פצצת הזמן השוכנת במרתפי הבנקים, ועונה לשם "החובות הפרטיים של נוחי דנקנר", תתחיל לתקתק בקרוב, מרגע שבו יאבד דנקנר את השליטה באידיבי .
עד עתה שמרו בבנקים על שתיקה ופרופיל נמוך בכל הקשור לפירעון החובות של אי.די.בי בכלל, ובפרט בכל הקשור לחברות הפרטיות של דנקנר, האוחזות בקונצרן - גנדן וטומהוק.
בבנקים הסבירו כי הסיבה לכך היא שלכל בנק יש חובות בקומות השונות של הפירמידה, והחשש הוא שאם מישהו יזעזע את אחת הקומות, ישפיע הדבר לרעה על השאר, ויקשה על גביית החוב הכולל. "תמיד ניתן יהיה לפעול בכוח בחברות הפרטיות. שום דבר שם לא בורח לנו. לכן, הדבר ההגיוני ביותר בקונסטלציה הזו, הוא לראות איזה הסדר ייעשה בחברות הציבוריות למטה, והאם ניתן יהיה להישען עליו כדי לקבל את החוב בחברות למעלה", אמר בעבר מנכ"ל מזרחי טפחות לשעבר, אלי יונס, בריאיון ל"גלובס".
יש שיגידו שההסבר הזה הגיוני, אחרים יגידו שמדובר בתירוץ כדי לא להתעמת עם דנקנר, מקורבם של כמה מראשי הבנקים.
מה שבטוח הוא, שההסבר עכשיו לא רלוונטי. בהנחה שלא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, ודנקנר יאבד את השליטה באי.די.בי, יצטרכו הבנקים להתחיל לפעול כדי לגבות את החובות בגנדן ובטומהוק, המסתכמים בכ-900 מיליון שקל.
530 מיליון שקל הם חובות גנדן, בעלת השליטה הנוכחית באי.די.בי (ללאומי ולמזרחי טפחות), והיתר בטומהוק, שדרכה שולט דנקנר בגנדן (כ-200 מיליון שקל לבנק הפועלים, 80 מיליון שקל לדיסקונט, 50 מיליון שקל לקרדיט סוויס ועוד 30 מיליון שקל למזרחי טפחות).
בלי אי.די.בי אין מקור להחזר
אם בעבר הסתמכו הבנקים על כך שהחובות הללו ייפרעו באמצעות דיבידנדים שתשלם אי.די.בי בעתיד, או ממניות דנקנר בקונצרן ששועבדו לטובתם, הרי שכעת גם אפשרות זו נגוזה. בלי אי.די.בי אין מקור להחזר החוב, והמניות ממילא איבדו כל ערך.
ומה לגבי גביית החוב מדנקנר עצמו? בניגוד לטייקונים אחרים, דוגמת לב לבייב, עידן עופר, בני שטיינמץ ויצחק תשובה, שהם בעלי הון אישי גדול, לנוחי דנקנר אין ככל הידוע רזרבות משמעותיות.
קשה לדעת בוודאות מהו היקף ההון והנכסים שנותרו לדנקנר, אולם על פי הערכות מדובר בלא יותר מ-100 מיליון שקל, ביניהם ביתו בהרצליה פיתוח, ובכל מקרה לא די כדי לכסות את רוב החוב. מי שיכול לסייע לדנקנר לעת צרה הוא אביו, יצחק דנקנר, שכבר נחלץ לעזרתו במשבר הנוכחי, אולם גם כאן, מדובר בסיוע מוגבל.
הבנקים דואגים בעיקר לתדמית
אז מה יעשו הבנקים? ראשית נציין כי הבנקים כבר הפרישו בדוחות שלהם את מרבית החוב בטומהוק וגנדן - אם לא את החוב במלואו - ולכן הם ככל הנראה לא צפויים לבצע הפרשות חשבונאיות נוספות.
לכן, עיקר דאגתם של אלה היא כיום לתדמיתם, וזה ככל הנראה יהיה שיקול מרכזי בבואם לטפל בדנקנר, לצערו של האחרון.
אם השנה הייתה 2007, הבנקים היו ודאי קוראים לדנקנר, סוגרים את הדלת וחותמים על הסדר שכולל את מחיקת רוב החוב, פריסה ארוכה של היתרה ופירעון סמלי. אלא שהימים הללו חלפו, והציבור עוקב כיום בזכוכית מגדלת אחר התנהלות הבנקים מול הטייקונים.
בהנהלות הבנקים למדו היטב את מקרה רקפת רוסק עמינח, מנכ"לית לאומי, שהסכימה למחוק לגנדן 150 מיליון שקל מהחוב, והקימה על עצמה זעם ציבורי גדול, שאילץ אותה לסגת מההסדר. הבנקים מבינים שהציבור והתקשורת יעקבו בעניין אחר הסדר החוב הפרטי של דנקנר, כך שגם אם "בנקאית" נכון יותר היה לקבל את מה שדנקנר מסוגל להציע, ייתכן ויבחרו שם באופציה השנייה והאגרסיבית יותר, של גביית החוב דרך ביהמ"ש והכרזתו של דנקנר כפושט רגל (גם אם בפועל לא ימהרו לממש זאת - ע"ע מקרה מוטי זיסר).
נכון להיום, אף בנק לא רוצה לקחת את ההובלה, ולכן עדיין שומרים שם על פרופיל נמוך. אולם הדבר זה לא יוכל להימשך לאורך זמן, והבנקים ודנקנר, שלאורך השנים ידעו יחסים קרובים, מתקרבים לנקודת ההכרעה.
