"לא חייבים להחזיר חוב בכל מחיר. נכון, צריך לעשות הכל כדי להחזיר חוב שנלקח, אבל ממש לא חייבים. אם לחברה ציבורית אין מכונה להדפסת שטרות מזומנים, היא לא יכולה להבטיח החזר הלוואותיה בכל מחיר, גם בעליהן לא יכול - זו המציאות העגומה".
אייכל אומר את הדברים על רקע פרשת נוחי דנקנר ואי.די.בי, לאחר שהראשון איבד השבוע את השליטה בקונצרן וברקע הסדר החוב וחובותיו הפרטיים של דנקנר שמגיעים כמעט למיליארד שקל.
"כל סטודנט בקורס הראשון במימון לומד על התאומים הסיאמיים - תשואה וסיכון. אם סטודנט מתחיל יודע זאת, אז אין ספק שגם מנהלי ההשקעות של הגופים המוסדיים צריכים להבין שכל השקעה טומנת בחובה סיכון שזו לא תצלח. לכן, הם צריכים להבין שחדלות פירעון היא חלק מ'העסק'. התפקיד שלהם הוא ניהול הסיכונים".
"מנכ"ל בית ההשקעות פסגות, חגי בדש הציג קו לוחמני לטובת החוסכים בקופות של בית ההשקעות מול דנקנר ואי.די.בי, אבל גם בדש יודע כי בעולם ההשקעות כפי שיש תשואה יש גם אירועים של חדלות פירעון. כאלו היו בעבר וכאלו גם יהיו בעתיד".
"חדלות פירעון היא נשמת אפו של שוק ההון. הדבר המספק את האדרנלין האולטימטיבי לפעילים בשוק. אם הדבר לא היה קורה, אזי מימד הסיכון לא היה קיים ובהתאם גם התשואה. הדבר שבו מנהלי ההשקעות צריכים להתרכז הוא בבניית תיקי השקעות אשר משכללים בצורה טובה את הסיכונים השונים ומפזרים ביניהם לטובת הלקוחות, תוך הבנה שזהו חלק אינטגרלי ממשחק ההשקעות הגדול".
"בעל חברה יודע שאת ההלוואות שהחברה שלו נטלה יש להחזיר מהסיבה שאם אלו לא יוחזרו, מחזיק החוב יוכלו לפעול למימוש ביטחונות ההלוואה עד כדי לקיחת החברה מידיו, תוך איום לתביעות אישיות על הדרך - אין מוטיבציה יותר גדולה מזו לכל בעל חברה לשלם את חובותיו".
"ואולם, צריך להבין שביטחון מלא לכך שהתשלום הנומינלי יוחזר, קיים רק בחוב אשר הונפק על ידי מדינות ובמטבע המקומי שלהן. כלומר, רק מדינות המחזיקות מכונות להדפסת כסף יכולות לעמוד בהבטחה כי ההשקעה הנקובה במטבע המקומי תוחזר, ללא תלות במחזור העסקים. אפילו מדינה ריבונית כמו יוון לא הצליחה לשלם את חובותיה בשנת 2010, ואין לה מכונות להדפסת שטרות".
הכותב הוא רון אייכל, בעל חברה למחקר מאקרו-כלכלי ואסטרטגיה בשוקי ההון