שופטים חזקים על חלשיםלא, איש איננו חושד שהעונש המגוחך שנגזר על הרב מוטי אלון, שהורשע בביצוע עבירות מין סדרתיות בנערים קטינים שהיו תחת מרותו, קשור לעובדה שאחיו של הנאשם, ספי אלון, מכהן כנשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, והוא בנו של שופט בית המשפט העליון בעבר, מנחם אלון. מה פתאום.
6 חודשי עבודות שירות ופיצוי "אסטרונומי" בסך 10,000 שקל למתלונן הם עונש כבד. צריך גם לזכור שעולמו של הנאשם חרב עליו, ממש "מאיגרא רמא לבירא עמיקתא", וצריך להתחשב ולהקל.
אז מה אם נקבע בהכרעת הדין שמדובר בשיטה, כלומר שמדובר בעבריין סדרתי, ושרוב קורבנותיו סירבו מסיבות עלומות להתייצב ולהעיד נגדו. ברור גם שאלון הפנים את המסר, היכה על חטא, קיבל עליו אחריות והודיע שירחיק עצמו מחברתם של בחורים צעירים. אה, לא? אז לא, לא נורא.
לא, איש איננו עורך הקבלה לעונש אחר שגזרה מערכת המשפט על נאשם אחר בתיק אחר, פנחס כהן, שהורשע בהשלכת נעל זדונית לעבר נשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש. הרשעתו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, היזק בזדון וזילות בית המשפט הוליכה אותו לגזור עליו 3 שנות מאסר בפועל.
איש איננו מעלה על דעתו שהעונש שנגזר עליו מוטה לחומרה מאחר שמערכת המשפט רגישה במיוחד לאנשיה שלה. מה פתאום. תשאלו את טל מור, שדרס בשוגג את רוכב האופניים שניאור חשין, בנו של שופט בית המשפט העליון לשעבר מישאל חשין. גם הוא יסכים שהעונש שספג - 12 שנות מאסר בפועל בגין הרשעתו בהריגה, הפקרה לאחר פגיעה ועוד - הוא עונש מידתי והוגן, שאינו קשור לעובדה ששם הקורבן הוא חשין. אין לו שום טענות.
לא, אף אחד לא חושב שמישהו במערכת המשפט עשה הנחות לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, כשפרקליט המדינה משה לדור החליט לסגור את התיק נגדו בפרשת המינויים הפוליטיים, מנימוקים מופרכים של חוסר עניין לציבור - נימוק שבית המשפט העליון כבר קבע שלא יכול להתקיים במקרה של אנשי ציבור ועבירות שחיתות.
הטיעון שאולמרט כבר הורשע בתיק בעל מאפיינים דומים - פרשת מרכז ההשקעות - פירושה כנראה שפוליטיקאי החשוד או נאשם בפרשיות פליליות רבות, זכאי לדילול התיקים, ולמחיקת תיקים דומים. כפי שנאשם בסדרת רציחות זכאי שרשויות החוק יתעלמו מחלק מהגופות, ויעמידו אותו לדין רק על התנקשות אחת. מה, לא? אז לא, לא חשוב.
לא, אף אדם איננו מעלה על דעתו שמערכת המשפט התקפלה באופן מביך ומקומם אל מול הנאשם רם-המעלה, שר החוץ אביגדור ליברמן ירום הודו. זה הרי סביר לחלוטין שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין - שהודיע כי הוא רואה פליליות מובהקת בהתנהלותו המושחתת של שר החוץ במהלך מילוי תפקידו כשר החוץ, וכי הוא מאמין בחוזק הראיות, ויש בדעתו ללכת עם התיק עד הסוף ולהשיג את התוצאה המשפטית והציבורית הראויה - ישנה את טעמו לאחר הכישלון בערכאה הראשונה, יתקפל ויסיג את הפרקליטות מהמאבק בשחיתות כשזנבה בין רגליה.
הגיוני, ראוי, מתבקש מצד היועץ יהודה וינשטיין. למה להסתכן בזיכוי נוסף בערכאה נוספת ולקלקל את המסר הציבורי הראוי - של תביעה נחושה שאיננה חוששת מדמויות פוליטיות בעלות כוח - המשודר כעת לציבור?
לעולם אינה חוששת. לעולם אינה מוטה
לא, איש גם איננו מעלה צל-צילו של חשש שמישהו טורח למרוח את תיק "ביביטורס", שבמרכזו ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא המשטרה, המקיימת את החקירה בעצלתיים באין מפקד או פרקליט בכיר שיאיץ בה; לא מבקר המדינה, שחיבר דוח הנסתר עדיין מעיני הציבור; ולא היועץ המשפטי לממשלה, המעכב את פרסום הדוח עד שהחקירה תבשיל, אם וכאשר, בלי נדר.
מה, שמישהו יפחד להפעיל את מערכות שלטון החוק נגד ראש הממשלה? לא, זה לא יעלה על הדעת. לא יכול להיות.
כי מערכת המשפט שלנו, על שלוחותיה - המשטרה, הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה, ובתי המשפט - לעולם אינה חוששת. לעולם אינה מוטה. היא איננה נמר של נייר, לא חזקה על חלשים. בשום אופן לא.
