אחד מתפקידיה העיקריים של הכנסת, אולי החשוב ביותר, הוא חקיקת חוקים האמורים להסדיר את חיינו כאן. אלא שברבות השנים גילו חברי כנסת כי מדובר בכלי מצוין לפרסומת עצמית. אם אתה מגיש הצעת חוק, כמעט לא חשוב על מה - תקבל כותרת.
אם מבקשים לאמוד את מידת רצינותו של נבחר, את רמת רגישותו לזכויות אדם בסיסיות, ניתן לעשות זאת באמצעות מעקב אחר הצעות החוק שהוא מגיש. עוד לא אמרתי מירי רגב, כי היא אולי הרעשנית ביותר, אבל בשום אופן לא היחידה.
מחוקקים מתפרסמים?
לא רגב הגישה את "הצעת חוק הנאצי", אלא כמה מאנשי ישראל ביתנו, התנועה ויש עתיד. אין טעם להזכיר את שמותיהם, שהרי בכך ייעשה רצונם להתפרסם על גבו של החוק. החבר'ה האלה יודעים שהם הולכים על בטוח מבחינה פופוליסטית. מי לא שונא את הנאצים? מי לא יאהב את מי שמציע לסלקם משפת השימוש אצלנו?
מסיבה זו קיימת אפשרות שהצעת החוק תעבור בכנסת. לא פשוט להצביע נגד חוק הנחשב לאנטי-נאצי. על אף שהוא בעצם אנטי-ישראלי, בכך שהוא פוגע קשה בחופש הביטוי שלנו. ספק אם יש בכנסת אדם המאמין שאי-פעם יוגש כתב אישום על-פי חוק כזה. בין השאר מתוך ידיעה שאם יגיע לעליון, הוא ייפסל כבלתי חוקתי בגלל פגיעתו הרעה בחופש הביטוי.
מי צריך חופש ביטוי?
למה בכלל קיים חופש הביטוי? כדי להגן על ביטויים "לגיטימיים"? בשביל זה לא צריך הגנה. אנשים לחמו למען זכות זו, בשביל להגן על ביטויים שאינם בקונצנזוס.
כמובן שזה לא אומר שאדם יכול להתבטא ככל העולה על רוחו. כדי להגן על חופש הביטוי ההוגן מפני חופש הביטוי הבלתי הוגן, כלומר הפצת שקרים כדי לפגוע בשמו הטוב של אדם - בשביל זה קיים החוק לאיסור לשון הרע.
אז נכון שבאמצעות חוק זה לא ניתן לשלוח אדם למאסר, אבל בהחלט ניתן להעניש באמצעותו גם אדם העושה שימוש פוגע בביטוי "נאצי". אבל בית סוהר? אתה מתחיל עם "נאצי" ואתה גומר עם "ימני" או "שמאלני" או "דוס". די מזעזע לחשוב על האפשרויות שחוק כזה יכול לפתוח למשטר ה"נכון".
לעצור לאלתר
כדי שלא תהיה טעות: אני מתעב כל שימוש בשואה, נאצים, גסטפו. אני מתקומם נגד השוואות כלשהן לנאצים ולמעשיהם. השואה היא אירוע ששום דבר לא יכול להשתוות אליו. מי שמנסה לערוך השוואות רק ממעיט מגודל הזוועה. גם הצעת החוק נכנסת לקטגוריה זו.
טוב יעשו ליברמן, ובוודאי איש העיתונות לפיד, אם יעצרו לאלתר את אנשיהם יוזמי החוק ויעשו סוף לפארסה המקוממת הזאת.