גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

שופט בית המשפט המחוזי בחיפה רון שפירא הוא שופט ותיק ומוערך, שעיקר התמחותו היא בתחום הפלילי. נוסף על עבודתו כשופט, שפירא הוא גם מרצה מבוקש באוניברסיטת חיפה בפקולטה למשפטים, בבית-הספר למדע המדינה ובמכללה לביטחון לאומי.

שפירא הוא אחד מבניו המוצלחים של קיבוץ דגניה א' - הקיבוץ הראשון שנוסד בארץ, ושהיה אב-טיפוס לדגם ההתיישבות השיתופי הייחודי לישראל. את הקיבוץ הוא עזב אחרי השירות הצבאי, אולם אמו, שהיא האחרונה מבניהם של מייסדי הקיבוץ שעודה בחיים, ואביו, אלן-אדגר-אברהם שפירא ז"ל, המשיכו להתגורר בו לאורך עשרות בשנים.

בתביעה שהגיש השופט שפירא לבית המשפט המחוזי בנצרת הוא מעלה טענות קשות ביותר נגד הקיבוץ שבו גדל והתחנך. לדבריו, דגניה, שעובר תהליך של הפרטה ושל שיוך הדירות לחבריו, ונציגיו, נישלו את אמו, הנמצאת בבית-אבות סיעודי, ואת המשפחה, מזכויותיהם בדירה שבה התגוררו הוריו בשנותיהם האחרונות.

שפירא מבקש, באמצעות עו"ד שוקי חורש ממשרד ש. הורביץ, כי בית המשפט המחוזי בנצרת יקבע כי הדירה שבה התגוררה אמו הסיעודית בדגניה א' שייכת לו ולמשפחתו, ולא לחברת הקיבוץ שמתגוררת בה כעת.

הרשה לעצמו לבצע מחטף

תחילת הפרשה באוגוסט 2011, אז פנה דגניה א' אל השופט שפירא, המשמש כאפוטרופוס של אמו חולה סיעודית, ומסר לו כי על-פי החלטת הקיבוץ עליו לפנות את דירת אמו תוך 30 יום ולהחזירה לשימוש האגודה (הקיבוץ). זאת, כנגד מכתב התחייבות של הקיבוץ, שלפיו במועד שיוך דירות הקיבוץ לחברים, תשויך לשפירא דירה אחרת ממאגר הדירות של דגניה.

לדברי שפירא, כבר אז, האופן שבו הציג דגניה את ההחלטה שחלה על חברים סיעודיים (דוגמת אמו) היה שגוי ומוטעה.

לטענתו, "ההחלטה שהוצגה על-ידי הקיבוץ הייתה רלבנטית ביחס לחברים שנפטרו, בעוד שביחס לחברים שעברו להתגורר בבית הסיעודי של הקיבוץ, חל הסדר שונה ונפרד ולפיו חבר שעובר להתגורר בבית סיעודי בכל עת שלאחר המועד הקובע ועד למועד השיוך, יהיה זכאי לחוזה בר-רשות או חוזה חכירה ישיר מול ממ"י, ובהמשך אף לרישום דירה על שמו".

לדברי שפירא, הגם שהקיבוץ הציג באופן שגוי ואף מטעה את ההחלטה, הוא הבהיר כי בכוונתו לעשות שימוש זמני בלבד בדירות של החברים הסיעודיים שיפונו, ולשייך אותן להם במועד שבו יושלם הליך השיוך של הדירה המסוימת שבה התגוררו.

שפירא טוען כי הוא הבהיר באותה עת לקיבוץ את עמדתו, לפיה הדירה של הוריו כבר שויכה להם בפועל, אך הסכים שהקיבוץ יעשה שימוש זמני בדירה, במקביל למנגנון שיברר את המחלוקת בינו לבין הקיבוץ בנוגע אליה.

בדיעבד, טוען שפירא בתביעתו, התברר לו כי הקיבוץ ניצל את המשא-ומתן בין הצדדים כדי להעביר את דירת משפחת שפירא לחברת הקיבוץ אירית פלמוני למגורי קבע, תוך שהוא מתחייב בפניה כי הדירה תשויך לה במועד השלמת הליכי השיוך. פלמוני מיוצגת בידי עו"ד שמואל גלינקא ממשרד ראב"ד-מגריזו-בנקל.

וכך, לטענת שפירא, "חרף העובדה שהקיבוץ הבהיר כבר בחודש אוגוסט 2011 כי מסירת דירה של חבר שעבר למוסד סיעודי לשימוש קבוע של חבר אחר מהווה 'מחטף', הרשה לעצמו הקיבוץ לבצע את אותו מחטף".

