המאבק על ההכרה בניכוי הוצאות אירוח וכיבוד במהלך פגישות עסקיות מגיע לבית המשפט. לבית המשפט המחוזי מרכז הוגשה תביעה ובקשה לאישורה כייצוגית, בהיקף כמיליארד וחצי שקל, כנגד סירובה של רשות המסים להתיר בניכוי לצורכי מס הוצאות כיבוד שיש לעסקים מחוץ למקום העסק.
"חרף הוראות הפקודה, התקנות והפסיקה, לא מתירה רשות המסים בניכוי את ההוצאות האמורות שלא כדין", נכתב בפתח התביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד זיו שרון.
התובעת, חברת מהילי, הנותנת שירותים בתחום אבטחת מידע ומחשוב, טוענת כי הוצאות כיבוד במהלך פגישות המתקיימות מחוץ למקום העסק הקבוע, לעיתים בבתי-קפה, בין מי מעובדיה או מנהליה, לעיתים עם לקוחות פוטנציאליים, כחלק ממאמצי השיווק שהמבקשת עורכת, "הינן אינטגרליות וכרוכות לפעילות העסקית של המבקשת, ולפיכך מותרות בניכוי".
"כמו כן", מוסיפה התובעת, "הוצאות כיבוד של החברה מחוץ למקום העסק הקבוע, במהלך הפעילות העסקית השוטפת שלה, בין נסיעות או פגישות עם לקוחות, ספקים או גורמים עסקיים אחרים, הינן הוצאות מותרות בניכוי; כך גם לגבי הוצאות כיבוד דומות ביחס לעצמאי בעל עסק, הכול בניגוד לעמדת רשות המסים, לפיה הוצאות כיבוד מחוץ למקום העסק אינן מותרות בניכוי".
בתביעה צוין כי במסגרת פעילותה, בכלל, ופעילות השיווק שלה, בפרט, נפגש מנכ"ל החברה ניר לוי או מי מטעמה עם לקוחות פוטנציאליים, כאשר פגישות אלה מתקיימות לעיתים בבתי-קפה על כוס קפה ולעיתים גם מאפה (כיבוד קל). כמו כן, מנהל החברה או מי מטעמו, לפי העניין, מתכבד, צורך קפה ומאפה, בזמן שהותו מחוץ למקום העסק הקבוע, והכול במהלך עבודתו לצורך ניהול וקידום עסקי החברה.
ואולם, צוין בתביעה, החברה אינה דורשת בדוחותיה לצורכי מס הוצאות כיבוד אלה, לאור גישתה של המשיבה לא להתירן בניכוי.
בתביעה נכתב כי ב-24 בפברואר השנה שלח רואה החשבון המייצג את החברה, עופר מנירב, מכתב לרשות המסים, בו דרש בניכוי הוצאות כיבוד שהוצאו בפגישות שהתקיימו בבתי-קפה.
מנירב ציין במכתבו כי "עסקינן בסכומי הוצאה קטנים יחסית (ולא רק יחסית) המסתכמים במאות שקלים חדשים לחודש (חסכון מס של אלפי שקלים בודדים בשנה), סכומים אשר בוודאי שלא יצדיקו פנייה בערעור לבית המשפט, אם וככל שלא תכירו בהוצאות אלה בעתיד במסגרת הליכי השומה, שכן עלויות הפנייה לבית המשפט יהיו גבוהות פי כמה מחיסכון המס".
בתגובה, רו"ח מנירב קיבל מכתב תשובה מרשות המסים, ממנו עולה כי הוצאות כיבוד מחוץ למקום העסק אינן מותרות בניכוי, וכי בקשתו מנוגדת לתקנות.
בתביעה צוין כי "תגובות דומות קיבל מנירב גם לבקשות אחרות שנשלחו לרשות המסים", ואולם לעמדתו של מנירב והחברה, "סירובה של המשיבה להתיר הוצאות אלה בניכוי הינו בניגוד לדין", כלשון התביעה.
מזה שנים טוען רו"ח מנירב כי יש להכיר בהוצאות האש"ל בניכוי. בתביעה מוזכרת לדוגמה כתבה שפורסמה בעיתון "גלובס" בתאריך 3.8.2011, במסגרתה טען, בין היתר, כי כיבוד, שאינו כיבוד קל, מוכר במלואו במקום העיסוק. הוצאת לכיבוד, בין אם כיבוד ככלל ובין אם כיבוד קל, שאינם במקום העיסוק, מוכרות במלואן. הכתבה אף צורפה כנספח לתביעה הייצוגית.
בתביעה אף מצוטטת תגובת רשות המסים לפניית "גלובס" לכתבה, לפיה "עמדת רשות המסים הייתה ונותרה כי הוצאות אש"ל הינן הוצאות שהמרכיב הפרטי בהן רב מהעסקי, וכן כי רק הוצאות שכרוכות באופן ישיר בהליך ייצור ההכנסה יוכלו לעמוד בדרישה שההוצאה תהיה מוכרת. בעקבות החלטת בג"ץ הוחלט להבהיר במפורש כי הוצאות שהוציא יחיד בגין ארוחותיו אינן מותרות בניכוי, מאחר שגם בעבר הוצאות ארוחות בעבור אחר לא היו מותרות, כך גם היום. לדעת רשות המסים, מדובר בהוצאה שהינה בעלת אופי פרטי יותר מאשר עסקי".
על כך נכתב בתביעה כי "עמדת רשות המסים הינה שלא להכיר בהוצאות לכיבוד כהוצאות המותרות בניכוי לצורכי מס".
לתביעה יש משמעות עבור עסקים וחברות רבים במשק, אשר הוצאותיהן אינן מוכרות. התובעת מבקשת להגדיר את הקבוצה הייצוגית כ"כל אדם (יחיד או חבר בני אדם) שהוציא הוצאות כיבוד מחוץ למקום הקבע של העסק, הכרוכות ושלובות בתהליך הפקת ההכנסה, כל זאת בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה וללא הגבלת זמן בתקופה שלאחר הגשת הבקשה, עד למועד שבו תאושר התובענה הייצוגית".
מרשות המסים נמסר בתגובה: "אנחנו נלמד את התביעה ונגיב לה בבית המשפט".