אתם מתרגזים מדוח שיאני השכר בשירות הציבורי? בצדק, אבל מה תגידו על העלאת השכר הצפויה מיום רביעי לח"כים, לשרים, לראש הממשלה, לנשיא ולכל מקביליהם? מסתבר שלא צריך להיות שיאן שכר כדי להיות מופקר שכר. כל מה שצריך הוא מוסר לקוי, העדר מצפן ערכי ואובדן מוחלט של בושה אישית וציבורית כאחד.
ושלא תהיה אי-הבנה: אינני רוצה שירעבו ללחם. אבל האם 37,000-53,000 שקל לחודש שהם מרוויחים כיום, הוא שכר רעב? האם זהו שכר המצדיק תוספת של מאות רבות של שקלים? שכרו של חבר כנסת יעודכן לכ-39,000 שקל, שר - 42,000 שקל, ראש הממשלה - 47,000 שקל, והנשיא - 55,000 שקל. זהו לעג לרש!
דוח השכר במגזר הציבורי:
■ האנשים שמגיעים לדירה תוך שנתיים-שלוש
■ השכר במגזר הציבורי: 160 מיליארד שקל, ללא מע' הביטחון
■ עלות העסקתם של עובדי חברת החשמל - 883 מיליון ש' בשנה
■ צפו בטבלאות: כמה מרוויחים הרופאים הבכירים בישראל?
■ 32% מעובדי המגזר הציבורי מקבלים השלמה לשכר מינימום
כאילו לא אך זה עתה התפרסם דוח העוני, כאילו אין אלפי מפוטרים, כאילו מספר המובטלים האיכותיים שאינם מוצאים עבודה אינו ממשיך לנסוק, כאילו המיתון הגלובלי, וגם המקומי (למרות נתוני המאקרו שאוהבים להתהדר בהם), אינו מכה כל בעל עסק עצמאי המקושש בקושי רב שקל לשקל, יום יום, כדי לשרוד, זה חמש שנים ללא רחם כאילו כל זה מתרחש בעולם מקביל!
כעיקרון, בהחלט ראוי שבעלי התפקידים הללו ישתכרו היטב. 47,000 שקל לראש ממשלה, לדוגמה, אינו סכום מוגזם בראייה אבסולוטית. להיפך. מורכבות התפקיד, הלחצים הנובעים ממנו, האחריות הגלומה בו כל אלה מצדיקים בקלות ה-ר-ב-ה יותר. העניין הוא שבמצב הכלכלי הקיים, אין מקום לראייה אבסולוטית, אלא ליחסית בלבד.
וזה לא שהחיסכון בשכרם יפתור את בעיותיה הכלכליות של המדינה. אבל ראשית, הסכומים בכל זאת מצטברים לעלות משמעותית שיכלה לשרת מטרות ראויות יותר. ושנית, המינימום שמנהיגות מצריכה הוא דוגמא אישית, קל וחומר שרבים מהם, הם כ-ב-ר עתירי הון אישי ופנסיות תקציביות למכביר. אבל הצחקתי אותי: מנהיגות? אצל נבחרינו? לא, אצלם זה הפוך: הגזירות עלינו וההטבות עליהם.
והיות שאין תפקיד ציבורי אחד שקול לשני, נדרשת חשיבה מחודשת שתבחין ביניהם. למשל, לשופטים כן מגיע. למה? כי בניגוד לח"כים ולשרים, זו העבודה היחידה שתהיה להם כל חייהם, כך שאין להם מקורות הכנסה נוספים עד הפנסיה.
בנוסף, זמנם מלא עד תום בעבודתם הציבורית, מה שממש לא ניתן לומר לטובת חלק גדול מן הח"כים והשרים (שגם כך רבים מהם מיותרים). שוב ושוב אנו נתקלים בישיבות מליאה ריקות, באי-התייצבות לדיוני הוועדות, בנהייה אחר שועי עולם יותר מאשר אחר הציבור הרחב, בכניעה ללוביסטים ולקבוצות לחץ, ובהצבעה על חוקים ללא למידה בסיסית של החומר.
