יממה בלבד חלפה מאז אישרה הממשלה את הכלל הפיסקאלי החדש הקובע הפחתה דרמטית בקצב הגידול של תקציב המדינה, והביקורת בקרב כלכלני המאקרו הבכירים במשק לא איחרה לבוא, והפעם בעוצמות חסרות תקדים. בשיחות מיוחדות שערכו היום (ב') עם "גלובס", מסבירים בכירי המומחים בכלכלה ציבורית מדוע הכלל הוא רע, אינו מבוסס, יפגע בצמיחה, יגדיל את אי-השוויון במשק וידרדר את ישראל לתחתית טבלת העוני עוד יותר.
פרופ' אבי בן בסט / האוניברסיטה העברית, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ומנהל מחלקת המחקר של בנק ישראל
"הממשלה אישרה אתמול כלל חדש לגודל ההוצאה הציבורית. מדובר בכלל הרביעי מאז 2005. מאחר שאחת המטרות של כללים תקציביים היא ליצור ודאות לגבי המדיניות של הממשלה לטווח ארוך, ברור שהתכיפות הגבוהה של השינויים פוגעת באמינותו ובוודאי שלא תשיג את מטרתה.
"נראה כי חלק גדול מהשינויים שנערכו בכלל התקציבי נועדו להשיג מטרה אחרת לחלוטין במסווה של לכאורה מודל כלכלי. הכלל הזה אף חמור מקודמיו, שכן אין בו כל היגיון כלכלי. הכלל התקציבי הקודם היה היחיד עם רציונל כלכלי ויצא מנקודת מוצא שקצב הצמיחה ארוך הטווח הוא השיעור הרצוי לגידול ההוצאה הציבורית. אולם, מאחר שרמת החוב הציבורי גבוהה מהיעד הרצוי יש להפחית משיעור הצמיחה חלק מהפער שבין החוב הקיים לחוב הרצוי.
"גם הנוסחה של הכלל החדש היא מוזרה. למרות שנקודת המוצא שלה לגיטימית - שיעור הגידול באוכלוסייה (1.8%) - היא מוסיפה לו גורם בעל אופי שלילי - היחס בין החוב הרצוי לחוב בפועל. נראה כי מתכנני הכלל חיפשו אצטלה 'מדעית', כביכול, כדי להצדיק את הפחתת שיעור הגידול בהוצאה הציבורית. הדבר בולט עוד יותר בתוצאה הנגזרת מכלל זה לגבי הטווח הארוך. כאשר רמת החוב בפועל תשיג את היעד, אזי שיעור הגידול בהוצאה הציבורית יהיה 2.8% לנצח. כך שחישוב זה חושף את המטרה האמיתית של ראש הממשלה ושר האוצר והיא להקטין את תקציב המדינה. אם אכן זו מטרתם - הם צריכים לעמוד באומץ בפני הציבור ולומר זאת במפורש.
"מטרתם ה'סמויה' אינה רצויה בשום פנים ואופן. משקל ההוצאה הציבורית בתוצר ירד דרמטית בין 2003 לבין 2011, וכיום הוא נמוך ממרבית מדינות ה-OECD. יתרה מזו, מאחר שההוצאה הביטחונית בישראל הרבה יותר גדולה מאשר במדינות המפותחות, הרי שההוצאה הציבורית-אזרחית יחסית לתוצר נמוכה יותר מכל המדינות המפותחות, למעט קוריאה וארה"ב.
"המשך המגמה הזאת תחמיר את הבעיות הכלכליות-חברתיות של המשק הישראלי עוד יותר. כבר היום הוצאות החינוך לתלמיד הם במקום השלישי ב-OECD מתחתית הסולם. שיעור העוני הוא הגבוה ביותר בקרב המדינות המפותחות, ומערכת הבריאות בתהליך שחיקה. אלו היו בין הגורמים שהתניעו את המחאה החברתית ב-2011. העמקת הבעיות הללו הם הסנונית הראשונה שמבשרת את שובה של המחאה.
"במקום הכלל המוזר שאומץ עדיף לבחור בכלל פשוט שמרבית המדינות נוקטות בו: הגדלת ההוצאה הציבורית באותו שיעור של הגידול הממוצע הצפוי בתוצר. כלל כזה לפחות ימנע הרעה במשקל השירותים הציבוריים בתוצר. יתרון נוסף הוא שכלל כזה יפעל כמייצב אוטומטי של הפעילות הכלכלית. כך שבתקופות שבהן התוצר יגדל בשיעור נמוך מהקצב ארוך הטווח, ההוצאה הציבורית תפצה על כך ותגדיל את הפעילות והתעסוקה. ואילו בתקופות שבהן התוצר צפוי לגדול מעבר לשיעור ארוך הטווח, ההוצאה הציבורית תהווה גורם מרסן ותצמצם את הלחצים האינפלציוניים".
פרופ' מומי דהן / מנהל בית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה
"ההחלטה שנתקבלה לשנות את הכלל הפיסקאלי היא צעד לחיזוק החזקים ולהחלשת החלשים. לכן, השם המתאים לה הוא 'הכלל להשמנת הפערים הכלכליים בישראל'. כלל זה פוגע ביכולת של הממשלה לצמצם את הפערים הכלכליים באמצעות חינוך, בריאות ורווחה, אבל מאפשר להוריד מסים. הדבר יאפשר להגדיל עוד את חלקם של החזקים בעוגה הלאומית, כאילו הוא אינו גדול כבר היום.
