התגובות לסטטוס שכתב על אייל גולן היו הקש ששבר את אברי גלעד. המילים "אחרי שאחרון שיריך יישכח, ואחרונת המעריצות שלך תהפוך לסבתא, והאוטו המופרז שלך ישכב במגרש גרוטאות... לא יישאר לך כמעט כלום, חוץ מהילדים שלך. אין דוגמנית לוהטת בעולם שתיתן לך שמחה ואהבה מהסוג הזה", חוללו מהומה בקרב הגולשים. גלעד נמלט מהפייסבוק בבהלה, כשהוא מותיר אחריו חצי מיליון 'קוראים' וכ-50 אלף אוהדים מיותמים.
- צפית את מה שיתחולל, את מהומת האלוהים שיצרת?
"זה יצר הרבה רעש, שנאה והתנגדות. קיבלתי מסרים שנגרם לאייל בלגן בעולמו הפרטי, וניסיתי קצת לסגת ולומר שלא הייתה לי כל כוונה להיבנות על קלונו, אבל לא להתנצל. במיוחד היום, אחרי הפרשה האחרונה וכל מה שאנחנו יודעים, בוודאי שאין התנצלות. פרשת אייל גולן, אביו והקטינות, רק מחזקת את כל מה שאמרתי".
גלעד מהסס, דבר שלא ממש מזוהה איתו. דווקא מי שרגיל לקפוץ לתהום ללא מצנח, לוקח כעת צעד לאחור. "מה שיש לי להגיד חריף מדי", הוא אומר, ואז בוחר להתנסח בצורה מעט מעורפלת, מעורבבת בקורטוב ימימה, השיטה התת-הכרתית-רוחנית-יהודית שהוא לומד כבר שנים רבות. "כשאנחנו נחשפים לטרגדיה של היחסים בין אייל גולן ואביו, אי-אפשר שלא לראות איך הדבר הזה משתכפל.
"כשאנשים אומרים לי, 'עזוב, מה אתה מעיר לו על האבהות שלו, כל אחד עושה מה שהוא רוצה', אני אומר 'לא, לא כל אחד עושה מה שהוא רוצה'. כי אם כל אחד עושה מה שהוא רוצה, אחר-כך הוא משחרר לתוך הציבור פצצות מתקתקות שפוגעות בילדים של כו-לם. אם אתה הורה לא מעניק ורק מפצה, אתה מגדל כך ילד שחי מפיצויים, וככזה, הוא חי על חשבון אחרים, שואב את האנרגיות שלו מאחרים, מנצל אותם ופוגע בהם, ואז לא מבין מה לא בסדר בזה.
"לסבל יש תכונה להתפשט, התדרים מתפשטים. אף אחד לא נשאר עם הסבל שלו לעצמו, במיוחד כשזה מלווה בהרבה כסף והשפעה, ואז זה מתעצם פי מיליון. כל השרוטים גם מזהים את השרוטים האחרים בתדר, הם עובדים בזה ומאלילים את זה, ואז זה מקבל וואחד הגברה כמו בהיכל נוקיה. החברה האנושית לא יכולה להרשות לעצמה את זה יותר. כל הורות לא מתוקנת הורסת גם להורים מתוקנים את ילדיהם המתוקנים".
- כבר בסטטוס הראשון שלך בפייסבוק, שבו כינית את הבדואים בנגב עבריינים חסרי בושה, הסערת את הרוחות.
"אני אדם שלא מחליט החלטות, אלא עובד עם פולסים. כשחזרתי מהסיור בנגב לא יכולתי לשאת את מה שראיתי, הייתי חייב לכתוב על זה. פשוט נכנסתי לפייסבוק, ושחררתי. קראו את זה חצי מיליון איש, נדהמתי מהכוח של זה".
- היו שקראו לך גזען, היו שאמרו לך ששומעים ורואים אותך מספיק.
"היו גם אנשים אסירי-תודה על כך שמישהו סוף-סוף מדבר על מה שקורה להם כל הזמן ליד הבית. האחרים, שיקראו לי גזען מהיום ועד מחר, שיעשו פוטו מונטאז' שלי במדי הקו-קלוקס-קלאן. אני יודע מי אני ומה אני. תשאלי את הפועל הסודני שעובד אצלי עכשיו במרפסת אם אני גזען. תשאלי את החברים שלו אם אני גזען, תשאלי אותם מי מספק להם בגדים ואוכל, מי חולק איתם את ארוחת הבוקר שלו. העניין הוא שאי-אפשר להגיד שום דבר במרחב הציבורי, בלי להגיע מיד למקום הזה של גזען. זו טענת סתימת הפה האולטימטיבית".
