יפן היא שוק מוצרי הצריכה השני בגודלו בעולם. אותו אי בצפון האוקיאנוס השקט בו מתגוררים 130 מיליון תושבים, מהווה את הכלכלה השלישית בעולם, ומייבא מדי שנה מוצרים בסך של 96 מיליארד דולר.
אולם היצוא הישראלי ליפן בקושי מצליח לגרד אחוז אחד מהמחזור זה. לא משום שאין לישראל מה לייצא ליפן. נהפוך הוא. בשנים האחרונות יפן ירדה מסדר העדיפות הלאומי של מקבלי ההחלטות שלנו.
מאזן הסחר בין שתי המדינות עולה על 3 מיליארד דולר, אך הוא ברובו יבוא מיפן ופחות משליש יצוא ישראלי. הפוטנציאל שטומנת יפן בחובה היום עבור המשק הישראלי הוא עצום. ממשלת ישראל ופקידיה החמיצו ומחמיצים כבר שנים את פיתוח הסחר עם מדינה גדולה וחשובה זו.
לפני שלוש שנים ביטל משרד התמ"ת דאז (היום משרד הכלכלה) את הסיוע שנותנת המדינה ליצואנים ליפן במסגרת 'תוכנית שביט'. המדינה העדיפה להעביר את הכספים לסיוע ביצוא לכלכלות מתפתחות דוגמת הודו, סין וברזיל על חשבון הסיוע ליפן.
הטענה הייתה כי החזר ההשקעה ביפן יהיה איטי בגלל הקשיים האובייקטיביים לחדור לשוק. אולם סיכום נתוני הסחר מראה שהיצוא הישראלי לא גדל והוא דורך במקום כבר שנתיים. בייצוא הישראלי ליפן המצב אף חמור יותר ויש ירידה של ממש.
הסמוראים הצעירים
לפני שנה, במסגרת חממת יזמים בשם 'סמוראי', הגיעה לישראל קבוצת יפנים צעירים. הם הגיעו הנה כדי ליזום שיתופי פעולה עם חברות טכנולוגיה והיי-טק ישראליות. הם היו לא מעונבים ולחלקם היה עגיל.
קראנו להם ׳אנשי העסקים של שיבויה׳ על שם רובע הצעירים של טוקיו. בניגוד לאנשי העסקים מרובע גינזה, אזור העסקים היוקרתי והמעונב של הבירה היפנית, הצעירים הללו מסמלים בעיניי את השינוי שעוברת יפן בתקופה האחרונה. ראש ממשלת יפן, שינזו אבה, הנהיג בארצו כלכלה חדשה, המכונה על שמו Abenomics ('הכלכלה של אבה').
זו מתאפיינת בהזרמה של כסף לשוק, פיחות של המטבע המקומי, הוזלת המוצרים היפניים ומתן רוח גבית לעסקים היפניים. מדד הניקיי עלה בשנת 2013 ביותר מ-40%, התיירות ביפן הגיעה למספר שיא של 10 מיליון תיירים, יפן זכתה גם באירוח המשחקים האולימפיים של 2020 ומצב הרוח הלאומי והכלכלי אחרי אסון הצונאמי השתפר פלאים. יפן נפתחת היום לשיתופי פעולה אזוריים, חותמת על חוזי סחר חופשי ומעודדת יזמות.
המעסיק ישראלי, העובדים - יפנים
גם מפת היצוא הישראלי ליפן עוברת שינוי מרענן. בצד ייצוא של מוצרי תעשייה, היי-טק ומכשור רפואי, מתגלות שתי מגמות חדשות. המגמה האחת היא חברות ישראליות הרוכשות חברות יפניות ומעסיקות במישרין ובעקיפין אלפי עובדים יפניים.
כך במקרה של ׳ישקר׳ שרכשה את חברת 'טאנגלויד' על 2,400 עובדיה; כך ׳טבע׳ שבסיסה ביפן כולל מפעלים בבעלותה בהם מועסקים אלפי עובדים. לאחרונה הצטרפה אליהם חברת 'טאוור ג׳ז' הישראלית שפתחה במיזם משותף עם חברת 'פנסוניק' היפנית.
המגמה השנייה היא הצלחתן של חברות ישראליות לחדור לשוק מוצרי הצריכה. שוק מוצרי הצריכה היפני הוא השני בגודלו בעולם, וככזה מהווה הזדמנות בלתי רגילה לחברות ישראליות. ׳סבון של פעם׳ ו׳סודה סטרים׳ הצליחו לחדור ללב השוק היפני.
בשדרות אומוטסנדו האלגנטיות של טוקיו ממוקם בית הקפה של ׳מקס ברנר׳ ובחוץ משתרך תור ארוך. השבוע הענקנו בלשכת המסחר את פרסי המצויינות והחדשנות לחברות מצטיינות אלה, כמו גם ל'סטמרד' שפיתחה מיכשור הגנה מקרינה אטומית, ולחברות 'קומברס', 'מהדרין' ו'יאסאקווה'. חברות אלה, שמצליחות בשוק הקשה הזה, ממותגות כחול-לבן וחושפות יפנים רבים למוצרים עם תג זהות ישראלי מובהק.
יפן והחברות היפניות הגדולות אוחזות עדיין בגישה אמביוולנטית כלפי ישראל. יפן טרם נרפאה כליל מחוליי החרם הערבי: היא ביקורתית כלפי מדיניות ישראל בשטחים ואינה נוקטת יוזמה בפיתוח הסחר עם ישראל. אולם גם בהיבטים אלו דומה שיש כיום יותר פתיחות יפנית כלפי ישראל.
מחקו אותה מהגלובוס
יפן אינה רק טוקיו. חבל קנסאי היפני נמצא בדרום הונשו, האי המרכזי של יפן. במרכז קנסאי, בסמוך לקיוטו בירתה העתיקה של יפן, שוכנת העיר אוסקה. קנסאי כשלעצמו מהווה את הכלכלה התשיעית בעולם במונחי תל״ג לנפש.
זהו אזור עתיר תעשיות היי-טק וביו-טכנולוגיה מהמובילות בעולם. אולם אין בקנסאי אף נציגות ישראלית ראויה לשמה. יפן הגדילה לאחרונה את תקציב הביטחון בעשרות מיליארדי דולרים נוכח מחלוקות אזוריות ואיום אסטרטגי מצד שכנותיה, סין וצפון קוריאה. איך יתכן שבשגרירות שלנו בטוקיו אין נספח צבאי מכהן?
ממשלת ישראל והמשרדים הממונים מחקו את האי היפני מהגלובוס. הכלכלה השלישית בעולם ו-130 מיליון איש אינם מעניינים אותם. שרי ממשלת ישראל, פוליטיקאים ופקידי ממשלה לא אוהבים לנסוע ליפן. הטיסה ארוכה וצריך להחליף מטוס. אין ביפן קהילות יהודיות גדולות או ארוחות של המגבית.
הכותב הוא יו"ר לשכת המסחר ישראל יפן