"ההחלטה על הכלל הפיסקאלי החדש נראית כאילו מקצועית משום שיש בה כלל מתמטי, אבל אין שום תיאוריה כלכלית שממנה נגזר הכלל הזה. אפשר היה להכפיל ביחס בין מספר האסלות למספר הברזים בישראל והיה לזה ערך תיאורטי זהה. ברור לכול, שכלל זה נבנה כך שיניב תוצאה ידועה מראש והיא ששיעור גידול ההוצאה יהיה קטן יותר משיעור הצמיחה. נראה שגם התוצאה במונחי אי-השוויון בישראל ידועה מראש.
"כבר היום ישראל מוציאה על חינוך, בריאות ורווחה יחסית לתוצר פחות מאשר מרבית המדינות המפותחות. הכלל החדש, שלפיו שיעור ההוצאה התקציבית יגדל בשיעור נמוך מקצב הצמיחה, מבטיח כי התקציבים החברתיים ימשיכו להתכווץ. זו הייתה החלטה סבירה אילו ישראל הייתה מוציאה הרבה יותר על חינוך, בריאות ורווחה, אבל נתוני ה-OECD מראים אחרת. זו הייתה גם החלטה סבירה אילו ישראל הייתה בעלת פערים כלכליים מתונים ושיעור עוני נמוך - אבל זה לא המצב. למעשה, שיעור העוני והפערים הכלכליים הם מהגדולים בעולם. בכל מדינה מתוקנת קוראים למצב עניינים זה משבר".
פרופ' ערן ישיב / ראש החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב וראש תוכנית הכלכלה במרכז טאוב
"יש משהו פרדוקסאלי בהחלטת הממשלה החדשה על יעד ההוצאה. מצד אחד, יעד ההוצאה מתייחס לריבוי הטבעי של האוכלוסייה ולחוב הממשלתי, מה שראוי מאוד להילקח בחשבון; מצד שני, לא לוקחים בחשבון תנודות קצרות טווח כמו מיתון, וגם לא את הקשיים המבניים של המשק בתחום התשתיות האנושיות והתשתיות הפיזיות. לישראל יש הרבה מה להשלים בנושאים כמו עידוד תעסוקת ערבים וחרדים, חינוך ושדרוג כבישים ומערכות חשמל, מים וכדומה, פן תמצא עצמה במצב קשה בעוד 15-20 שנה.
"כדי לקבל פרספקטיבה כדאי להזכיר שנתונים מעודכנים שפרסם לאחרונה בנק ישראל מראים שמשקל ההוצאה הציבורית-אזרחית ללא ריבית הוא כ-31% מהתוצר בלבד, בעוד שממוצע ה-OECD קרוב ל-43% תוצר. מה שנדרש הוא הגדלת הוצאות ומסים במקביל כדי לענות על הצרכים הללו. כמו כן, לאוצר חסרים כלים לניהול מושכל של התקציב בראייה ארוכת טווח. כל ניהול התקציב נעשה בטווח קצר, עם טעויות תכופות בחיזוי ההכנסות ממסים. לא יזיק ללמוד בכל הנושאים הללו ממדינות כמו בריטניה או הולנד, ואין צורך כל פעם להמציא את הגלגל מחדש. כך, למשל, כינונה של מועצה פיסקאלית באוצר עם מומחים לנושאי תקציב, ייתן בידי הממשלה הגדרות יעדים מושכלות שתואמות את צרכי המשק העמוקים".
פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי / האוניברסיטה העברית ומכון ון ליר; מנהל חטיבת המחקר בבנק ישראל לשעבר
"כלל הוצאה הוא כלי שמאפשר לראש הממשלה ולשר האוצר למנוע את בעיית ההטיה הפיסקאלית הקיימת כתוצאה מהרצון של השרים בממשלה לקדם את התחומים עליהם הם מופקדים, זאת על ידי קביעת הגידול המצרפי המותר לפי מדיניות הממשלה. בעבר נקבע שיעור גידול ריאלי של 1% ו-1.7% בסך ההוצאה הממשלתית, והמודל הוכח כבעייתי כי הוא הגדיל את העוני, שחק את ההוצאה הממשלתית האזרחית באחוזי תוצר והביא אותה לאורך זמן לאחד המקומות הנמוכים ביותר יחסית למדינות ה-OECD - כאשר רק קוריאה הדרומית ממוקמת מתחתינו בטבלה.
"בשנים האחרונות החל תהליך של תיקון השחיקה על ידי הגדלת ההוצאה בשיעור של כ-3.5%, אך תהליך זה היה קצר והוא צפוי להסתיים ב-2015 בהתאם להחלטה מאתמול. זאת, על רקע העובדה כי ההוצאה לחינוך לתלמיד בישראל, שנועדה לטפח את הצמיחה, היא נמוכה בהשוואה למדינות ה-OECD, וכן על רקע שיעור עוני כפול מזה ששורר ב-OECD בממוצע.
"על פי הכלל החדש, הגידול בהוצאה האזרחית יהיה תלוי כעת בחיסכון שייווצר בתשלומי הריבית, ובמידה שהממשלה תימנע מלתת תוספות לתקציב הביטחון. במילים אחרות: הממשלה החליטה כי סוגיית סדרי העדיפויות נכנסה למרכז הבמה, כאשר היא תצטרך להחליט בזמן הקרוב האם לתת תוספות שכר בסקטור הציבורי ולהמשיך להגדיל את תקציב הביטחון, או לטפל בבעיות החינוך והעוני - שלפי הצהרותיה הן הבעיות המרכזיות של המשק".