בדרך הוא אינו מהסס לצאת ראש בראש נגד יו"ר הבורסה עד לא מזמן, סם ברונפלד, שרואה בהאוזר מי שגרם ישירות לעזיבתו; להפגין קו לוחמני מול אי.די.בי, תנובה, קרדן, בנק לאומי ומול כל מי שלדעתו חרג מהכללים, ובאופן כללי להפוך את עצמו לדמות בולטת ושנויה במחלוקת. אפילו לככב שלא בטובתו בקמפיין אגרסיבי מטעם גורמים עלומי שם, שאליו הוא מתייחס: "כאשר מכוונים אישית יש פגיעה אישית, אבל כרשות ניירות ערך, זה רק מחזק אותנו כי זה אומר שעושים את העבודה כמו שצריך".
הקמפיין נגדך - "האקסיות של האוזר", על החברות הנטושות, שמציג אותך כאדם מפוקפק ברמה האישית - פוגע בך?
"זה על גבול ההזוי. כל-כך נמוך ורדוד שממש מפליא אותי מי עושה את זה. הקמפיין מטריד במובן שהוא קורא תיגר על שלטון החוק".
אין לך איזו מחשבה מי עומד מאחורי זה?
"אין לי מושג. אני מניח שיש כאלה שנפגעו מהתחומים שבהם הרשות פועלת", רומז האוזר לכיוון של פעילות החקירות והאכיפה של הרשות. "ההתייבשות של הבורסה היא רק תואנה עבורם. שמו תמונה מכוערת שלי כגנגסטר עם אקסיות".
נראה ששמת לעצמך מטרה להציל את הבורסה.
"אני רואה בבורסה משאב לאומי, כי לממן פעילות עסקית זה אחד הדברים היותר חשובים לצמיחה של משק. בלי זה אין התפתחות עסקית, אין תעסוקה, זה לב-לבו של כל משק כלכלי. היא איבדה את מקומה. יש לה פוטנציאל הרבה יותר גדול מהקיים, זה משאב שאנחנו מבזבזים אותו, וצריכים לשאול מה קורה שם".
מה באמת קורה שם?
"מבנה הבורסה הנוכחי קצת ארכאי, ומעכב את התפתחותה. חברי הבורסה הם גם בעלי המניות וגם אלה שמפוקחים על-ידי הבורסה ונותנים לה שירותים. כל מי שרוצה לפעול בבורסה חייב לעבור דרכם. כאשר בעל המניות הוא גם המפוקח, והדירקטוריון מטעמו הוא המפקח עליו, זה בעייתי. בפועל זה גורם לכך שהדירקטוריון לא ממש... יש לי חשש להגיד לפעמים את הדברים בקול, אני לא רוצה לפגוע בדירקטוריון, יש שם דירקטורים באמת טובים, אבל משהו בדינמיקה בינם לבין המפוקחים, שהם בעלי המניות, אינו נכון בעיניי.
"עכשיו, מבנה הבורסה לא היה בעייתי כל עוד ההתנהלות בסדר. אבל ברגע שיש לנו מישהו שמוביל את הבורסה, שאומר שהבורסה 'רק חטפה נזלת, בואו לא נתרגש מזה שעכשיו אין מסחר, נחכה למחזור הבא' (האוזר מתייחס לדברים שאמר ברונפלד), אז המצב בלתי אפשרי. בורסה היא עסק לכל דבר ועניין, וחייבים לחשוב איך מקצרים את תקופות המשבר".
ולכן התעמתת עם ראשי הבורסה היוצאים?
"לגבי עזיבת המנכ"לית (אסתר לבנון) והיו"ר (ברונפלד), אני במשך תקופה ארוכה טיפלתי בנושא שכר בבורסה, בממשל תאגידי, איך הבורסה מתנהלת. בסוף אני גם אזרח מודאג, וככזה אני שואל מה עוד אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור למשק הכלכלי. אני גם כלכלן, אני רואה לנגד עיניי שיש כל-כך הרבה דברים שאפשר לעשות ולא עושים אותם".
ועכשיו אומרים "האוזר העיף את ראשי הבורסה".
