רוב הציבור אינו מודע לכך שדמי הניהול אותם הוא משלם במישרין על הצבירה וההפקדות בחיסכון הפנסיוני, אינם דמי הניהול היחידים וכי קיימים בנוסף דמי ניהול עקיפים שאינם מופיעים בדיווח הנשלח אליו בסופו של כל רבעון.
אין מדובר במעשה הונאה חלילה. דמי הניהול העקיפים נוצרים כאשר מנהלי החיסכון הפנסיוני מחליטים שלא להשקיע באופן ישיר ובכוחות עצמם, אלא להסתייע במנהלי השקעות חיצוניים, שהם מעין קבלני משנה, הגובים אף הם דמי ניהול למחייתם.
וכמה דמי ניהול גובים קבלני המשנה? קרנות השקעה פרטיות גובות מהמוסדיים (ובעקיפין גם מציבור החוסכים) דמי ניהול של כ-2% לשנה, ועוד כחמישית מרווחי הקרן. לעומתן, מסתפקות קרנות הנאמנות בחו"ל בדמי ניהול של כ 1% בשנה, ותעודות סל גובות קצת יותר מ-0.1%. כך קורה שעל אותו החלק מתיק החיסכון הפנסיוני המנוהל באמצעות "קבלני המשנה", נגבה כפל דמי ניהול - פעם אחת על ידי המוסדיים ופעם נוספת על ידי קבלני המשנה.
כפל דמי הניהול בחיסכון הפנסיוני החל לתפוס תאוצה בשנים האחרונות, כתוצאה מהסטת נתחים הולכים וגדלים מתיק החיסכון הפנסיוני להשקעות בחו"ל. מה הקשר בין השקעת כספי הציבור בחו"ל לשימוש מוגבר שעושים המוסדיים בקבלני משנה חיצוניים?
המוסדיים טענו תמיד כי אין להם כל יתרון יחסי או מומחיות בנושאים הקשורים להשקעה בחו"ל. כך הם הצדיקו עשיית שימוש הולך וגדל בקבלני המשנה, כחלק בלתי נפרד מאסטרטגיית היציאה שלהם אל שוקי המניות והאג"ח שמעבר לים. מי שאגב נהנה מ"חוסר המומחיות" כביכול של המוסדיים הוא צבא שלם של משווקי השקעות מחו"ל, מלווה במתווכים מקומיים, הנוהג כדרך קבע לבקר בבתי ההשקעות המקומיים.
אלא שהטיעון של "חוסר מומחיות" נראה לנו קצת תמוה, והשימוש בקבלני משנה מוגזם. האם באמת ובתמים חסרים הגופים המוסדיים, יכולת להתמודד עם השקעה ישירה בני"ע הנסחרים בחו"ל? יגייסו נא המוסדיים אנליסטים ומנהלי השקעות נוספים שיתמחו במניות כמו גוגל, אפל או בואינג, וכך יתמודדו עם האתגר הכרוך בהסטת הכספים לחו"ל.
חשבון פשוט יראה להם כי עלות ההעסקה של שני אנליסטים נוספים בשכר חודשי של 20 אלף שקל, היא שוות ערך לדמי ניהול שנתיים המשולמים עבור השקעה שגרתית אחת של כ-30 מיליון שקל, בקרן השקעות הגובה דמי ניהול של כ-1% לשנה. האמת היא, שייתכן ואף ייוותר עודף כדי לשלוח את האנליסטים הללו לסבב מצגות בלונדון הרחוקה.
חוסכים בהוצאות על חשבון החוסכים
אלא שחשבון הסנדלרים הזה הוא לא החשבון כולו, ויש למוסדיים סיבה עסקית טובה שלא לגייס כוח אדם נוסף. בעוד שעלות ההעסקה של אנליסט או מנהל השקעות מקוזזת מהרווח של הגוף המוסדי עצמו, הרי שדמי הניהול המשולמים לקבלני המשנה בחו"ל מועמסים על חשבון העמיתים בקופות הגמל, קרנות הפנסיה וביטוחי החיים, ומקטינים את התשואה (ברוטו) הנזקפת לזכותם, עוד לפני שנגבו מהם דמי הניהול הישירים.
המוסדיים אמנם טוענים כי לאנליסטים המקומיים אין הידע הנדרש לנתח השקעות בחו"ל, אלא שזהו טיעון קלוש, משום שבעידן הכפר הגלובלי משתמשים המוסדיים בעצמם באנליזות הנכתבות על חברות ישראליות כמו בזק או בנק הפועלים, על ידי אנליסטים זרים הממוקמים בלונדון. בנוסף, חלק מהם כבר משקיע בעצמו ובמישרין ברכישת נכסי נדל"ן בחו"ל.
ולכן: השימוש המוגבר בקבלני משנה בחו"ל הוא במידה לא מועטה אמצעי עבור בתי ההשקעות המקומיים לחסוך בהוצאות על חשבון ציבור החוסכים לפנסיה.
ולסיום, שאפו לדורית סלינגר, הממונה החדשה על שוק ההון והביטוח במשרד האוצר. בנובמבר האחרון היא פרסמה טיוטת תקנה המגבילה את כפל דמי הניהול הללו לרמה שנתית של 0.15% מסך הנכסים המנוהל, ובכך עצרה את הסחף בתופעה השלילית אשר פגעה בציבור החוסכים לפנסיה, מבלי שהוא אף יהיה מודע לכך.