בגיל 74 ערכה פרופ' רות בן ישראל, מבכירי המשפטנים בתחום דיני העבודה והמשפט הסוציאלי וכלת פרס ישראל לחקר המשפט, כנס פרידה מעולם המשפטים. "החלטתי לעזוב את התחום ולפתוח בקריירה חדשה, גם אם הייתי צריכה להתחיל בה מאפס. זה היה הפתרון שלי כדי לא להרגיש נחותה לעומת החברים מעולם המשפט", מספרת בן ישראל, כיום בת 82. "תרמתי את הספרייה שלי ומחקתי מהמחשב את כל המאמרים והספרים שכתבתי. היו לי חומרים לעוד עשרה ספרים שיכולתי לכתוב בתחום משפט העבודה ואני בטוחה שהמשפט הישראלי הפסיד".
נקודת הציון המשמעותית הייתה בגיל 68 - גיל הפרישה המקובל בקרב חברי סגל אקדמי בכיר. אז הפכה בן ישראל לפרופסור אמריטוס באוניברסיטת תל אביב "ולמרות שבאו לקראתי, חתמו איתי על חוזה מיוחד ואפשרו לי להמשיך ללמד, זאת הייתה טראומה גדולה. את לא יכולה לתאר לעצמך את הפגיעה בכבוד האנושי, במעמד ובקיום הכלכלי. מהיום למחר השתכרתי פחות, למרות שהמשכתי לעשות בדיוק את אותו הדבר. אמרתי אז לתלמידים שלי: אני כבר אסרטיבית ועם ביטחון עצמי רב ויכולתי להגיש תביעה משפטית להשוואת שכר, כי זה נוגד את חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ואת חוק שכר שווה. אבל לא הגשתי תביעה כי היה לי ברור שלמחרת לא יחתמו איתי על חוזה".
- איזו פגיעה במעמד הייתה מבחינתך?
"הייתי חברה מכובדת בסנאט האוניברסיטה ובמועצת הפקולטה למשפטים. פתאום, בתוך יום, את כבר לא חברה למרות שאצלך לא השתנה שום דבר; את מלמדת, חוקרת, מפרסמת מאמרים בחו"ל ואנשים מתלהבים מהם. אבל אז מגיעה הגיליוטינה של הגיל, משהו לגמרי חיצוני שלא קשור לשאלה אם אני מתאימה, טובה או מוכשרת".
בן ישראל, שמאז פרישתה עוסקת בציור ממוחשב של סיפורי המקרא, במחול ובכתיבה, הצטרפה בשנה החולפת לעתירה תקדימית שהוגשה לבג"ץ בנושא גיל הפרישה. את העתירה הגישו בדצמבר 2012 שלושה פרופסורים בכירים, בדרישה לבטל את הסעיף בחוק המחייב עובדים לפרוש בגיל 67. מדובר בפרופסורים משה גביש מהפקולטה לרפואה ומרדכי שגב מהפקולטה לפיזיקה - שניהם חוקרים ומרצים בכירים בטכניון, ובפרופ' אסא כשר, מבכירי הפילוסופים בישראל וחתן פרס ישראל.
בעתירה, שהוגשה נגד הכנסת, שר האוצר, היועץ המשפטי לממשלה והטכניון, באמצעות עו"ד שושנה גביש - רעייתו של משה גביש ומומחית לדיני עבודה, יצאו הפרופסורים למאבק ציבורי על זכותם של מבוגרים להמשיך ולעבוד.
"הפגיעה היא בציבור עצום שחלקו המכריע מוחלש", נטען בעתירה. "לפגיעה אין כל בסיס או הצדקה. מחקרים מישראל ומהעולם הוכיחו כי עבודה שיש עמה סיפוק היא מקור מרכזי וחיוני לבריאות נפשית ופיזית, לאיכות חיים ולאריכות ימים, וכי פרישה כפויה ממנה גורמת לאדם שעבודתו נלקחת ממנו לפגיעות משמעותיות". עוד נטען כי "העלייה בתוחלת החיים, יחד עם השינוי בשיטת הפנסיה משיטה של סיכון קולקטיבי לשיטה של סיכון אישי, מחייבת עבודה לשנים ארוכות יותר על מנת שרמת החיים בפנסיה תהיה סבירה".