"אין לי שום סמכות לפטר. אלה אמירות עיתונאיות, שאומרים 'אתה גרמת שילכו'".
נו באמת.
"תשאלי את הדירקטוריון מה הם חשבו. אני חושב שיש שם הסכמה מקיר לקיר שזה מה שהם רצו. המנכ"לית החליטה שהיא עוזבת. החליטה לבד. אני מאוד מכבד אותה על זה, ויש לה הרבה זכויות במקום הזה. לגבי היו"ר, אמרתי לו, תראה, אנחנו כרשות אחראים למינהל תקין והוגן, ולפי דעתי קרו פה כמה דברים בעייתיים בתחום הזה. למשל מודל השכר. מתברר שהיו שם כמה אישורי שכר למנכ"ל הבורסה שלא נעשו בדרך הנכונה. ועדת הביקורת של הבורסה אמרה שצריך להשיב את הכספים האלה. זה מינהל בלתי תקין, אתה לא יכול לתת ככה כסף כלאחר יד.
"דבר שני היו"ר אמר 'אני טעיתי בבחירתה מחדש של המנכ"לית', וכיוון שהוא אמר את זה, ובהתחשב בכללי המינהל התקין, אמרתי לו, אני מבקש שלא תהיה שותף לוועדת האיתור של המנכ"ל החדש. עדיין, כיו"ר דירקטוריון, תוכל להצביע כשוועדת האיתור תגיע עם השמות המומלצים".
לא רק אמרת לו, אלא גם שלחת מכתב לדירקטוריון.
"אמרתי לו, אם אתה לא מתנדב לוותר על הישיבה בוועדת האיתור, אגיש בקשה לדירקטוריון לדון בכך. והוא לא התנדב. וכאשר הוא הגיע לדירקטוריון ואמר להם להתעלם מבקשתי, הם הפנו לו כתף קרה. קרה מאוד, אולי קפואה. אז הוא אמר, 'אני עוזב'. אני לא אמרתי לו לעזוב. אני גם לא יכול לומר לו. כשנבחר יו"ר זה צריך להיות על דעתי, אבל אין לי סמכות לפטר יו"ר".
אבל לעמדה שלך יש השפעה.
"נכון, הייתה לה השפעה".
היה ברור שאתה רוצה שהוא יוחלף.
"אני רק רציתי שהוא לא יהיה בוועדת האיתור".
ולא חשבת שאתה מעדיף יו"ר אחר?
"חשבתי שצריכה להיות תפיסה אחרת. היו"ר הקודם אמר, 'בשבילי הבורסה היא אצטדיון, ומה אני יכול לעשות שהקהל לא בא?' בינינו, זה אצטדיון עם עזובה. כשהוא סיפק את הדימוי הזה בכנסת, אמרו לו שם, 'אם היית אומר את זה ליו"ר התאחדות הכדורגל, הוא היה הולך להביא קהל'. אז אם יו"ר איתן בדעתו שבורסה היא אצטדיון ריק עם נזלת, יש לי בעיה עם זה".
כל העסק הזה קיבל נופך של מאבק מאוד אישי ואגרסיבי. יש משהו שאתה מצטער עליו בהתנהלות מול לבנון וברונפלד?
"העיתונות לקחה את זה למקום הזה. הדבר האחרון שאפשר להגיד הוא שעשיתי איזו פעילות אגרסיבית".
ועכשיו נבחר כמנכ"ל מי שנחשב המועמד שלך, יוסי ביינארט, שהניסיון שלו מתאים לחלום שלך - הפרטת הבורסה.
"לא אני הצעתי את ביינארט לדירקטוריון הבורסה, מערבבים פה דברים. הבורסה עשתה תהליך ארוך מאוד שבו בחנו 65 מועמדים, והגיעו בסוף לשלושה מועמדים, שלושתם ראויים. אני באופן אישי שמח מאוד על התוצאה, המועמד הזה ניהל בורסה, יש לו ניסיון, הוא מבין בשוק ההון ויש לו יכולות מדהימות".
עכשיו, לאחר שנבחר מנכ"ל, הגיע הזמן לבחור יו"ר חדש קבוע. על מי תמליץ להם?
