לא קל להיות מוצר על המדף בכריסמס בגרמניה. נכון שטירוף הקניות בעונה זו בחו"ל אינו דומה למה שקורה אצלנו, אך בכל זאת, גם בישראל ניכרת תכונה אצל הצרכנים. המוצרים מתחרים על לבות הצרכנים, מתאמצים לתפוס להם חלק ונחלה ולהלהיט יצרים. תיאור זה הולם את מינוחיו של רוזן: המילה רגש נוכחת בשיחה באופן מודגש. איך יוצרים רגש ואיזה מוצר מאפשר חיבור רגשי; עד כמה הרגש חשוב ולעומת זאת - עד כמה בישראל מתעלמים מהרגש בשוק התקשורת.
בגרמניה לא מתעלמים מהרגש. אחוז ניכר מהגרמנים עדיין מעדיף תוצרת מקומית. עובדה זו אמורה לשחק לידיו של רוזן, שכן בחג הקרוב הוא ייאלץ לגלות זאת, בדרך הקשה. אז, יעמיד למבחן את פרי פיתוחו - ה"טולינו" - קורא אלקטרוני שקורא תגר על הקינדל של אמזון.ובכל זאת, חרף האהדה הגרמנית למוצרים מבית, מפחיד לעמוד עם מוצר חדש מול מותג מוביל ויחיד בתחום מסוים.
לרוזן יש גב בדמות דויטשה טלקום, ענק תקשורת עצום ורב עם כמעט 250 אלף עובדים (לאמזון יש פחות מ-100 אלף). רוזן, המשמש סמנכ"ל הניו-מדיה של החברה, נקרא לפני שנה למשרדו של מספר שתיים בחברה שגילה נכנסת חזק לשוק האירופי עם הקינדל פייר והחליט להשיב מלחמה. רוזן מבהיר שמדובר בשיתוף פעולה עם חברת ההוצאה לאור וולט-בילד, ושתפקיד גדול היה למחלקה העסקית של דויטשה טלקום. ניכר בו שהוא גאה: "זה מכשיר שהולך ראש בראש עם קינדל של אמזון, ואת זה אני עשיתי. אלו דברים שלא יכולתי לעשות בארץ, אלה סדרי גודל אחרים, הליגה של הגדולים. בתוך שנה בנינו את המוצר מאפס, החל בחומרה, במכשיר הפיזי, דרך תוכנה ועד עולם המדיה".
הניחו להולכים
רוזן עשוי לחזור לארץ. הוא אומר שהרומן עם דויטשה טלקום הוא "לא משהו לעשרים שנה", לפחות לא במתכונת הנוכחית, שבה הוא גר על הקו - שישי-ראשון עם המשפחה בתל מונד, ושני-חמישי באירופה. לעמדה שלו הוא הגיע אחרי קריירה עשירה - לא בדיוק הסיפור של בן העשירים המפונק שעוזב את ישראל לטובת ברלין, שתופס פתאום כותרות פה. הוא נולד ב-1972 לאיש היי-טק ("אנחנו דור שני להיי-טק, אבל עוד לפני המלחמה כל המשפחה שלנו היו מדענים בגרמניה"), וגדל לצד ארבעת אחיו ואחותו כילד שליחויות לפי הג'ובים של האב על פני הגלובוס. "נולדתי בטוקיו, גדלתי בחיפה, חזרתי לטוקיו, אחר כך ללונדון, ואז חזרתי כחייל בודד".
ההחלטה לחזור לברלין דווקא, על רקע העובדה שמשפחתו היקית שילמה מחיר בשואה, לא הטרידה אותו. "הלוואי שסבתא שלי הייתה מדברת עם אמא שלי גרמנית ואני הייתי יודע את השפה", הוא אומר. לפני ההצעה לבוא לגרמניה הוא ביקר בה פעם אחת, במרתון ברלין, אבל לא ראה את העיר כי היה עסוק בהכנה לריצה.
