רחלי אידלמן חוזרת לתפקיד שאותו היא מכירה כמעט כמו תפקידה הקבוע - המו"לית של הוצאת שוקן הוותיקה. החודש היא נבחרה בפעם השמינית לכהן כיו"רית התאחדות המו"לים בישראל.
"היו גם פעמים שלא רציתי להיבחר", היא אומרת בראיון ל"גלובס". "היו שנים שחשבתי שמיציתי ואין לי מה לתרום. עכשיו יש דבר חשוב. אז קיבלתי את ההצעה".
הדבר החשוב שאליו היא מתכוונת, הוא כמובן חוק הספרים שייכנס לתוקף בפברואר הקרוב, ובו תולים תקוות רבות ברוב הוצאות הספרים בארץ. חוק המחייב שמירה על מחיר קבוע לספר ישראלי בשנה וחצי הראשונות לצאתו לאור, וקובע שיעורי מינימום לתמלוגים לסופר ישראלי.
בשולי החוק קיימת הנחה שאם יתבטלו המבצעים על ספרים חדשים, הרשתות יהיו נדיבות יותר במו"מ כלפי המו"לים ולא יתבעו הנחות של 70%.
אידלמן: "אין שם מילה על זה. יכול להיות שהרשתות ינסו לתבוע הנחות גדולות, אבל זו ההזדמנות של המו"לים לעמוד על שלהם - שתהיה הנחה מינימלית".
גם קודם הם יכלו לעמוד על שלהם.
"קודם הם פחדו שגורם גדול (צומת ספרים או סטימצקי - י.מ) יפסיק לקנות אותם".
- ועכשיו הם יותר חזקים?
"כן, בעזרת החוק, כי גם הממשלה מעוניינת בהצלחתו".
- כלומר שאם הרשתות ידרשו הנחה של 70%, הממשלה תפעל להגבילן.
"היא בוודאי תדאג לכך שהסדר בתחום יחזור על כנו. אם יהיה פה ניסיון מצד הרשתות להרוויח מכל החגיגה הזו, עם הנחות שאין בשום מקום בעולם, ולהשאיר את המו"לים באותו מצב שהיו קודם, אני מניחה שהממשלה לא תהיה אדישה לזה.
"גם בצרפת, כשהחוק יצא ב-1981, היו ניסיונות לקעקע אותו, אבל הממשלה דאגה שהחוק ייכנס. היא אכפה אותו".
- היו גורמים שניסו לטרפד את החוק, בוודאי במתכונתו הנוכחית, כמו "צומת" וכנרת זמורה. זה לגיטימי בעינייך?
"זו מדינה דמוקרטית, אבל אני לא בטוחה ש'צומת' נגד החוק אלא כנרת, שנבנתה על הבעלות הצולבת והייצוג ברשת. יכול להיות שהיא חושבת שזה לא לטובתה. לדעתי, בעוד שנים זה יהיה גם לטובת 'צומת' וגם לטובת 'כנרת'.
"בסך הכול, גם כנרת נלחצת למכור את הספרים שלה במחיר נמוך. יכול להיות שכבר עכשיו גם הרשתות סובלות מבחינת הרווחיות שלהן. בצרפת מחקר של משרד החינוך, 30 שנה אחרי שהחוק הוחל, הראה שמחירי הספרים לצרכן ירדו, כמות המו"לים עלתה ונפתחו המון חנויות פרטיות חדשות".
- אבל פה המחירים יעלו.
"אם אתה משווה למחירי המבצעים, אבל הרי אלו מחירים לא רציונליים. מי שנהנה ממחיר המבצע, נהנה ממחיר שלא מגיע לו, כי זה גרם לאנוס את המו"לים לתת הנחות כאלה שהפכו עסקים אלו למפסידים לאורך זמן".
המו"לים לא הפכו לרמי לוי
שוקן הייתה מההוצאות המעטות שלא נגררו למצעד המבצעים ("4 ב-100"). היום אידלמן מרגישה שבחרה נכון: "זה לא היה מו"מ מסחרי רגיל. הרשתות פשוט הורידו הוראות למו"לים ואלו נשברו. לא היה פשוט לעמוד נגד זה. התייחסתי לעניין בצורה כלכלית, וההשקעה הרי חייבת להתכסות. איימו עליי שאם לא אצטרף למבצעים, יפנו את הספרים מהשולחנות, ואוטומטית אפסיד את כל הקנייה האימפולסיבית.
"המו"לים האחרים חשבו שאם הספרים שלהם לא יהיו על השולחנות, יהיו שם ספרים של אחרים. הם נכנסו לסחרחרה הזו. ההנחה שכדאי לי להוריד את המחיר, הוכחה כלא נכונה. הסתכלתי כל השנים על המתחרים ואמרתי, 'אם הם צודקים, הם אמורים להפוך להיות רמי לוי'. הם לא הפכו לרמי לוי. המצב רק הלך והורע".
