כבר היו דברים מעולם. במשך 15 שנה הייתה ארה"ב כאחוזת שיגעון עקב "חוק היובש". מצא מי שמצא שאם כל חטאת היא האלכוהול, ומכאן נגזרה הגזרה החוקתית שלא לייצר או למכור אותו. התוצאה: תעשיית פשע שהובילה בסופו של יום לביטול הגזירה הגאונית.
בכנסת ישראל לוחמים בשיטה זו הן במוצרים אלכוהוליים והן גם במחאה המשתמשת בעולם הדימויים הקשור לנאציזם (בשני המקרים ההצלחה תהיה דומה).
בעצם נגד מה ומי מכוונת החקיקה החדשה? מלשון החוק עולה הכוונה לפגוע בעיקר במפגינים חרדים ובאנשים מן השמאל, שמוצאים את טביעת-האצבע הנאצית גם במעשים המתרחשים בישראל.
לא זו בלבד שיש כאן ניסיון לפגוע בחופש הדיבור, ולא זו בלבד שיש די אמצעים בחוק הקיים כדי להילחם בהעלבה או בהסתה, אלא שאין החוק המוצע פועל נגד הבעיה האמיתית: מעשים ואמירות בחברה הישראלית שאכן מקוממים עקב קרבתם לבית המדרש הנאצי. הדיון על ה"מסתננים" הוא דוגמה עכשווית.
טוען ראש יוזמי הצעת החוק כי טעמה של החקיקה הוא בהבעת סולידריות עם אחינו היהודים בחו"ל. מה שאנו דורשים מחקיקה בארצות אחרות עלינו לדרוש גם מעצמנו. זהו כשל מחשבתי מסמר שיער: התעלה על הדעת ההשוואה במטרת החקיקה בישראל ובארצות אחרות? כאשר בגרמניה אוסרים על סמלים נאציים, הרי מבקשים להימנע מהזדהות עם התנועה הנאצית.
ובישראל - האם אנו סבורים שלהוציא כמה הזויים, אכן מדובר בתופעה ישראלית? עצם העלאת הטיעון הזה צריכה להפעיל את החוק נגד מעלי ההצעה עצמם - שהרי מנימוקיהם עולה שהם מודים בקיום נאציזם בישראל. וכאמור: כוונת היוזמים הרי אינה לפגוע במי שדעותיו קרובות לנאציזם, אלא במי שמשתמש בסמלים מוכרים לצורכי מחאה.
מעלי הנימוק לא יעמדו לדין - עומדת להם חסינותם כחברי כנסת. ואכן למדתי מניסיוני: חבר כנסת כינה אותי בפומבי "שיבוט של גבלס", והוסיף כי אילולא עמדה לו החסינות, הייתי יכול להגיש תביעת דיבה.
אם כך, מה הועילו חכמים בתקנתם, אם חברי כנסת יוכלו לקרוא למי שאינו מוצא חן בעיניהם "נאצי"? שמא ייווסף כאן סעיף הקובע כי לעניין חוק זה בטלה חסינות חברי הכנסת?
ואשר ללשון הצעת החוק. כולה בנויה על בורות. מהו "סמל שואה"? האם רק בגד הפסים והטלאי הצהוב? מה על ציור של גדר-תיל, המושג "מחנה שהייה" (שמו הרשמי של מחנה ברגן-בלזן), ציון מספרו של אדם במקום שמו? האם לא תעמוד אז ישראל הרשמית לדין לפי הצעת החוק החדשה?
כמו "חוק היובש" האמריקני
ומה משמע "סמל נאצי"? לעניין זה אפשר ללמוד מן הניסיון הגרמני: שם העמידו לדין אגודה הנלחמת בניאו-נאציזם על שחילקה מדבקות ובהן ציור צלב-קרס מכוסה בתמרור "אין כניסה". מטרתה החיובית של המדבקה לא עמדה במבחן הטכני של "שימוש בסמל נאצי". והיפוכו של דבר: החוק לא מנע מניאו-נאצים להמציא להם מערכת סמלים חלופית. לא מדובר רק בהצדעת quenelle (כזו שהצדיע שחקן הכדורגל אנלקה), אלא בשימוש ב"דגל המלחמה הקיסרי". צבעיו שחור-לבן-אדום, אך ללא צלב-קרס. כל אחד מזהה מיד את הניאו-נאצים בלי יכולת להעמידם לדין על השימוש בסמל זה.
על-פי הצעת החוק, אסור "כל דבר המצביע במובהק על זיקה לנאציזם". אמור מעתה - אזכור של גזענות אסור מעתה? או "התיישבות בשטחי המזרח"? או המונח "חומר אנושי"? יותר מזה. אם אסור לתמוך ב"הגשמת מטרות הנאציזם": מכיוון שהנאצים תמכו בשעתם בהגירת יהודים לפלסטינה, האם אזכור עלייה לישראל ייאסר על-פי החוק?
נקווה שההצעה תיקבר בטרם חקיקה, ולא אחרי מבחן ממושך שנזק בצדו, כמו "חוק היובש" האמריאני.
* הכותב הוא מנהל מרכז קבנר להיסטוריה גרמנית, האוניברסיטה העברית.