"הם (דירקטוריון הבורסה, באמצעות ועדת האיתור שמונתה) צריכים להחליט על בחירת היו"ר. אנחנו לא מעורבים בתהליך הבחירה, לא של המנכ"ל ולא של היו"ר, אבל היו"ר צריך להיות בסוף על דעתי".
"קל להאשים את הרגולציה"
האוזר רוצה להבהיר כמה דברים בכל הנוגע לעודף רגולציה. "נכון שעודף רגולציה זה משהו שאנחנו צריכים להישיר מבט ולטפל בו", הוא אומר. "אבל הצד השני של המטבע הוא שקל להיתפס לוו הזה, ולהאשים את הרגולציה בכל דבר".
למי אתה מתכוון בכך?
"ניקח את מלאנוקס כדוגמה. כולם אומרים, 'תראו איזו חברה נפלאה עזבה בגלל עודף רגולציה'. אבל זאת דוגמה נפלאה איך נתלים בוו הרגולציה. הרי כחברה דואלית, מלאנוקס פטורה מרגולציית ניירות הערך כאן. איל וולדמן עשה את מה שעשה על רקע רצונו להיות יו"ר ומנכ"ל ולקבל שכר. הייתה לו בעיה עם חוק החברות, שקובע שכדי להיות יו"ר ומנכ"ל הוא צריך רוב מיוחד, והוא לא קיבל את הרוב הזה כאן, ובארצות הברית כן קיבל.
"שאלתי אותו, תגיד, למה באת מלכתחילה לתל אביב? (מלאנוקס הייתה רשומה למסחר קודם בנאסד"ק ורק לאחר מכן נרשמה גם בתל אביב). הוא אמר לי, 'ציונות'. אמרתי לו, אני לא חושב, אני חושב שהיו גם מניעים כלכליים, אבל נניח שבאת מציונות, מה הפריע לך כאן? הוא אמר 'אתם הרגולטורים, הרגתם אותי, אתם לא נותנים לעבוד'.
"אמרתי לו, איתי הייתה לך בעיה? הרי חוק ניירות ערך פוטר אותו מלהתעסק איתי. אתה רוצה לצאת, תצא, אבל למה אתה מופיע על כל גבעה ואומר שכל מי שיבוא אליך תשכנע אותו לא לבוא לתל אביב?".
גם וולדמן וגם מנהלי חברות ציבוריות אחרות מתלוננים מרה על חברת הייעוץ למוסדיים אנטרופי, שלדברי חלק מהם מנסה "לנהל במקומם את החברה".
"אני מאמין באקטיביזם של בעלי מניות, ובוודאי של משקיעים מוסדיים שמנהלים כספים של עמיתים ושל בעלי יחידות. האקטיביזם הזה מחייב תשומות מצד המשקיעים המוסדיים, שהגדולים יכולים להקצות אותן כי יש להם אמצעים כספיים, והקטנים יותר שרוצים לחסוך בתשומות, נעזרים בחברת ייעוץ. על רקע זה התפתחה אנטרופי. אבל צריך להבדיל בין החשיבות שאני מייחס לאקטיביזם, לבין ההתנהלות של אנטרופי בתחומי המקצועיות, הבנת החומר, ניגודי עניינים והתייחסות ראויה לחברות. אנטרופי היא בעצם גוף בלתי מפוקח, לאף רגולטור אין סמכות לפקח על חברות כמו אנטרופי.
"יש שתי שיטות להתגבר על הבעיה. הפתרון המיידי, שאותו אנחנו מנסים כעת והוא נמצא בדרך למימוש, הוא אכיפה עקיפה, דרך המוסדיים: לומר להם, תוכלו להסתמך על שירותיה של אנטרופי רק בתנאי שהיא תמלא את דרישות הרשות. זה הפתרון הנהוג באירופה. לאחר שנפעיל אותו נבחן מה קרה, ואם באנטרופי יימשכו הבעיות, ניזום גם פיקוח ישיר, שהוא פתרון מסובך יותר כי הוא מצריך שינוי חוק".
מלאנוקס אינה היחידה שהתלוננה על עודף רגולציה. למעשה אין כמעט חברה שאינה מתלוננת על כך, ורבות מציינות זאת כסיבה לעזיבתן את הבורסה.
