מתחם חסן ערפה מסעיר כבר שנים את זירת הנדל"ן במרכז. מדובר ב-80 דונם במרכז תל-אביב, אחת מעתודות הקרקע הגדולות שנותרו בעיר שבה תוכניות ל-14 מגדלי משרדים ומגורים, בשטח של 270 אלף מ"ר.
לאחרונה דחה בית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה של אהובה איזנר, שביקשה להירשם כבעלת זכויות במתחם, וחייב אותה בתשלום הוצאות בסך 60 אלף שקל ליזמים, חברת בנייני רובינשטיין וחברת אומנינט.
בתביעתה טענה איזנר שהייתה בעבר בעלת זכויות במתחם, כי היא הבעלים של 23 מ"ר מחלקה של 7.1 דונם שרכשו לימים החברות. לאורך השנים היה מתחם חסן ערפה מצוי בבעלות בלתי מוגדרת של בעלים רבים. בשנת 1996 אושרה במתחם תוכנית המשנה את ייעוד הקרקע מתעשייה למשרדים ומגורים, תוך שבוצע הליך איחוד וחלוקה על הזכויות במתחם, ללא הסכמת הבעלים.
איזנר טענה כי במסגרת איחוד השטחים וחלוקתם מחדש, לא הוקצו לה זכויות במתחם, בשל טעות ברישום שביצעה לשכת רישום המקרקעין, כך שמאז אוקטובר 2009 היא אינה רשומה כבעלת זכויות כלשהן במתחם.
בסוף שנת 2011 התקשרה חברת רובינשטיין עם מרבית בעלי הזכויות בחלקה המדוברת (כ-85%) בחוזים לרכישת הזכויות, ואת שאר הזכויות (כ-15%) רכשה חברת אומנינט. בתביעתה טענה איזנר כי במשך עשרות שנים החזיקה בנכס ברחוב יצחק שדה 6 שעליו מבנה, ודרשה מבית המשפט להצהיר כי בבעלותה 23 מ"ר מהחלקה המדוברת.
השופטת שושנה אלמגור דחתה את טענתה של איזנר, וקבעה כי לאורך השנים איזנר לא התנגדה לתוכנית שאושרה בשנת 1996 והופקדה להתנגדויות 6 שנים קודם לכן, וגם לא הגישה תביעה נגד לשכת רישום המקרקעין שהשמיטה את שמה.
אלמגור קיבלה את טענותיהן של חברות רובינשטיין ואומנינט, אשר יוצגו על-ידי עורכי הדין אורי פרימו ורם מוסרי ממשרד המבורגר-עברון, לפיהן לא ניתן להעלות כיום טענות כנגד תוכנית איחוד וחלוקה שאושרה בשנת 1996, וכי אם איזנר סברה כי אופן חלוקת הזכויות מקפח אותה, היה עליה להתנגד לתוכנית מבעוד מועד.
עוד קבעה אלמגור כי עדותה של איזנר אינה מהימנה, וכי למעשה התוכנית לא מחקה את זכויותיה אלא הקצתה לה זכויות במגרש אחר בשטח המתחם.
אלמגור אף ציינה כי לקבלת השגותיה של איזנר על טבלאות ההקצאה עלולה להיות השלכה קשה על החברות, אשר היו תמות-לב כשרכשו את החלקה.
אלמגור קבעה כי אם נפל פגם בהתנהלות לשכות התכנון בהכנת התוכנית או ברישומה, על איזנר לפתוח בהליכים כנגדן. יחד עם זאת, מאחר שהיא לא הגישה התנגדות לתוכנית, אין לפגוע בציפיותיהן של החברות, ואין להרע את מצבן.
מתחם חסן ערפה, הממוקם מול בית מעריב, בית רובינשטיין ורחוב המסגר, אוכלס במשך שנים בעיקר על-ידי מוסכים ובתי מלאכה. אף שהתוכנית במתחם אושרה עוד בשנות ה-90, הקושי המרכזי במימוש נבע מהעובדה שהזכויות היו שייכות למאות בעלים שונים במשותף.