"אני לא עומד בלחצים"
בחודשיים האחרונים שלף עצמו גלעד אל מחוץ למדיום הפייסבוקי. "אני לא רוצה את זה. נדהמתי מהכוח של הדבר הזה, והתחלתי לתחזק אותו, אבל אז ראיתי שאני יוצר וכותב כדי להשיג את הלייקים, וזה מצב תודעתי מאוד נמוך בעיניי. מהר מאוד גם ראיתי שאני מתחיל לפתח התמכרות, וכיוון שאני טיפוס מתמכר, עצרתי.
"אני לא רוצה את כל הטוקבקים, לא רוצה את כל הקללות ואת כל האנרגיות האלה. האלימות של התגובות, זה שבנאדם יכול להיכנס לך לפייסבוק, שזה כמו להופיע אצלך בסלון, ולהגיד לך 'תמות'. למרות שאני תנין ותיק, הנשמה שלי מאוד רגישה. התנתקתי מכל הדברים האלה, אני לא יכול לשאת את זה".
מה שעבר על גלעד ברשתות החברתיות, הידיים החופשיות על המקלדת ששופכות עליו קיתונות של רותחין וגידופים, גרמו לו להתחבט שוב בסוגיית הכניסה לפוליטיקה. כמו יאיר לפיד, שהיה חברו בשנות ה-20 לחייהם.
- דיברת עם לפיד לאחרונה?
"רק לאחרונה יצא לי לפגוש אותו לשיחה ארוכה וכיפית. אני חייב להגיד לך שהתרשמתי עמוקות. פגשתי אותו ברגע מאוד מסובך, לפני כמה שבועות, בשיא השפל. אני בטוח שבינו לבין עצמו יש לו שאלות, אבל הוא חזק. הוא בנאדם מאוד מוכשר. האם הוא נמצא במקום הנכון? האם ההחלטה שלו ללכת לאוצר היא ריאלית או מטורפת? אני לא יודע להגיד.
"לו הייתי במקומו, הייתי אומר, 'אוקיי, שיישאר שר האוצר שהיה עד עכשיו, אני אהיה השולייה שלו במשך שנה, ואז אכנס לתפקיד'. זה שבנאדם נכנס למשרד האוצר וצריך ללמוד כלכלה מאפס זה נראה לי מטורף. אבל יאיר עשה את זה כדרכו, ואני מניח שדרכו יותר טובה מדרכי. יש לו אומץ, והוא הלך על מה שהוא מאמין. אני מניח שהוא לקח בחשבון שהוא יינזק והוא ניזוק, אבל הוא לא חשב שעד כדי כך".
"חיות הטרף התעוררו"
גלעד, 51, נשוי בשנית לנעמה שוחט, שצעירה ממנו ב-20 שנה. הוא הכיר אותה כשערכה את "המילה האחרונה" שהוא מגיש בגלי צה"ל. היום היא עורכת את יומן הצהריים של התחנה. יש לו בת, איה, 17, מנישואיו לחלי גולדנברג, ובת פעוטה, זוהר, משוחט, שנמצאת כעת בהריון שני.
בחודש שעבר עלתה תוכניתו החדשה של גלעד בחינוכית 23, כששוחט משמשת חלק מצוות העריכה. בתוכנית, "תראו אותי", מארח גלעד אנשים שבבגרותם רשמו הצלחות מרשימות למרות לקות או מגבלה פיזית.
אנחנו נפגשים בביתו באחת השכונות השקטות בצפון תל-אביב. הבית בקדחת שיפוצים, ואנחנו מתיישבים במטבח לקפה הפוך על חלב אורז.
- במה שונה ההורות המאוחרת?
"זו לא רק הורות מאוחרת, אלא כזו שבאה אחרי הרבה לימוד - וזה לא שהייתי אבא פחות משקיע בסיבוב הראשון. האבהות הראשונה שלי הייתה עם אישה מבוגרת ממני בלא מעט שנים, שהייתה מצוינת עם ילדים, היה לה מגע קסם. עם הבת הגדולה חייתי באותו הבית בסך-הכול שלוש שנים וחצי, וזו הורות של גירושים, שזה משהו אחר לגמרי. עכשיו אני עם אישה צעירה ממני שגם טובה עם ילדים, אבל אני כאילו בעל הניסיון, אז זה משהו אחר. כל הקונסטלציה השתנתה. פה, אני מקווה, בעזרת השם, שזו תהיה הורות מלאה לכל החיים".
- מפחיד להיות הורה בעידן הזה.
"ההורות היום היא סיוט. אנחנו במישורי הסרנגטי, והילדים שלנו הם האנטילופות. יש הרבה חיות טרף, והן התעוררו גם בתוך הנשמות של הילדים. יש להם לגיטימציה להיות כאלה יותר מאי פעם, כי זה מקבל עידוד ותמיכה. פעם פושטק היה פושטק, בריון היה בריון, וידעו להיזהר מהם. היום כל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה במחשכי המקלדת שלו, ואנחנו רואים מה קורה. את הטכנולוגיה השטנית יצרו שני אדונים מרכזיים - סטיב ג'ובס ומארק צוקרברג. אחד כבר הוצא להורג בידי הקב"ה, אבל השני צריך לעמוד מול כיתת יורים, בעיניי".
