אם היו"ר והבעלים של חברת הביטוח מגדל, שלמה אליהו, היה עובר על שורה של עבירות תנועה כמו שהוא עובר על דיני העבודה, סביר להניח שהיו שוללים לו את הרישיון. אם הוא היה מתייחס לשופט בית משפט מחוזי כפי שהוא מתייחס לשופט בית הדין האזורי לעבודה, ייתכן שהוא היה נותן את הדין על כך.
אבל אולי בשל הבכי והנהי של רבים מהמעסיקים, בתי הדין לעבודה רחמניים איתם לפעמים עד כדי אבסורד. כך קורה ששלמה אליהו מרשה לעצמו לצפצף על צווי מניעה פעם אחר פעם.
זה התחיל לפני כחודשיים, כשעובדי מגדל התאגדו במהלך בזק והצטרפו להסתדרות הכללית. אף שאליהו ידע כי מאז ינואר 2013 נאסר על המעסיקים להתערב בשום צורה בהתאגדות עובדיהם, הוא שלח להם מכתב (שפורסם באופן גלוי גם בעיתונות), ובו אמירות מפורשות נגד עצם העבודה המאורגנת: "איני מאמין בהידברות עקיפה באמצעות נציגים, מבית ומחוץ... לדעתי, הצורך בהתאגדות אינו קיים בחברה כמו מגדל". בהמשך, דאג לפרסם בפורטל הארגוני של החברה מכתב ששיגר להסתדרות ובו טענות נגד האותנטיות של מהלך ההתאגדות.
שופט בית הדין לעבודה, דורי ספיבק, קבע כי פניותיו של אליהו לעובדיו היוו "לחץ ממדרגה ראשונה" על העובדים בניסיון להביא לביטול הצטרפותם להסתדרות, והביע חשש כי הנהלת מגדל עשתה חשבון והגיעה למסקנה כי מבחינה כלכלית עדיף לה לנסות לפגוע בהתארגנות הזו.
"כל שכך נהגה מגדל - והראיות לכאורה לפנינו בהחלט מצביעות בכיוון זה - הרי שמדובר בחוסר תום-לב כפול ומכופל מצידה", כתב ספיבק בהחלטתו מיום 18 בדצמבר 2013.
ספיבק שב והוציא, כמו בפעמים הקודמות, צווי מניעה האוסרים על מגדל לפנות אל העובדים, במישרין או בעקיפין, בעניין ההתאגדות.
והנה, בסוף השבוע האחרון אליהו עשה זאת שוב. גם הפעם הוא יצא מגדרו להבהיר עד כמה הוא מכבד את חופש ההתארגנות שלהם, אבל הוסיף "אבל" גדול: אליהו הציע לעובדיו לקיים בחירות על עצם השאלה אם הם מעוניינים להתאגד, כאשר פתק אחד יהיה לבן, ועל פתק שני יהיה כתוב "הצטרפתי מרצוני להסתדרות".
אלא שאליהו - ובעיקר העיתונאים שמיהרו להעניק לסיפור הזה כותרות בנוסח "שלמה אליהו מתרכך" - שכחו שעובדי מגדל כבר הצביעו בקול בהיר וצלול. כ-1,700 עובדים, הרבה יותר ממה שמחייב החוק (במגדל כ-3,000 עובדים, והחוק מחייב הכרה בהתאגדות שכוללת מעל שליש מהעובדים), חתמו על טופס הצטרפות לארגון עובדים לפני יותר מחודשיים. אז מילותיו של אליהו בדבר הכבוד שהוא רוחש לחופש ההתארגנות לא שוות הרבה, בלשון המעטה.
כבר לפני מספר שבועות פנתה ההסתדרות לבית הדין לעבודה על מנת שיטיל על אליהו ועל הנהלת מגדל קנס בסך 1.1 מיליון שקל בגין פגיעה בהתארגנות. בית הדין עדיין לא פסק בעניין, אבל נראה כי גם אם יקבל את הדרישה במלואה - ספק אם זה מה שירתיע מעסיקים גדולים וחזקים כמו מגדל מלנהוג בדרך הזו.
כשסמנכ"ל ברשת מחסני חשמל הוקלט כשהוא מאיים באגרסיביות על אחד מראשי ההתארגנות, ודורש ממנו לעצור לאלתר את המהלך הזה פן יפוטר, בית הדין לעבודה הטיל על הרשת קנס של 180 אלף שקל בלבד (ההסתדרות תבעה 4 מיליון שקל) - וגם על הפסיקה הזו הרשת בחרה לערער.
מבזים את בתי הדין
ארגוני מעסיקים תקפו בשנתיים האחרונות את בתי הדין לעבודה וגם את המחוקק הישראלי, בטענה כי מגמת הפסיקה והחקיקה למען העובדים מגיעה על חשבונם של המעסיקים, תוך פגיעה בזכות הקניין ובחופש הביטוי שלהם.
המעסיקים טוענים בעיקר כי מדובר במגמת-יתר של "פליליזציה", כזו שהופכת כל מעסיק לעבריין בפוטנציה.
במציאות, לעומת זאת, מעסיקים כמו אליהו מבזים את מערכת המשפט. עם זאת, נוסף לכך שהם אינם מואשמים בפלילים, החברה הישראלית אינה מוקיעה אותם, התקשורת הפופולרית לא ממהרת לדווח (למעט מדורי הכלכלה), וגם כשנמתחת ביקורת חריפה על ההתנהלות הזאת, היא נתפסת כחלק מכללי המשחק - מעין רוטינה נורמטיבית בין עובדים למעסיקים.
עד שעבריינות בתחום העבודה לא תטופל לפחות כמו עבריינות בתחומי המיסוי וניירות ערך, לרבות ריצוי מאסר בפועל, שלמה אליהו ודומיו ימשיכו, כל עוד הם יכולים, לצפצף על החוק.