וזה עוד לפני שבחנו את המניעים האמיתיים לרצון בתפקיד: מעמד, וחיכוך עם מוקדי הכוח שאחר-כך ניתן לתרגם לעסקים פרטיים לכשיבחרו "לעשות לביתם" (ויסלחו לי הצדיקים הבודדים שמניעיהם אידאולוגיים). במילים אחרות: הרצחת וגם ירשת?
למה לשלם כ"כ הרבה על מוסד הנשיאות?
ומה עם הנשיא? זהו תפקיד ייצוגי שניתן בקלות להתווכח על נחיצותו, אבל לא ניתן להתווכח עם העובדה שכל מאיישיו הם בעלי פנסיה נדיבה, תקציבית כמובן. בנוסף, מי שמגיע לתפקיד רוצה בו מתוך היוקרה הגלומה בו, והוא תפקיד של סוף-קריירה. האם לא ראוי שיעשה אם לא בהתנדבות ממש אז בעלות סמלית? נניח שכר מינימום או השכר הממוצע במשק? להסכים לקבל את ההעלאה כעת, זו סטירת לחי מצלצלת לטוהר המידות.
מסבירים לנו ש"זה נקבע מראש", ש"זה אוטומטי" וש"יש מרכיב פיצוי רטרואקטיבי מ-2008". סליחה? עוד מישהו, פרט למופקרי-השכר בשירות הציבורי, זוכה לכך? כלומר, הטיעונים להצדקת המהלך גרועים אף יותר ממנו עצמו: הם מבטאים באופן המוחלט, הסגולי והצרוף ביותר, את הנתק המוסרי, הערכי והרגשי של נבחרינו, מן המציאות של רבים מאזרחי המדינה!
וזה בדיוק מה שמחזיר אותנו לדוח שיאני השכר בשירות הציבורי. הם לוקחים את הדוגמה האישית המופלאה הזו של נבחרינו ומורידים אותה לשפל חדש.
השכר בשירות הציבורי צריך להיות ביחס ישר לתמהיל של פרמטרים המבטאים ערכים חברתיים-לאומיים. אלה צריכים לבוא לידי ביטוי גם בסוג המקצועות והתפקידים המתוגמלים, וגם בקריטריונים לאיושם ולקבלת קידום בהם.
כך, למשל, חברה מתוקנת תרצה לתגמל בשכר גבוה יותר מורים, עובדים סוציאלים, אחיות ורופאים מתמחים, מאשר "סדרנים רב-תכליתיים" בנמל חיפה (כן, מסתבר שיש דבר כזה ועוד בשכר של 60,000 שקל). או "משגיח" בחברת החשמל (71,000 שקל).
יותר מזל משכל
גם הקריטריונים לאיוש התפקידים ולהשגת קידום בהם אמורים להיות דקדקנים: השכלה משמעותית, כישורים רלוונטיים, כישרון ייחודי ולבטח גם מחוייבות מעשית לשירות הציבור. אבל שוב ושוב דוח שיאני השכר בשירות הציבורי מגלה עיוות מקומם: בהרבה מקרים השכר דווקא ביחס הפוך לכל אלה!
תפקידים רבים בדוח מבטאים יותר מזל משכל: הכישרון הוא להתברג למונופול ממשלתי עם ועד בריוני, ואז פשוט לשייט בטייס אוטומטי עד הפנסיה, התקציבית כמובן, לקבל העלאות שכר אוטומטיות ומיני תוספות שכר קיקיוניות (זכורה לטובה "תוספת חלב") ופרמיות הזויות על ימין ועל שמאל (על "שכר עידוד" לפי קריטריוני פריון מאמצע המאה שעברה כבר דיברנו?).
ואם לא די בכך, הרי שרבים משיאני הדוח מייצגים בדיוק את אותם מונופולים שהכי מתעללים בציבור ובדרך גם שודדים, חוקית ולא חוקית, את הקופה הציבורית: רשות השידור, חברת החשמל, רשות שדות התעופה, הנמלים כל השמות המוכרים...