- שוקן הפסידה בשנים האחרונות?
"אני חושבת שכל המו"לים הפסידו בשנים האחרונות. כולם. אחרת לא היינו מצליחים לשכנע את הממשלה להחיל את החוק הזה".
הוצאת שוקן הוקמה בברלין ב-1931 בידי שלמה זלמן שוקן, איש עסקים בולט, שקנה עבור בנו, גרשום, את עיתון "הארץ". גרשום היה המו"ל של העיתון במשך 50 שנה וזוהה עם גישתו ואופיו.
היום נמצאת אידלמן בשוקן בתפקיד ששימש סבה עד מותו. בעשור שבין מותו להתמנותה לתפקיד, אביה גרשום שימש גם כמו"ל ההוצאה לצד עבודתו העיקרית ב"הארץ".
"התרומה שלו לעיתונות בארץ הייתה מכרעת", אמרת אידלמן. "הוא היה בלתי מתפשר ולא הסכים להכניס דברים יותר זולים כדי למכור יותר עותקים".
- מה דעתך על עיתון "הארץ" היום, כשאחיך עמוס הוא המו"ל?
"אחי הולך בדרך אחרת. הוא שונה מאבא. הוא יותר מנהל ונותן סמכויות לעורכים, בעוד שאת אבא שלי העריכה עניינה יותר מהעסק".
שוקן, כמו הוצאות אחרות בארץ, דוגמת זמורה, מודן ומטר, היא מעין עסק משפחתי. המשפחתיות קיימת גם כיום, כאשר בתה של אידלמן, ד"ר יעל הדר, משמשת כמנכ"לית ההוצאה. במקרה של משפחת שוקן, גם "הארץ" נשאר במשפחה.
- יש שיראו בכך בעייתיות, שהקידום הוא על בסיס משפחתי ולא בהכרח מקצועי.
"אספר לך משהו. כשהתחלתי לעבוד פה, הצעתי לתרגם ספר שנקרא "תיאוריה מיקרו כלכלית" שכתב פרגוסון. יוסף הרמן היה אז המנהל והוא אמר לאבא: 'אל תשמע לעצות שלה כי הספר מלא סימנים מתמטיים ומבחינה טכנית אי אפשר לסדר אותם בישראל ורק נפסיד כסף'.
"לאחר זמן שעבדנו שנינו, הרמן בא לאבא ואמר 'או אני או היא'. הוא הרגיש שתפסתי את העסק והיה מאוים קצת.
"אבא קרא לי ואמר שהרמן עובד כבר 40 שנה אצלו, אז אני צריכה ללכת. אמרתי לו שאין בעיה. כבר עבדתי קודם במשרד מבקר המדינה וכתבתי ביקורות על בנקים ועל חברות ממשלתיות ואני אמצא את מקומי. אחרי 10 ימים פגשתי את אבי בתל-אביב. הלכנו ברחוב, שנינו כועסים האחד על השני, אמרתי לו: 'לא אכפת לי שאתה מפטר אותי. אבל תדע שאם אתה מפטר אותי, אתה מפטר גם את משפחת שוקן מההוצאה, כי בדור שלי אף אחד אחר מהמשפחה לא ימשיך. בסוף נשארתי. הוא עשה את החשבון".
- ומה באשר לספר הכלכלה?
"אמרתי בהוצאה שיש לי הצעה: 'את הספר שאתם לא רוצים, אני אתרגם, ותוך כדי זה אלמד איך לייצר את הסימנים מבחינה טכנית. אם הוא יצליח, תשלמו לי עבור התרגום, ואם לא, זה עליי. ובינתיים אשב בספריות חצי שנה בשביל לתרגם אותו וככה לא אפריע למנהל'. אמרתי ועשיתי".
- ומי שילם בסוף על התרגום?
"הם שילמו, בטח ששילמו. הוא הודפס בכמה מהדורות, נכנס לכל האוניברסיטאות. אז זה ה'נפוטיזם' אצלנו במשפחה. אני מוכנה להישפט על הקטלוג של הספרים שלי. מעבר דורות במשפחות זה לא דבר פשוט".
- יש לחץ סביב הקשר המשפחתי?
"אני לא הרגשתי שום לחץ, אבל הפריע לי בהתחלה שהסופרים היו הולכים לאבא, ל'הארץ', כדי להציע את הספרים ואבא היה אומר 'היה אצלי זה וזה ורוצה להוציא ספר, אז קבלי את הספר שלו'. אז אמרתי לו שנדמה לי שאני המו"ל. היה לי מזל שלא ישבנו באותו משרד".