ניסיון מכוון לנישול המשפחה

שפירא טוען עוד כי באוקטובר 2012 קיבל דגניה החלטה פורמלית בדבר הקצאת דירות לחברים, שהתייחסה קונקרטית לחברים שעברו למוסד סיעודי או נפטרו, תוך שהובהר כי חברים אלה יהיו זכאים לשיוך הדירה הספציפית שבה התגוררו טרם מעברם למוסד הסיעודי או לפטירתם.

לפי התביעה, הקיבוץ נמנע מלקבל החלטה פורמלית בנושא, וקיבל החלטה כזו רק סמוך לאחר שדירת משפחת שפירא נמסרה לחזקת הקיבוץ והועברה לחברה אחרת.

לטענת שפירא, הדבר מלמד כי הקיבוץ נמנע בחוסר תום-לב מקבלת החלטה על מנת להמתין לתפיסת החזקה בדירה. "מדובר בהחלטה ש'נתפרה' למידותיה של משפחת שפירא, תוך ניסיון מכוון לנשל את המשפחה מזכויותיה בדירה".

עוד טוען שפירא בתביעה כי "הקיבוץ ונציגיו הציגו בפני מר שפירא מצגי-שווא מטעים, ניהלו משא-ומתן בחוסר תום-לב ומידרו את מר שפירא מהדיונים ומההחלטות בעניין שיוך הדירות".

שפירא מבהיר כי "הסעד המתבקש בתביעה זו אינו לשיוך חוזי או קנייני של הדירה כבר עתה, אלא לקביעה כי בהתאם להחלטות הפנימיות של הקיבוץ ומערכת היחסים בין הקיבוץ לחבריו, קיימת זיקה בין משפחת שפירא לבין הדירה, שמקנה לה את הזכות שהדירה תשויך לה במועד השלמת תהליך השיוך".

דגניה א': "שפירא נאחז בדירה ולא הסכים לפנותה"

בכתב הגנה שהגיש דגניה א' מכחיש הקיבוץ את טענותיו של שפירא. לדברי הקיבוץ, שמיוצג בידי עו"ד אביתר קנולר ממשרד אפשטיין-חמסקי, אין חולק כי הוריו של שפירא, שהיו חברי הקיבוץ ביום קבלת ההחלטה העקרונית על מהלך של שיוך דירות לחברים על-ידי אסיפת הקיבוץ, זכאים לשיוך דירה בקיבוץ בעתיד.

אולם, לדברי הקיבוץ, לא מדובר בדירה המסוימת שבה גרו ההורים, כטענת שפירא, אלא בדירה כלשהי בקיבוץ על שמם, אם וכאשר ישויכו הדירות בפועל.

הקיבוץ מדגיש כי גם הזכות הזו של שפירא כפופה להחלטות הקיבוץ בתקופת הביניים הנוכחית שבין ההחלטה העקרונית על שיוך הדירות לשיוכן בפועל.

בתגובתו מעלה הקיבוץ עוד טענות קשות לשפירא. לדבריו, לאחר שאמו של שפירא עברה למוסד סיעודי, ואביו הלך לעולמו, ולמרות החלטת הקיבוץ שלפיה במצב כזה דירת החבר עוברת לידי הקיבוץ, "תחת פינוי הדירה נאחז מר שפירא בדירה, לא פעל לפנותה ואף לא נענה לדרישות הקיבוץ להחזרתה, תוך שהוא דורש להחיל על עצמו דין שונה מזה החל על כלל חברי הקיבוץ".

הקיבוץ מציין כי ההחלטה שקיבל באוקטובר 2012, שבה סומנו בתים לשיוך עבור חברי הקיבוץ, ושבמסגרתה נקבע כי דירה שהוגדרה לשיוך שבה מתגוררים חברים, או דירה שכבר הוקצתה לחברים, תשויך להם במועד השלמת תהליך השיוך, אינה חלה על אמו של שפירא או על אביו, שכן האם עברה להתגורר בבית הסיעודי לפני ההחלטה, והאב הלך לעולמו לפני שהיא התקבלה.

לטענת הקיבוץ, ההליך המשפטי שיזם שפירא במטרה להציג כאילו הקיבוץ החליט להעביר את הזכויות בדירת אמו לידי המשפחה, "ננקט ממניעים כלכליים טהורים המבוססים, ככל הנראה על רקע הערכתו של שפירא כי יוכל להשיא מהדירה שבה התגוררו הוריו בקיבוץ רווח גדול יותר בעתיד, מאשר כל דירה אחרת שתשויך להם".