים". בתוכנית, שנקטעה כמה וכמה פעמים במהלך השידור, כיוון שהסליל של הפילם היה בלוי (לבקש מהערוץ הראשון לשמור כיאות על חומרים ארכיוניים זה כמו לבקש מעובדי בית מטבחיים לחוס על הבקר), התארחו יהודית רביץ ויוני רכטר, ששרו את שיר הילדות הקסום "מה עושות האיילות", לא לפני שרכטר, שהלחין את השיר למילותיה של לאה גולדברג, הסביר במשך דקות ארוכות ובפרטי פרטים על מלאכת ההלחנה המורכבת ומלאת ההחלטות, תוך שהוא מתייחס להבדלים שבין לחן לעיבוד, לבחירת כלי נגינה ולבחירת בסולמות המתאימים.
זה היה מרתק בעיניי, וגם בעיני המראיין, שהתעניין והוסיף לשאול, ושאלתי את עצמי - אם אותי, כצופה, מעניין לדעת איך מלחינים ומעבדים שיר, האם אין זה מובן מאליו שהנושא יעניין רבים מתוך עשרות אלפי הצעירים הניגשים מדי שנה למבחני הקבלה של "הכוכב הבא"/"דה ווייס"/"אקס פקטור", בניסיון להפוך את המוזיקה למקצוע עבורם? אני סבור שהתשובה היא חיובית, ויותר מזה: אין לי ספק שחלק מהם היה שמח על ההזדמנות להרחיב אופקים מוזיקליים, ולפתח את היצירתיות. כי לפעמים כישרון לא מספיק, לעתים נחוץ מורה דרך, מלחין שהוא עילוי אשר יהווה מודל להשראה. בטח בתקופה הנוכחית, שבה פועל דור יוצרים שהיבול המוזיקלי האיכותי שלו דל כל-כך - שיקוף מראה של כל התוכניות הללו שמשודרות היום, עם כל הבימות המסתובבות והמצלמות המרחפות והמחמאות המזויפות. בהרבה פחות כסף, זמן והשקעה הפקתית, אפשר היה להפיק תוכנית בשם "זמר-יוצר נולד", או לחלופין - תוכנית טובה בהרבה, בשם "מועדון כיסאות מוזיקליים".