בג"ץ ידון בעתירה ב-12 בפברואר ועבור גביש, מומחה לפיתוח תרופות בן 67, השעון מתקתק. בעוד שנה, אם לא יחול שינוי, יהיה עליו לצאת לפנסיה. "מאוד חבל שאדם שנמצא בשיא ה'שוונג' שלו נדרש לפרוש ולפתוח משהו חדש", הוא אומר. "המדינה משקיעה כסף רב בחינוך, יש אינטראקציה מצוינת בין חוקרים צעירים לוותיקים ופתאום, בגיל מסוים, אנשים מוצאים את עצמם בחוץ".
- אילו תגובות אתה מקבל מהקולגות שלך?
"בכל שבוע יש לנו ישיבה בפקולטה ופרופסורים מן המניין ניגשים אליי ומתעניינים בעתירה. מזכירות מפקולטות שונות מתקשרות ושואלות על ההתפתחויות. אף אחד לא עושה את זה בריש גליי, אבל כולם ממתינים בדריכות לראות מה יהיו התוצאות. נכון שחלק מהאנשים רוצים לפרוש, אבל רבים יוצאים נגד הכפייה לפרוש ורוצים לעבוד ככל יכולתם".
"אנשים לקראת הפנסיה, או הילדים שלהם, פונים אליי והם חרדים ממה שתעולל להם הפרישה - כלכלית ונפשית", מוסיפה שושנה גביש. "אפשר לטעות ולחשוב שזו עתירה אליטיסטית, כי העותרים הם פרופסורים, אבל העתירה נוגעת לכל העבודות והיא עוסקת באפליה כוללת נגד מבוגרים. הם פורשים והופכים להיות שקופים, וזה איום ונורא".
הוויכוח על גיל הפרישה בישראל, העומד כיום על 62 לנשים ו-67 לגברים, סוער. ועדה ממשלתית שבדקה את הסוגיה מצאה כי העלאת גיל הפרישה חיונית למשק הישראלי, על רקע העלייה בתוחלת החיים והצטמקות הפנסיה, אך ההצעה נפסלה בכנסת ב-2011 ואף זכתה להתנגדויות עזות בקרב מעסיקים וארגוני נשים. אחת מחברות הוועדה הייתה ד"ר קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל, שמעודדת את העלאת גיל הפרישה. במאי האחרון הסבירה בראיון ל-G מדוע מדובר ב"כורח השעה", כדבריה.
המהלך שמנסה לקדם בנק ישראל, שלפיו גיל הפרישה לנשים יועלה מ-62 ל-64 ובהדרגה גם ל-67, במקביל לבחינה של העלאת הגיל גם לגברים - שונה מן ההצעה שמוצעת בעתירה. "אני מתנגדת למהלך שמקדם בנק ישראל והוא עושה לנו לובי שלילי", אומרת שושנה גביש. "המטרה שלנו היא לא לקבוע גיל גבוה יותר לפרישה ולקנוס את מי שרוצה לפרוש קודם, אלא לבטל את חובת גיל הפרישה עבור מי שרוצה להמשיך ולעבוד".
טענות המתנגדים
מעסיקים שונים מעלים טענות מגוונות כנגד היוזמה לבטל את חובת גיל הפרישה. אבל לפרופסורים, כצפוי, יש תשובה לכל אחת מהן ותפיסה שלפיה "הטענות שמעלים כדי להצדיק את גיל חובת הפרישה מבזות ולא משתוות במהות לפגיעה בכבוד האדם", כך גביש. "גיל הפרישה נוצר במציאות אחרת לחלוטין וכל ההצדקות שמחפשים, מן הגורן ומן היקב, כבר לא רלבנטיות". גביש אף מזכירה כי פרישה כפויה בשל גיל כבר בוטלה בארצות הברית, בקנדה ובאוסטרליה.
על הטענה בדבר עובדים לא יעילים, שחלקם אף נהנים מקביעות, והמעסיקים ממתינים ליום שבו יפרשו אומרת בן ישראל כי "המעסיקים רוצים לעשות לעצמם חיים קלים. הם לא רוצים לנהל כמו שהם צריכים לנהל. אם למנהל יש עובד שלא מתפקד, שינהל וינקוט צעדים".
"התוצאה היא שמקריבים אנשים בני 67 שהם בשיא כוחם ועם המון מוטיבציה, כדי שלמנהל יהיה הרבה יותר נוח", מוסיפה גביש. "זה לא יעלה על הדעת. צריך להיות מנגנון של הוצאת עובדים לא טובים מהארגון".
הכתבה המלאה - במגזין G