"לפני עשר שנים הרגולטורים בעולם חיפשו את המכנה משותף הכי נמוך שאפשר, וכל מדינה עשתה מה שרצתה. כיום, אחרי 2008, כשכל השווקים קשורים זה לזה, יש נטייה לכך שהרגולציה תהיה דומה יותר ויותר, שלא יהיה ארביטרז' רגולטורי. מחפשים את המכנה המשותף הכי גבוה. יש כאלה שאומרים שבגלל מאורעות 2008, מטוטלת הרגולציה נעה יותר מדי ועברה קצת את הגבול. לגיטימי לשאול אם הלכנו יותר מדי רחוק.
"ההחלטה שלי לייצר מפת דרכים עבור הבורסה הייתה הרבה לפני שדיברו על זה. הוצאתי את זה לפני שנה (בספטמבר 2012) ועבדנו על זה שנה. כבר לפני שנתיים כשבאתי לרשות אמרתי, בואו נשים מראה לעצמנו לראות אם אנחנו טועים. אנחנו צריכים גם לעשות חשבון לציבור. יש לנו כאן נטייה לעשות עליהום, ולצאת מהנחה שאם אתה עשיר ומצליח, משהו לא בסדר אצלך. לא כל בעלי השליטה בחברות הם שקרנים ורמאים. הרוב המכריע של השחקנים הם אנשים ראויים ונורמטיביים".
זה בדיוק מה שהם אומרים, הם טוענים, "הרגולציה מתייחסת אל כולנו כאל חבורת רמאים".
"אני מציע שכולם ישימו מראה לעצמם. שהחברות ישאלו את עצמן מה הביא להחמרות הרגולטוריות - זה שהן לקחו שכר גבוה, עשו עסקות בעלי עניין שהן לא לעניין, הביא במידה רבה לתנועה הגדולה של מטוטלת הרגולציה. חוסר רגולציה בהגנה על צרכנים הוא לא טוב, וגם עודף לא טוב. צריך להיות מידתי, ובמפת הדרכים שעשינו יש ניסיון להקלות, לפחות מחשבתית. אני מאמין ברגולציה חזקה, איכותית, שאינה דווקנית".
איגוד החברות הציבוריות אינו מרוצה.
"מה שלא נעשה, איגוד החברות הציבוריות יגיד שלא עשינו מספיק. אבל לפחות עשינו. יש לנו ספר עב כרס של הקלות".
מה שיו"ר האיגוד אילן פלטו בעיקר אומר הוא שדבר לא נעשה, שהכול עדיין בחזקת המלצות, ובינתיים הבורסה מתרוקנת מחברות.
"מה לעשות, אנחנו מדינת חוק. הלוואי שהייתי יכול להגיד, אני רוצה לעשות משהו, ומיד לעשות זאת. אני צריך אישור של שר האוצר, של שר המשפטים, של הממשלה, של הכנסת, ובאמצע היו בחירות. עכשיו אנחנו עומדים לפני אישור השלב הראשון של ההצעות, והשלב השני יהיה עוד כמה חודשים".
טוענים שבתקופתך דווקא היו לא מעט הכבדות רגולטוריות.
"זה התחיל בתקופתי? שיגידו לי מה הוספתי. תיקון 20 למשל (הקובע שיש לקבוע מדיניות תגמול ברורה בחברה ציבורית, ולאשר את שכר הבכירים באסיפה כללית ברוב מיוחד) שייך לחוק החברות, לא אליי. נכון שהתחושה קיימת ואנחנו צריכים להתמודד איתה. אבל המספרים לא שם. הרוב המכריע של החברות, 75%-80%, עזבו מסיבות כלכליות. או שהתמזגו או שהגיעו לסוף דרכן הכלכלית. יש מעט חברות - כ-20% - שעשו הצעת רכש".
כלומר, חלק לא היו צריכות להיות בבורסה.
"כן. דווקא במספר החברות הרשומות אנחנו שיאנים: אם משווים את מספר החברות יחסית לשווי השוק (של כל החברות בישראל), או בודקים את מספר החברות יחסית למיליון איש, אנחנו במקום ראשון בעולם. יש פה שאלה ערכית, אם לתת לחברות קטנות הזדמנות. ברוב הבורסות בעולם לא נותנים להן, בבורסה בישראל כן. אז אם נמחקת חברה ששוויה 3-2 מיליון שקל, ממילא אין לה שום תרומה כלכלית לבורסה.
