"יש לנו מצב חירום בדיור שמאיים על דור שלם", כך אומר שר האוצר יאיר לפיד בכל הזדמנות מאז נבחר לכנסת. קבינט הדיור שהקים כמו גם שלל התוכניות שנידונו בו ואושרו פתרו בנתיים בעיקר את מצוקת הקרדיטים של יוזמי התוכניות ולא את מצוקת הדיור.
מוזר שדווקא במקרים המיידיים והדחופים, כמו השביתה בטאבו שעוד מעט סוגרת שבועיים שלמים, לא מתייחס שר האוצר כמו למקרה חירום. השביתה בטאבו מעכבת עסקאות הן בדירות חדשות והן בשוק היד שנייה, המשמעות וההשלכות שלה הן כאן ועכשיו, ועדיין, קבינט הדיור והשרים הרלוונטיים עדיין ממשיכים לדבר על פיתרון לטווח ארוך ואלפי דירות לשכירות שטרם פורסמה חוברת מכרז אחת לקבלנים.
העיצומים בטאבו כמו גם העיצומים של עובדי משרד השיכון ועובדי רשות מקרקעי ישראל גם מוכיחים פעם נוספת כמה מסואב ענף הנדל"ן בישראל ועד כמה התוכניות או הועדות המיוחדות אינן יכולות לפתור את הבעיה.
מה תועיל הותמ"ל אם אי אפשר לרשום הערת אזהרה בטאבו ומה יועיל הוד"ל אם אנשי המקצוע במשרד השיכון ורמ"י לא מקדמים תוכניות לשיווק. מה תועיל חברה ממשלתית חדשה לבנייה לשכירות אם מקור המידע המקצועי סגור בפנייה בשל סכסוך עובדים ומה תועיל קופה מיוחדת לשחרור חסמים אם מצוקת האשראי של מי שיבנה את הפרויקטים רק מחריפה.
13 ימים של אי התערבות בשביתה בטאבו רק מדגישה את חוסר היכולת האמיתית של קובעי המדיניות להשפיע על ענף הנדל"ן. רישום בטאבו הוא הפעולה הבסיסית ביותר הנחוצה לכל מי שרוצה לרכוש דירה, לקבל משכנתא ועוד.
מה יעזרו 150 אלף דירות לשכירות ארוכת טווח למי שממתין כל יום לפתיחת דלתות הטאבו כדי להשלים את העסקה הגדולה בחייו. מבחינת אלפי אנשים השביתה הזו היא מצב חירום לא פחות ממחירי הדירות הגואים והמחסור בדיור בר השגה. אבל כנראה שחוץ מלזהות מצבי חירום, הפוליטיקאים לא ממש טובים בלטפל בהם.