- הם יכלו לחזות את הנולד?
"אני לא חושב שצוקרברג הבין מה הולך לקרות. ג'ובס, על-פי סיפורים ששמעתי ממישהו שהיה שם בחדר, ידע מה הולך לקרות. כשג'ובס דיבר על האייפון, אמרו לו: 'מי ירצה את זה? אנשים רוצים לתקשר'. הוא אמר: 'לא, אנשים רוצים להיות לבד'. הוא המציא את זה לאנשים כמוהו, שרוצים להתנתק. בעיניי ג'ובס הוא ברשימת הצוררים הגדולים של האנושות. הוא לקח את העניין שכולנו רקמה אנושית אחת, במספריים קטנים חתך את כל הקשרים, והחליף אותם בכאילו קשרים.
"פייסבוק זה משאבת חום, אנשים נכנסים כדי לשאוב חום, ועל הדרך, הם לא שמים לב כמה אלימות, דחייה וצרות הם מכניסים לתוך חייהם. אלה צינורות ביוב תודעתיים, שאנשים מזרימים בהם את החרא של הנשמה שלהם לנשמות של אנשים אחרים".
הקייס של הגברים
- לאחרונה אתה נלחם בתלונות השווא של נשים נגד גברים בהליכי גירושים.
"כמה ארגוני נשים יש? ריבוא. כמה ארגוני גברים? אחד. וגם הוא לא מצליח להגיע לאף אייטם בתקשורת. מי שמזדהה איתו, מיד מסומן כמטומטם ומטורף. אותי לא מעניינות הנשים, את יודעת למה? כי הן אול אובר. הקייס שלהן מיוצג מצוין בתקשורת.
"אני מייצג קייסים שאין להם ייצוג, והקייס של גברים אלה איננו מיוצג. אני מוקף בחברים שעוברים את החרא הזה, שמתחיל הליך גירושים, ופתאום מגיעה תלונה במשטרה על אלימות, בנאדם שבאמת, כאילו, להגיד שהוא הרים את הקול זו כבר הפרזה".
- אבל מה לעשות שמי שמוצא מהבית בשקית פלסטיק שחורה אלה נשים שנרצחו על-ידי בני זוגן, ולא להפך.
"כמה נשים נרצחות כל שנה, 20? כמה גברים מאבדים את כל עולמם? כמה גברים בהליכי גירושים מתאבדים מדי שנה, את יודעת? 300 מתוך 500 מתאבדים".
- מי קבע שהגירושים הם הסיבה?
"אז נגיד חצי מהמספר. גברים מאבדים את כל עולמם, מוגשות נגדם מאות ואלפי תלונות-שווא, לפי המספרים של המשטרה. הם מאבדים את כל כספם, את היחסים עם הילדים שלהם, את שפיותם, את הכול.
"לי יש לפחות 3 חברים שעוברים את זה כרגע, שהוגשו נגדם תלונות, ועכשיו הם רואים את הילדים במרכזי קשר של משרד הרווחה, בחדר מעופש, פעם בשבוע, תחת עינה של עובדת סוציאלית שאומרת להם מה מותר ומה אסור.
"עורכי הדין, כדי לארגן לעצמם פרנסה, מלבים קבוצות באוכלוסייה אלה נגד אלה. זה לא משנה מי, הם יכולים להטיח עובדים זרים במעסיקים, נשים בגברים, גברים בנשים. איפה שאפשר להיכנס באמצע, ללבות ולקחת קופון.
"כולם מפחדים להתעסק עם הנושא הזה. אין פוליטיקאי אחד שמוכן לקחת את התיק הזה על עצמו. כשאני פונה לחברי כנסת עם בקשות לעזרה, הם מודים שהם מפחדים. ועדת שניט הוציאה עכשיו החלטה, אמנם על העוקם, שחזקת הגיל הרך מתבטלת. אני לא אומר שרק אני גרמתי לכך, אבל כן, זה גם חלק מהקמפיין, מהאקלים שאני מייצר".
- ארגוני נשים לא ישמחו לקרוא את זה.
"יש לי איתן יחסי אהבה-שנאה. שונאים אותי בגלל הנושא הזה, מצד שני, סירבתי לעבוד עם עמנואל רוזן, ואז הייתי לרגע יקיר הנשים. אני עושה מה שמרגיש נכון ואמיתי. מי שאוהב אותי - אוהב אותי. מי ששונא אותי - אחר-כך זה יתהפך, או שלא. זה לא משנה".
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר בסטימצקי.