"אבל זה לא אומר שאני לא מוטרד. מה שמטריד אותי הוא התחושה, שתגרום לעוד חברות לעזוב. למרות הכול, אני מאוד מצטער שמלאנוקס עזבה, וחושש שחברות ראויות נוספות יעזבו. מצד שני, תנובה בדרך להיסחר, ואופקו הצטרפה. אנחנו כבר רואים ניצנים של חברות לא קטנות, אפילו משמעותיות, שרוצות להיכנס לבורסה. אז אני לא מקל ראש בשום ביקורת, אבל אי-אפשר לדבר בסיסמאות. אולי הלכנו רחוק מדי בעודף רגולציה, אבל זה לא כל ההסבר להימחקות חברות מהמסחר".
להקל במס על רווחי הון
האוזר, 58, נולד ברמלה. "פולני מצפון רמלה", הוא צוחק. בן להורים "שעברו את מוראות מלחמת העולם השנייה, אנשי עבודה, מחויבים לילדים, חושבים שהשכלה היא דבר חשוב, וגם חינכו לעצמאות". בילדותו עבד האוזר בחופשים במאפייה של סבו. כיוון שהיה בנבחרת ישראל לנוער בכדורסל, בתיכון עבד כמאמן כדורסל ("עד היום כדורסל הוא אחד הדברים האהובים עליי"). בצבא גויס לצנחנים, ממש לפני מלחמת יום כיפור, השתתף בה, והיה קצין בגדוד 890.
את לימודי הדוקטורט במימון עשה באוניברסיטת פלורידה, ולאחר שסיים חזר לארץ, שימש ככלכלן בכיר בבנק ישראל, ולאחר מכן הכלכלן הראשי של רשות ניירות ערך. במשך 17 שנה היה ברשות, ואז עזב אותה לטובת האקדמיה. בתחילה היה פרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון, ולאחר מכן עבר לקריה האקדמית אונו, כדיקן הפקולטה למינהל עסקים. שם התיידד עם מורו הנערץ משכבר, פרופ' משה בן-חורין (ראו ועדת בן-חורין שתוזכר בהמשך), ושם גם הכיר את אשתו השנייה. במקביל הייתה לו חברת ייעוץ להשקעות בסטארט-אפים, וכן כיהן כדירקטור בכמה גופים, כגון מגדל שוקי הון וגאון שוקי הון (כיום חלק ממיטב-דש). לאחר שש שנים באונו, קיבל את ההצעה לכהן כיושב ראש רשות ניירות ערך, ונענה ללא היסוס ובשמחה.
בערך שנה לאחר שהגיע האוזר לרשות, הוא פתח כאמור בתהליך מפת הדרכים עבור הבורסה, כדי לבדוק מה חסר ברגולציה (למשל פיקוח על זירות מסחר ועל חברות דירוג), מה עודף בה, ואיך מפתחים את השוק. פיתוח השוק נבנה בעיני האוזר משלושה גורמים, הראשון הוא הגברת נזילות, שלשם כך הקים את ועדת בן-חורין; השני הוא ועדת המו"פ, אשר בודקת כיצד לגייס לבורסה את חברות ההיי-טק; והשלישי הוא מה שהוא מכנה "דאגה לצרכן", כלומר למשקיע. "אילו היו עושים מחאה בשוק ההון במקום מחאת קוטג'", הוא מסביר, "היה אפשר להגיע לחיסכון רב הרבה יותר מאשר כמה שקלים על הקוטג'. הרשות לקחה בתחום זה תפקיד קצת יותר אינטנסיבי מאשר בעבר. למשל היוזמה להורדת עמלות ההפצה (שהבנקים גובים), או מכשיר השקעה שמאפשר גם לחוסך קטן וסולידי לקבל ריבית יפה על השקעתו, הקפ"מ (קרן פיקדונות ומלוות - מכשיר שהרשות מקדמת מול האוצר), או מערכת הצבעות באינטרנט לאסיפות בעלי מניות ובעלי אג"ח, שגם היא נמצאת בסוף התהליך".
