הפגישה עם יעקב הלפרין כמעט שמתפקששת: אנחנו קובעים בקפה בשדרות בן-גוריון, מה שנשמע לי הגיוני למדי, כי הרי הלפרין חי ממש כאן, ליד כיכר אתרים, לפני שעבר לירושלים. בסוף מתברר שהוא התכוון לשדרות בן-גוריון ליד מגדלי ב.ס.ר ברמת-גן, ואחרי שיחה קצרה אנחנו מעבירים את הפגישה לטרקלין העסקים של מלון סיטי טאוור ברמת-גן. בהתחלה אני מרגיש קצת כמו בדייט של חרדים שבו מסתכלים יותר ימינה ושמאלה (מימיננו יושבת קבוצה גדולה של מנהלים בחברה של יצחק תשובה), מאשר אחד על השני, אבל אחרי סשן קצר של צילומים על שפת הבריכה, על רקע נתיבי איילון ותל-אביב שאורותיה מתחילים להידלק, האווירה מפשירה ואנחנו משוחחים ארוכות על החיים.
קשה קצת לנתק את הלפרין מעסקיו. הוא בוחן את מסגרת המשקפיים שלי ומסיק ממנה על אופיי, ובמקביל הוא מבקש מבנו להתקשר לפגישה הבאה שממתינה להם ולהודיע שבגלל אי-ההבנה בינינו, הלו"ז שלו מתאחר מעט.
- בוא נניח לרגע לעסקים ונדבר קצת על הפנאי. עם או בלי משקפיים, ספרים אתה קורא?
"אני לא קורא ספרים, מלבד ספר אחד שאני משנן כבר שנים - 'פרקי אבות', 6 פרקים של חכמי המשנה. זה פלא שמעניק פרספקטיבה לחיים מכל נקודה שתבחר. מעבר לזה, ספר נראה לי כמו השחתת זמן. אמנם במשפחתי יש הרבה 'תולעי ספרים', אבל אני רואה בזה רק אמצעי להעביר זמן ריק. זה כמו שהיינו ילדים קטנים והיינו אוספים בולים. כמה באמת הפכו למתעניינים בבולים? היינו צריכים תחביב, אז אספנו".
- ובכל זאת, יש כל-כך הרבה ספרים שאפשר ללמוד מהם.
"אתה יודע מה? עם ספר שמחכים, אין לי בעיה, אבל משהו שהוא בדיה, בזה אין לי צורך. למדתי כשהייתי צעיר והיום יש לי את כל הידע שאני זקוק לו כדי להתנהל מול ששת ילדיי".
- אותו הדין לגבי סרטים?
"כן. כבר 28 שנה שלא נכנסתי לקולנוע".
- בתור אחד שטס הרבה, אפילו בטיסות לא יוצא לך לראות "בטעות" איזה סרט?
"לטיסות אני לוקח אתי את האייפד, יש לי בו מאות סרטונים של אירועים משפחתיים שאני יכול לעבור עליהם במשך שעות".
- וטלוויזיה? אתה הרי מפרסם גדול בלא מעט תוכניות בפריים-טיים, אתה מוכרח להכיר.
"אני לא רואה טלוויזיה באופן קבוע, אבל אני דואג לראות לפחות חלקים מכל תוכנית שבה אני קונה מקבצי פרסומות. כל פרסומת ששילמתי בעדה, אני מוכרח לראות במו עיניי, לא סומך על הדו"חות של יפעת. כשאני במכון הכושר, אני רואה לפעמים נשיונאל ג'יאוגרפיק. עולם החי הוא מרתק, במיוחד כשאתה רואה בעלי חיים שיש ביניהם ערבות הדדית. למשל, שתי ציפורים שמנקות אחת את השנייה".
- אז לפי זה אתה חייב לראות את כל תוכניות הריאליטי הכי מעודכנות ומושמצות.
"אני לא רואה את זה כמוך, מתוך עניין בתכנים אלא מתעניין רק בפן המקצועי. שאל אותי למשל על טבלאות רייטינג ואני מדקלם לך: מי רואה, מה רואה, גברים, נשים או קהל מעורב".
- אז טלוויזיה אתה לא רואה, בקולנוע אתה לא מבקר, ספרים אתה לא קורא, מה כן מאכלס את שעות הפנאי המועטות שלך?