וזה עוד לפני שדיברנו על הקביעות, ההופכת את השכר בפועל, בשירות הציבורי, לאף גבוה הרבה יותר. זאת, משום שכל הוצאות הקיום השוטף נחתכות משמעותית: הוועדים החזקים פועלים כקבוצות רכישה כך שכל הוצאה של משפחה רגילה, מכרטיסים למופעים, דרך חופשות ועד כל מכשירי החשמל לבית הכל במחירי רצפה שבני-תמותה יכולים רק לחלום עליהם.
בשירות הציבורי גם אוהבים לנופף בטיעון לפיו "צריך להביא אנשים טובים ועל-כן יש לשלם להם". הבעיה היא שטיעון זה נכון רק כפונקציה של מידה גבוהה של ייחודיות התפקיד וקושי לאיישו. לכן, השימוש בו באופן גורף, הופך אותו לתירוץ מקומם להמשך העיוותים.
בדיוק מסיבה זו, אין כל בעיה דווקא עם מובילי הטבלה: המנתחים הבכירים, בעלי השם העולמי, המצילים חיים. ובדיוק מאותה הסיבה יש בעיה חמורה עם, למשל, ג'ובניקים (להבדיל מקרביים שלהם ה-כ-י מגיע) בצבא הקבע, שלא מופיעים בדוח כי משרד הביטחון אינו מוסר נתונים בטענת חיסיון... כן, חיסיון מגילוי פשעים כלכליים.
לפני שנים, בשוק משגשג, תפקידיהם היו פחות אטרקטיביים ולכן היתה הצדקה לתנאים משופרים (אבל לא באופן גורף, ובטח לא לפנסיה מאמצע החיים). בינתיים, מצב השוק השתנה כך שכל אחד יהיה מוכן להיכנס לקבע עם יותר כישורים ופחות שכר. האם זה גרר התאמה לטובת משלם המיסים? לא.
מה שהיה הוא שיהיה
אבל הבדיחה (העצובה) הכי גדולה היא דווקא מונופול כמו מפעל הפיס, שכל אדם מהרחוב יכול למלא 99% מהתפקידים בו, ובראש ובראשונה את תפקיד המנכ"ל והיו"ר שהם ממילא מינויים פוליטיים וכמובן גם עתירי פנסיות תקציביות קודמות. שהרי כל אוויל משריש יכול לנווט מונופול הימורים בזמן מיתון - אז, כידוע, הם הכי משגשגים ממילא. סביר מאד שלו היו שניהם נבצרים מרגע זה, איש לא היה שם לב להעדר תרומתם הטרומית.
ואי אפשר בלי הנתבים המפורסמים בנמלים:
א. זו עוד גילדה, מצומצמת וסגורה במיוחד, בוועד ביריוני. לו התפקיד היה נפתח לכל רבי-החובלים בארץ, בקלות היו מוצאים מועמדים מעולים, שהיו שמחו לעבוד בשבריר השכר המופרך הנוכחי.
ב. כמחצית הזמן הם בבית, ומקבלים על-כך שכר מלא. (ענק!)
ג. הרהור הדיוטי (אבל לא אידיוטי): מה הסבירות לכך שבמאה ה-21 יש צורך אמיתי באדם הקופץ מסירה לספינה, על סולם חבלים, כפיראט סומאלי המשתלט על אוניית-סוחר באוקיינוס ההודי, כדי לנווטה לרציף? הרי אוניות כיום הן שיא ההיי-טק וזה מכבר אחיהן, המטוסים, עושים שימוש בעזרי ניווט לנחיתת מכשירים מדוייקת. שמא הנתבים מונעים טכנולוגיה זמינה כדי לשמר את תפקידם שהתייתר?
למצער, נסיים בנימה פסימית: מה שהיה הוא מה שיהיה. השירות הציבורי מורכב מקבוצות כוח המחזיקות בביצים את כל ממשלות ישראל לדורותיהן, וטרם נולד הפוליטיקאי שיצא נגדן ויסכן את כסאו.
להתראות בדוח הבא.
* הכותבת היא מנכ"ל BossProblem (הפורטל להצלחה בעבודה) יועצת ארגונית בכירה ופסיכולוגית חברתית