בוא נדבר על פיתוח השוק, שזה קשה יותר לעשות.
"אני שואל מה אני בתפקידי יכול לעשות, כדי להסיר חסמים רגולטוריים ולעודד חברות שיבואו הנה. מיניתי את ועדת המו"פ מתוך הראייה שיש המון חברות היי-טק שבמקום להישאר בישראל, הן עושות איזה אקזיט בחו"ל, ובסופו של דבר גם הפעילות העסקית שלהן יוצאת מכאן ואנחנו מפסידים פה.
"לא כל חברה יכולה להישאר, אם גוגל רצתה את ווייז, אין לי גוגל ישראלית שיכולה לרכוש במקומה. אבל אולי אם חברה כמו ווייז הייתה יכולה למכור את עצמה במחיר יותר גבוה בבורסה בישראל, היינו נהנים כולם, הייתה לנו חברה ראויה להשקעה, הייתה לנו יותר נזילות, וזה היה מעודד יותר משקיעים מוסדיים להשקיע פה.
"בינתיים הוועדה יצאה עם המלצות ביניים שאומרות, אנחנו צריכים לחשוב על ערבויות ממשלתיות, על קרנות ציבוריות שימומנו בידי משקיעים מוסדיים, וכך יביאו למצב שבו יהיה למוסדיים כדאי להשקיע בחברות האלה, ותמריצים במס".
כלומר, הטבות - בדיוק בתקופה שבה מדברים נגד הטבות שניתנו בעבר לחברות.
"זה לכאורה הטבות, אבל בלעדיהן הן לא יהיו פה ולא יהיה מס בכלל. החשיבה שעומדת מאחורי זה היא איך אני נותן עוד כלי לשוק ההון, כך שיהיה כדאי לגייס הון".
אחת ההמלצות של הוועדה להגדלת הנזילות היא הפחתת מס על רווחי הון.
"באופן אישי אני מאמין בזה, אבל באווירה הציבורית של היום זה לא יעבור. בכל זאת אני רוצה להסביר למה זה נכון, למרות שזה לא שוויוני. למה להקל במס רק על רווחי הון? כאשר בודקים מה הכי נכון למשק, התשובה היא שאם באמת הפחתת המס תביא להגדלת מחזורים ותגדיל את האטרקטיביות של ההשקעה בבורסה, תיווצר עוד פעילות עסקית ואיתה עוד תעסוקה, כך כולם מרוויחים וגם תקבולי המס שהמדינה מקבלת יגדלו. ויש לזה גם ערך מוסף נפלא: זה עשוי לצנן את שוק הנדל"ן, שכרגע זורמים אליו כספים כי אין מקום אחר לשים בו את הכסף".
"יהיו יותר חברות בבורסה"
המשימה הגדולה שהוא רואה לנגד עיניו בתפקידו כיו"ר הרשות היא "איך לוקחים את כל הבורסה הזאת והופכים אותה למשהו הרבה יותר משמעותי מאשר כיום". וכשהוא אומר "משמעותי" הוא מכוון מאוד גבוה.
אתה מתכוון, איך משיבים אותה לימי הזוהר?
"לא, ממש לא. כיום אומרים שהיקף המסחר הוא בערך מיליארד שקל, ובוא נחזור לימים הזוהרים של שני מיליארד. אבל אפשר לחשוב אחרת לחלוטין. לא שימי הזוהר הם שיא-השיאים. מבחינתי, למה שלא נגיע לחמישה או עשרה מיליארד שקל? אני לא מתבייש לחלום שהיא תהיה מרכז פיננסי בינלאומי.
"אם נחשוב אחרת, נוכל לעודד חברות לגייס הון, לעודד משקיעים מוסדיים להשקיע. כי מה קורה כיום? יש הרבה מאוד כסף שמגיע למשקיעים מוסדיים, ובבורסה אין מספיק היצע ואין מספיק נזילות. השוק המשני לא כל-כך קיים, אז חברות לא מקבלות מחירים טובים, והן לא כל-כך רוצות להיסחר. וכשהן כן רוצות, המוסדיים לא נלהבים, כי בהיעדר נזילות הם לא יוכלו למכור כשירצו. וכך, רוב זרם ההשקעות הולך החוצה. וזה מצב בלתי הגיוני שאנחנו מממנים פעילות עסקית בחו"ל, במקום לממן פעילות עסקית כאן. יש פה ביצה ותרנגולת. אי-נזילות מעצימה אי-נזילות".