"קודם כל, בכל שנה אנחנו נוסעים כל המשפחה לארוזה שבשווייץ. זה הרגל שאבי הקפיד עליו בחייו ואנחנו ממשיכים אותו. אני אוהב את המנטליות השוויצרית - 'אל תיגע בי ולא אגע בך'. אני מושך את זה הלאה לציוויים כמו 'מה ששנוא עליך על תעשה לחברך' או 'ואהבת לרעך כמוך'. זה צריך להיות מוטו בעסקים, באופטיקה, בכביש, בכל מקום. אני תמיד אומר לעובדים שלי: 'כשלקוח נכנס לחנות לבחור משקפיים, דמיינו את אבא שלכם עומד מולכם. אל תראו לו מה שהוא לא צריך, אלא את הדבר שהכי מתאים לו'".
"אף אחד לא רוצה לצאת פראייר"
- כמי שנמצא על קו התפר בין החרדים לחילוניים, כיצד אתה רואה את הלוחמנות ההולכת וגוברת בין שני הצדדים?
"אני חושב שהמאבק הזה הקצין למקומות לא נכונים כששני הצדדים מנופפים בדגלים לא רצויים. מה שקורה הוא שנוצר קונפליקט שבו אף אחד לא רוצה לצאת פראייר. הדגלים הללו לוקחים למה שעושה רייטינג. המציאות בשטח היא פחות לוחמנית: כמות המתגייסים החרדים היא בעלייה. אצלי בבית-הכנסת התגייסו שני בחורים וכולם חיים עם זה בשלום. אני שירתי בצבא ואני אדם דתי. רוב האנשים הדתיים משרתים בצבא ועובדים למחייתם".
- איך היחסים שלך עם ספורט?
"בזמנו, אהבתי מאוד את מכבי תל-אביב בכדורסל. הייתי ממש אוהד שרוף, לא פספסתי אף יום חמישי".
- אז מה קרה?
"הם איבדו את הזהות, את הנשמה היהודית, ומאז שהם עברו לשחק לפעמים בערבי שבת, הם הרגו את המפלט הספורטיבי שהיה לרבים בציבור הדתי".
- אתה גם חובב ספורט פעיל?
"בוודאי. אני מתעורר בכל בוקר כשעוד חושך בחוץ, מתפלל 'נץ' ויוצא למלון 'מצודת דוד', שוחה חצי שעה בבריכה ומתאמן בחדר הכושר. אני מקפיד על זה יום-יום. על זה בדיוק נאמר 'נפש בריאה בגוף בריא'. בעבודה שלי אני כל היום טרוד, אבל כאן בשחייה אני במשך חצי שעה בשקט, עם הראש בתוך המים וכל המתחים שלי מתפרקים".
- מה עם מוזיקה?
"אני חולה מוזיקה. חתני - אריה דביר, הוא זמר החתונות הפופולרי ביותר במגזר. אני לא מנגן על שום כלי נגינה, אבל יש לי אוסף של 1,700 שירים. אני מאוד אוהב 'חסידיסקו', מוזיקה קצבית עם מילים מבוקרות. מאוד אוהב את יאני, יש לי הקלטות שלו, כולל וידיאו".
- תחביבים אחרים, יש לך?
"אני מאוד אוהב לנהוג. תוך כדי הנהיגה מירושלים למרכז, אני יכול לנהל כמה עשרות שיחות טלפון. יש לי 600 עובדים, כך שכל יום כמעט מזמן שיחות אישיות, ממזל טוב בימי הולדת ועד, להבדיל, שיחות תנחומים כשמישהו באבל. לכן מעולם לא העסקתי נהג. אני אוהב את הזמן הזה של להיות לבד ברכב.
"לשמחתי, התחביב הכי גדול שלי הוא עסקים ואני נהנה בו מכל רגע. הדרייב של לקנות ולמכור הוא בדמי. יש לי ווטס-אפ של כל המנהלים בחברה ובבוקר של מבצעים, אני פותח אותו כבר בשעה מוקדמת ושולח להם: 'יאללה מלחמה, בואו ונכבוש את העולם ביחד'. החיים הם מונופול, אבל צריך לקחת את הכול באיזי. אבי לימד אותי ללכת עם תחושות הבטן שלי וכך אני נוהג".
- ומה אומרת תחושת הבטן שלך עכשיו?
"החיים הם כמו שעון חול, קצרים מדי בשביל שתחיה אותם כמו שאחרים רוצים".
יעקב הלפרין
תפקיד: בעלים משותף ומנכ"ל "אופטיקה הלפרין"
גיל: 49
מצב משפחתי: נשוי 6 ילדים ו-3 נכדים
מגורים: שכונת "הולילנד" בירושלים