חגי מטר חוזריש לקוות שמו"ל "מעריב", שלמה בן-צבי, יעמוד במילתו ויערער לבית הדין הארצי לעבודה על פסק הדין שניתן אתמול (ב') בבית הדין האזורי לעבודה, שבמסגרתו חויב העיתון לשוב ולהעסיק את חגי מטר, לשעבר יו"ר ועד העובדים ב"מעריב", שפוטר עם העברת העיתון לידי בעליו הנוכחי.
ולאחר שבית הדין הארצי ידחה את הערעור, תוך שהוא נותן, כך יש לקוות, פסק דין עקרוני בסוגיות שעל הפרק, כדאי לקרוא לבן-צבי לא לשקוט על שמריו, ולהגיש עתירה לבג"ץ נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.
לא רק עיתונאים, מאוגדים או לא מאוגדים במקומות עבודתם, צריכים לקוות שהפרשה העקרונית תזכה להלכה מטעם ערכאת השיפוט הבכירה - כל אדם שחופש הביטוי וחופש העיסוק יקרים ללבו צריך לתמוך בתרחיש הזה.
עד כדי כך דרמטית פסיקתו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב. מטר, לשעבר כתב במקומוני "מעריב", שפוטר בשל התווית האולטרה-שמאלנית שדבקה בפעילותו החוץ-עיתונאית, כבר פוטר פעם אחת, אך בית הדין לעבודה קיבל את טענת ההסתדרות וארגון העיתונאים כי פיטוריו מהווים הפרה של הסכם קיבוצי, והורה על קליטתו בעיתון, תוך קביעה כי למעסיק שמורה זכות לפטרו, בהליך ראוי ותוך מתן זכות שימוע.
לא חלפו יומיים, ומטר זומן לשימוע נוסף. ב"מעריב" לא הסתירו כי השתתפותו בהפגנות נגד גדר ההפרדה, והיותו סרבן מצפון שריצה שנתיים מאסר בכלא הצבאי, לא מצאה חן בעיניהם. "אדם שמבצע פעולות עברייניות", הגדירו אותו מנהלי "מעריב", אף שמטר לא הורשע מעולם בעבירה פלילית כלשהי. את חגי סגל, ממורשעי פרשת "המחתרת היהודית", ממשיכים להעסיק ב"מעריב" באין מפריע.
לא כל יום מספק בית משפט שפע כזה של קביעות ערכיות עקרוניות: למשל, שהליכי פיטורים ושימוע צריכים להיות ראויים מבחינה מהותית, ולא רק מבחינה פורמלית; שגם למעסיק פרטי, אפילו הוא בעלי עיתון, אסור להימנע מהעסקת עיתונאים בשל האג'נדה הפוליטית שלהם, ואסור להפלות בין בעלי דעות פוליטיות מימין ומשמאל; שלעיתונאי מותר להיות פעיל בזירה הציבורית-פוליטית בלא קשר לעיסוקו העיתונאי; שבתי הדין לעבודה יתנו גיבוי אמיתי לאיסור לפטר עובדים אך בשל פעילותם להתארגנות העובדים במקום העבודה; ושהתעלמות של מעסיקים מהנחיות בתי הדין לעבודה יובילו למכה כואבת בכיס.
פיצוי שיש לו מרכיב עונשי מובהק
נוסף לכך שהשופט אורן שגב ונציגי העובדים והמעסיקים, ד"ר מירה ארינובסקי ואורי מתתיהו, מצווים על "מעריב" לשוב ולקלוט את מטר כעיתונאי, הם גם מנחיתים על כיסו של בן-צבי פיצוי שיש לו מרכיב עונשי מובהק, נוכח כישלונו למלא את רוחו של פסק הדין הקודם שנתן בית-הדין לעבודה בפרשה זו. פיצוי למטר בסך 100 אלף שקל, הפיצוי המרבי ללא הוכחת נזק, בגין הפרת שני סעיפים מרכזיים בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, וזאת לצד תשלום חריג של הוצאות משפט לטובת ההסתדרות וארגון העיתונאים, בסך 10,000 שקל.
אין לדעת כיצד יסתיים עניינו של העיתונאי מטר. האם יזכה לדווח בשירות עיתונו, "מעריב", והאם ניתן לצפות במציאות שעיתון יעסיק בעל-כורחו עיתונאי.
בית הדין הארצי לעבודה הכיר בעבר, בפרשת העיתונאית ג'ואנה יחיאל וה"ג'רוזלם פוסט", בחופש הביטוי של העיתונאי, אך נתן מעמד בכורה לזכות הקניין של המו"ל וכן לחופש הביטוי שלו, וקבע כי חופש הביטוי שמור לעיתונאי, אך לא בהכרח בבית-ספרנו.
"למו"ל של עיתון הזכות, המוגנת על-ידי חופש הביטוי שלו, לבחור לו עורך ועיתונאים כרוחו", ציין בית הדין בפרשה ההיא, והוסיף בנימה נבואית: "האם חייב ביטאון המתנחלים לפרסם מאמר המצדד בפינוי יישובים מהשטחים? חופש הביטוי איננו מרחיק לכת עד כדי כך". אפשר שהתפתחויות הפסיקה יטפחו על פניה של קביעה זו.
הפרשה הנוכחית כוללת סוגיות ליבה נוספות - זכות ההתארגנות ושוויון ההזדמנויות הפוליטי בעבודה. היא מציבה בפני ערכאות השיפוט הגבוהות הזדמנות פז לחזק את הנורמה שלפיה חופש הביטוי וההתארגנות של העיתונאי לא יבואו על-חשבון ביטחונו התעסוקתי. ביטחון המהווה כל-כולו תוספת נטו לחופש העיתונות.