ואיך אתה מתכנן לשבור את המעגל הזה?
"אדאג שיהיו יותר חברות בבורסה, אגדיל את ההיצע, אגרום לבורסה לחשוב כגוף עסקי שצריך להביא עסקים חדשים. ככל שאביא יותר חברות, אעורר יותר עניין אצל המשקיעים המוסדיים, וכאשר העניין שלהם יגבר, יתווספו יותר חברות והתהליך יעצים את עצמו".
כל אחד יאמר שהפתרון להתייבשות הבורסה הוא להעצים את הפעילות בה, אבל משהו צריך לקרות כדי שזה יקרה. עשרה מיליארד הם חזון די שאפתני.
"כשבוחנים את נפחי המסחר יחסית לשווי השוק של החברות במדינה, אנחנו בין המקומות הנמוכים במדינות המערב. זה נכון כיום וזה נכון גם לגבי ימי הזוהר של 2007 . לכן יש פה פוטנציאל עצום לעשות דברים שקיימים בשווקים אחרים ולא אצלנו. נקודה נוספת היא שבמבנה הקיים בבורסה, על אף שהבורסה מרוויחה, לבעלי המניות אין יותר מדי תמריץ להשקיע בה כסף. זה קורה בין השאר מפני שהבורסה היא מלכ"ר.
"לפני שלושים שנה רוב הבורסות היו מלכ"רים, אבל בינתיים רובן המכריע הפכו לחברות עם כוונת רווח, והמעטות שהן עדיין במודל הישן, כמו שתי בורסות גדולות בסין, נמצאות בדרך להפוך לחברות עם כוונת רווח. ועדת בן-חורין להגדלת הנזילות, שמיניתי לבחינת דרכים לשיפור מצב הבורסה - הגיעה להמלצות מאוד חשובות, אבל בעיניי ההמלצה הכי חשובה היא הפרטת הבורסה".
ידוע שאתה חסיד גדול של הפרטת הבורסה, כלומר הפיכתה לחברה לכל דבר, אבל מה זה ייתן בעצם?
"הרווחיות של הבורסה נמוכה יחסית לבורסות אחרות, במיוחד כאלה שעברו תהליך ההפרטה. אצל אלה, לאורך זמן הרווחיות עולה, העמלות שנגבות מלקוחות יורדות, ונפחי המסחר עולים. כולם מרוויחים מהסיפור הזה. למה זה קורה? כי הבורסות האלה הפכו להיות לא רק פרטיות, אלא הרבה פעמים גם לחברות ציבוריות הרשומות למסחר בבורסה שלהן. כך, הלך הרוח שלהן הוא שהן צריכות לקיים פעילות עסקית מוצלחת, והן מצליחות לרדוף אחרי חברות ולשאול מה הן צריכות לעשות כדי שחברות ירצו להיסחר בהן". u
"לא לחכות שהדברים יקרו"
מנוחי דנקנר ועד ג'קי בן-זקן, "הנטייה שלי היא להיות הרבה יותר אקטיבי", אומר האוזר
u את האמונה של האוזר ברגולציה חזקה חוו על בשרן לא מעט חברות במשק בתקופתו. "הנטייה שלי היא להיות הרבה יותר אקטיבי", הוא אומר, "לא לחכות שהדברים יקרו, אלא לנסות לעשות דברים מראש. קחי את המקרה של אי.די.בי. כשדיברו על כך שאי.די.בי אחזקות יצאה עם הערת עסק חי, זה כבר כמעט לא היה חדשות. חוץ מזה שננעץ הנעץ כבר כולם ידעו את זה. כאקטיביסט אני רוצה שהציבור יקבל את המידע מהר ככל האפשר, לא אחרי הזמן. אנחנו גם אקטיביסטים בזה שאנחנו אומרים למשקיעים מוסדיים, אל תחכו. תפעלו".