"אחרי שהגעתי לכאן כמה פעמים ראיתי שזו עיר תוססת וכיפית. דיברנו על זה במשפחה, התפקיד הוא מאוד רציני וזה היה מאוד משמעותי. זה לא קל. שלושה ילדים, רק לצאת מהבית בבוקר זה פרויקט. אבל עושים את זה וזה פשוט מסתדר. האמת היא שהייתי פחות נוכח בבית כשהייתי באמדוקס. הייתי בא הביתה, אוכל ארוחת ערב ומיד מתחיל משמרת שנייה, שיחות ועידה, ארה"ב, אסיה. פה אין את זה. בחופש, זה חופש. בסוף שבוע, אף אחד לא מדבר איתך. התחלתי לעבוד כאן בקיץ, והבוס שלי יצא לחופש ולא ענה לי למיילים. לא הבנתי את זה בהתחלה".
רוזן גר במיטה, שכונה טרנדית ובורגנית, אבל לא ממש חווה את הצד הפרוע של העיר. "יש לי קשר רופף עם כמה ישראלים. לכולם יש תפיסה כזו של 'וואו, אתה מגיע לברלין'. זה לא ככה. כשאני פה - אני עובד".
את הביקורת הציבורית על נדידת ישראלים לברלין, הוא מתקשה להבין. "אני מסתכל מהצד על הדיבורים האלה ופשוט לא מבין. זה קשקוש אחד גדול, ראייה פרובינציאלית. זה צריך להיות כמו שירות בצבא - אם כל משפחה הייתה עושה איקס שנים בחו"ל הינו מדינה הרבה יותר מתוקנת. אתה מקבל פרספקטיבה ומבין תרבות אחרת, אתה מבין שאתה לא מרכז העולם. It humbles you".
- התפקיד הבכיר הנוכחי לימד אותך דווקא צניעות?
"בקטע המקצועי ברור, אני מתפתח ומעט מאוד אנשים בתחום שלי עושים בארץ את מה שאני עושה כאן. אבל ברמה האישית, בחו"ל אתה הופך לזר, אז אתה מסתכל בעיניים פחות יהירות. גדלתי באנגליה ובטוקיו, עבדתי בסיטיבנק, גרתי בניו יורק, עבדתי באמדוקס, מול ארה"ב ואירופה, ואמרתי, אני מבין תרבויות. הגעתי לגרמניה והבנתי שאני לא מבין גרמנים בכלל. אתה מסתכל על מדיניות החוץ של ישראל, ואתה מבין שאם אין לאנשים פרספקטיבה נכונה, הם יכולים לעשות כל כך הרבה טעויות בלי לדעת בכלל".
- אפשר לקבל פרספקטיבה בכל מיני מקומות. הנאום של יאיר לפיד היה ספציפית נגד ברלין.
"לא יודע איך ברלין מכל המקומות הפכה לסמל הזה. אנשים לא הולכים לברלין סתם. הלכתי עם אשתי לסרט וישבנו לפני כן במסעדה, לשתות בירה, בירה ישראלית - 30 שקל. מה? באיטלקית מתחת לבית שלי במיטה, ב-30 לשקל אתה מקבל בירה ופסטה ענקית. מה קורה פה? באמדוקס הייתי סמנכ"ל וכביכול הרווחתי טוב, אבל אין לך יכולת לתרגם את זה לחיים טובים. רק לפני חצי שנה קניתי בית.
"אנשים בהגדרה אוהבים את הבית שלהם, גם אם נולדת בשכונה לא טובה - תרגיש שהיא הבית. זה מעולה לנו שיש לנו בחו"ל אנשים משלנו, ישראלים, צריך להיות להם מספיק טוב בארץ כדי שלא נצטרך לקשור אותם בחבל, שהחבל יהיה בלב והוא יחזיר אותם".
*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"