האיסור על פרסום שמות הצדדים בתיקים של הטרדה מינית נועד להגן על המתלוננים, ולא על המעסיקים שלהם. לכן, אין סיבה לאסור את פרסום שמה של חברת היי-טק אשר התרשלה בטיפול ובמניעת הטרדה מינית במקום העבודה.
זכותו של הציבור, של המשקיעים, של העובדים הקיימים והפוטנציאלים, של הצרכנים ושל עמך, לדעת כיצד מתנהלות חברות. כשם שלא מסתירים מהציבור פסקי דין בעניינים אחרים הנוגעים לזכויות עובדים וליחסי עבודה - אין סיבה להסתיר פסיקות הנוגעות להטרדה מינית.
באחרונה פסק בית הדין לעבודה פיצוי כספי לעובדת שהוטרדה מינית במקום עבודתה. בית הדין קבע בפסק הדין כי המעסיקה של העובדת, חברת היי-טק מוכרת, התרשלה בטיפול במניעת הטרדה מינית והתנכלה לעובדת בעקבות תלונתה על הטרדה מינית. החברה לא הביאה, לדוגמה, לידיעת עובדיה את התקנון למניעת הטרדה מינית (שהיה תלוי במקום צדדי במשרדיה); ולא פתחה בחקירה כשהגיעו לידיעתה תלונותיה של העובדת.
החברה סברה כי מדובר בסכסוך שגרתי בין עובדים, התעלמה מהפן המיני של הסכסוך, ולא שמרה על פרטיות העובדת במהלך בירור הנושא. יצוין כי החוק קובע שמעביד חייב לפתוח בחקירה אם נודע לו על חשד להטרדה מינית, בין אם הוגשה תלונה ובין אם לאו. החקירה צריכה להתבצע באופן הספציפי הקבוע בחוק.
השופט קבע כי פסק הדין יפורסם, אך ללא פרטים מזהים של איש מהמעורבים בפרשה.
בימים אלה הוגשה לבית הדין עתירה להסרת צו איסור הפרסום מעל שם החברה המעסיקה (בהסכמת העובדת). בעתירה נטען כי השארת צו איסור הפרסום על כנו חוטאת למטרת פומביות הדיון ולזכות הציבור לדעת על אופן התנהלות המעסיק; וכי אין הצדקה כי מעסיק שנקבע לגביו בפסק דין כי הפר את חובותיו כלפי עובדיו, ייהנה מהגנה על שמו.
בחוק החדש יחסית אשר עוסק בהגברת האכיפה של חוקי העבודה, נקבע כי אחת הסנקציות נגד מעסיקים שהפרו חוקים מסוימים היא ששמם ודבר הרשעתם יפורסם באתר האינטרנט של משרד הכלכלה.
הקביעה הזו בחוק מעידה כי המחוקק רואה חשיבות בפרסום של מפירי הוראות החוק, ומכיר בערך ההרתעתי שיש לחרב הפרסום המונפת מעל ראש המעסיקים. אין סיבה להבחין בין עבירות על חוקי העבודה בתחום הזכויות הממוניות של העובדים לבין עבירות על החוק להטרדה מינית.
נוסף לכך שאין הצדקה להגנה על שמו הטוב לכאורה של מי שנקבע כי הפר את החוק, ולערך ההרתעתי שיש לפרסום כזה, יש לפרסום חשיבות וערך חברתיים. שיקולים חברתיים והחלטות צרכניות במסגרת ביצוע השקעות כבר אינם טרנד חולף, אלא מחויבי המציאות. כפי שזכותו של הציבור לדעת אילו חברות מזהמות את הסביבה ואילו מגינות עליה; אילו חברות תורמות לקהילה, מחויבות לכללי אתיקה עסקיים ומקדמות שוויון זכויות לאוכלוסיות מוחלשות ועוד - כך זכות הציבור לדעת אילו חברות אינן מקיימות את הוראות החוק למניעת הטרדה מינית ואינן מגינות על עובדיהן מהטרדה ומהתנכלות.
כאשר המידע יהיה נגיש לציבור, הוא יובא בחשבון לפחות בחלק מהליכי קבלת ההחלטות, של ציבור המשקיעים ושל ציבור הצרכנים. לכן, ובנסיבות שבהן העובדת מסכימה לפרסום שם המעסיקה, על בית הדין להיעתר לבקשה לפרסום שם חברת ההיי-טק אשר לא קיימה את הוראות החוק למניעת הטרדה מינית.
* הכותבת היא ראשת מחלקת דיני עבודה במשרד עורכי הדין יגאל ארנון.