ממשה (שנפ) עד מוטי בן משהאיש עסקים צעיר ואנונימי, המגיע משום מקום ומגיש הצעה לרכישה של אחת מחברות ההחזקה הגדולות במשק? כבר היה לנו כזה. ולטובת מוטי בן משה ונושי אי.די.בי, צריך לקוות שהמקרה שלו יסתיים באופן שונה בתכלית מזה שבו הסתיים הסיפור הקודם, שגיבורו היה משה שנפ.
בחודש יוני 1998 הדהים שנפ, אז בן 36 בלבד, כשיחד עם שותפו, אלי ארן, הגיש את ההצעה הגבוהה ביותר במכרז לרכישת מניות השליטה בגרנית הכרמל, בעלת חברת הדלק סונול. השניים הציעו לשלם 211 מיליון דולר עבור מניות גרנית הכרמל שהחזיקה חברת משאב - מחיר שהיה גבוה ביותר מ-50% משווי השוק של המניות.
במגזר העסקי התקבלה זכייתם של שנפ-את-ארן בהפתעה גדולה, הגם שהיו אלה ימים של עסקאות ענק ממונפות במשק, כמו רכישת מניות דלק על ידי יצחק תשובה או רכישת מניות בנק הפועלים בידי משפחת דנקנר. מעטים שמעו על שני הזוכים לפני כן - שנפ שימש בעברו כמנהל בחברת הנדל"ן של יעקב אנגל, עזב אותה בעקבות הפסדים כבדים שהסבו לה השקעותיו בשוק ההון, ובשנת 95' הקים חברת בנייה משלו - ג'נסיס.
ואכן, חודש לאחר הזכייה במכרז גרנית הכרמל התברר כי, בכל זאת, לא כל אחד יכול לגייס אשראי כה גדול. שנפ וארן דיווחו על קשיים בהשגת המימון, ומשאב החליטה להעביר את הזכייה במכרז לקבוצת בורוביץ'-גלנקור. משאב אף חילטה את הערבות שהעמידו לה שנפ וארן, באמצעות בנק דיסקונט, להבטחת רכישת המניות.
בספטמבר 98' תבע דיסקונט משנפ להשיב לו את כספי הערבות שחולטו, בסך 4 מיליון דולר. שנפ וארן מצידם, הגישו תביעה בסכום של 100 מיליון שקל כנגד הבנק, בטענה שהפר את ההסכם עימם להעמדת אשראי לרכישת המניות.
בהמשך קרסו עסקיהם של השניים, ושנפ נמלט מאימת נושיו. בשנת 2002 הגיש בנק דיסקונט בקשה להמציא לו התראת פשיטת רגל, בטענה לחוב של 36 מיליון שקל. לבנק התברר, לטענתו, כי שנפ נמלט לקליפורניה, בעוד הוא נותר בפני שוקת שבורה ואינו יכול לבצע את פסקי הדין שניתנו לטובתו ולגבות את חובו של שנפ.