נוחי דנקנר אכן סיפק לא מעט עבודה לרשות, כשבספטמבר השנה הוטלה פצצה בדמות הודעה לפרקליטות, כי נמצאה תשתית ראייתית להעמידו לדין בגין הרצת מניות. לפני כן, בתחילת 2012, האוזר נעמד על הרגליים האחוריות כאשר אי.די.בי השתמשה בתקן של IFRS (IRRS 9), שהיה יכול להעלים את ההפסדים שנגרמו לה מקרדיט סוויס ובכך לאפשר, פוטנציאלית, לחלק דיבידנדים.
האוזר הכריז אז כי לא יאפשר חשבונאות יצירתית כזאת. "לא אהבנו מה שהם עשו", הוא מסביר. "אז מצאנו את הדרך המשפטית-חשבונאית להסביר מדוע הם לא יכולים לעשות זאת, וגם יזמנו שינוי חוק שלא יאפשר זאת לחברות (התהליך עדיין לא הסתיים). אני מאמין בדיבידנדים שבאים מרווחים אמיתיים".
הרשות טוענת כי גם מנופים של ג'קי בן-זקן נקטה הרצת מניות, ובנק לאומי ספג במסגרת הסדר אכיפה מינהלית קנס של 4 מיליון שקלים על שלא יידע את הציבור שמתקרבת אזהרת רווח, טרם הנפקת סדרות אג"ח. האוזר קנס את אייפקס, את תנובה ואת מבטח שמיר על אי-פרסום דוחות תנובה. "הוויכוח על הדוחות נמשך שלוש שנים, ואמרתי, אני עושה לזה סוף", כך האוזר.
נוסף על כך, התקוטטה הרשות עם ספקטרוניקס סביב מדיניות התגמול, התנגדה לשכרו של ניר גלעד, וכן תבעה מקרדן לתקן שווי של נכסים במזרח אירופה, כלומר, טענה במובלע כי שוויים מנופח. את טאו היא הכריחה בדרישה חריגה לגלות את תזרים המזומנים שלה למשך שנתיים וחצי, ולא השנתיים המקובלות, כיוון שידעה שה"בור" מסתתר שנתיים ורבע משם, "ומהרגע הזה הציבור הבין שיש בעיה ויכול היה לפעול להצלת השקעותיו", אומר האוזר ומסכם בסיפוק: "יגידו שאנחנו רגולטור מקצועי ושירותי, אבל לא יגידו שאנחנו רגולטור קל".
ובנימה אישית | שאלון לנבחר
מה הדבר האהוב עליך בעבודה שלך?
"האנשים שעובדים איתי, המקצוענות שלהם, האתגר, היכולת להשפיע, לשנות ולתרום למשק הכלכלי ולהוביל תהליכים".
ומה הדבר הכי פחות אהוב עליך?
"עצלנות והתייחסות בלתי רצינית לעבודה רצינית".
מה אתה עושה בשעות הפנאי שלך?
"משחק כדורסל ורץ למרחקים ארוכים, מתראה עם חברים, רואה סרטים והצגות ומאוד אוהב לטייל".
מה המקום האהוב עליך בעולם לטיול או לנופש?
"טוסקנה וניו יורק".
ציין סרט שראית או ספר שקראת שהטביעו עליך חותם.
"לאחרונה ראיתי את 'המשרת', סיפור אמיתי על תקופת העבדות בארצות הברית. מה שמצא חן בעיניי בסרט הוא השתקפות הסיפור העצוב והמדהים של התהליכים החברתיים בהיסטוריה האמריקאית. ראיתי גם את 'יסמין הכחולה' של וודי אלן, שאני מאוד אוהב אותו. זה סרט קצת שונה שלו, אבל הוא מצא חן בעיניי. אני גם מכור ל'סיינפלד' ויכול לצפות בפרקים שוב ושוב.
"ספר שהותיר בי חותם הוא 'על העיוורון' של סראמגו. הדבר שהתחברתי אליו בספר זה הסיפור איך אתה מאבד את אחד החושים, עד להידרדרות מוסרית ולחייתיות של בני אנוש".
