לפסח ברנט, המנכ"ל ובעלי מפעל שניב תעשיות נייר באופקים, יש סוף-סוף סיבה לחייך. אחרי מאבק שנמשך שבע שנים, חובר המפעל שלו ביולי לצנרת הגז הטבעי הארצית ומאז הוא מקבל גז ישירות ממאגר תמר. הגז, המשמש להפעלת התנורים במפעל, מביא לחיסכון משמעותי בעלויות האנרגיה, שהן כשליש מעלויות הייצור של שניב. מדובר בתוספת של 10 מיליון שקל בשנה לרווח, או 5% מהמחזור של שניב, כך לפחות מעריכים בתעשייה. שניב, המעסיק כ-300 עובדים, הוא המפעל הראשון בדרום שהתחבר לגז, אך כמה משכניו כבר עומדים להצטרף אליו. מפעל הטקסטיל ופרוג'ט אסמי מזון ועוף הנגב כבר בהליכים לקראת התחברות לגז הטבעי.
אך האם המעבר לגז טבעי הוא כדאי לכל מפעל ולכל עסק? לאילו ענפי ייצור משתלם במיוחד לעבור לגז ומהו הרווח הצפוי להם? האם יש לישראל הזדמנות להפוך ליצואנית מתנול ודלק המופק מגז טבעי? תשובות לשאלות האלה מספקת עבודה שעשתה חברת הייעוץ האסטרטגי כלכלי TASC, שממצאיה מתפרסמים כאן לראשונה.
ממצאי הבדיקה מגלים שיש פער משמעותי בין המגזרים בכדאיות ההסבה לגז. לעומת ענפים רבים שמבחינתם למעבר יש תרומה שולית יחסית, ב-TASC מזהים ענפים שהופכים בזכות הגז לאטרקטיביים לא רק לצורך מכירות לשוק הישראלי אלא גם לשוקי יצוא ובעיקר לאירופה. "אם עד היום ישראל הייתה מזוהה בעיקר עם היי-טק, אז בקרוב יהיה אפשר להוסיף גם ענפים מסוימים בתעשייתיות המסורתיות יותר", אומר סלקו קלירקופר, יו"ר TASC.
- האם ישראל יכולה להפוך, למשל, למעצמת טקסטיל?
"בענפים מסוימים בהחלט ישנו יתרון תחרותי שאפשר לנצל, לפתוח קווי ייצור חדשים ואולי אפילו להחזיר מפעלים לישראל ולהשקיע בפתיחת מפעלים נוספים. זה תלוי כמובן בשיקולים נוספים כגון עלות כוח אדם, שער החליפין ומדיניות תמריצים נכונה, ולכן יש בהחלט מקום לדיון ברמה הממשלתית על ההשפעה של הגז על פיתוח התעשייה בישראל".
חיסכון של 3 מיליארד ש' בשנה
מהפכת פצלי הגז בארה"ב היא דוגמה להשפעה הדרמטית שיכולה להיות לכניסת גז טבעי זול על התעשייה. טכנולוגיות הפקה חדישות מאפשרות לאמריקאים להפיק את הגז מפצלים במחירים נמוכים מאוד. המעבר לגז טבעי זול אפשר למשק האמריקאי להוסיף חצי מיליון משרות בענף הייצור התעשייתי מאז ינואר 2010. חברות מובילות כמו ג'נרל אלקטריק, יצרנית הרכב פורד ויצרניות הכימיקלים BASF ו-DOW הודיעו באחרונה על כוונתן להקים מפעלים חדשים בארה"ב.
התעשייה הישראלית החלה לצרוך גז טבעי רק ב-2008 והגידול בצריכה רושם מאז קצב שנתי דו-ספרתי. ב-2013 צרכה התעשייה 2.1 מיליארד מ"ק (BCM) ועקפה את תחזיות רשות הגז במשרד לתשתיות לאומיות בכ-15%. לפי אותן תחזיות קצב הצריכה יתייצב בסופו של דבר בסביבות 5 BCM ובסך הכול יופנו לתעשייה כ-30% מכמות הגז הכוללת שיצרוך המשק. אך המשך הגידול בצריכה בתעשייה תלוי בשינוי מרחיק לכת. "עד עכשיו החשיפה הייתה מאוד נקודתית", אומר רועי זס מ-TASC, "כמעט כל הגז נצרך על ידי מספר מצומצם של לקוחות מאוד גדולים כמו בתי הזיקוק ומפעלים גדולים. היום אנחנו מדברים על הרחבת החדירה של הגז ללקוחות חדשים, לעשרות אם לא מאות מפעלים בינוניים וקטנים".
הגז הטבעי הוא תחליף למזוט ולגפ"מ (או גז הבישול המופק מנפט) עבור כל המפעלים שמשתמשים בקיטור ובחום לתהליכי ייצור. סל הדלקים שצורכת כיום התעשייה הישראלית מורכב ממזוט (51%), מגז טבעי (29%) ומגפ"מ (19%). ב-TASC מעריכים שהמעבר לגז טבעי יחסוך לתעשייה כ-3 מיליארד שקל בשנה בהוצאות על אנרגיה, שעומדות כיום על 7.9 מיליארד שקל. הסכום הזה מבטא חיסכון משוקלל של 6.5% מהערך המוסף של התעשייה בישראל.
אלא שתרומת הגז לתעשייה אינה שווה: היא עולה ככל שההוצאה היחסית של המפעל על חשמל ודלקים גבוהה יותר. בשלב ראשון דירגו ב-TASC את התעשיות לפי רמת העצימות האנרגטית שלהם. צרכני הקיטור והחום הגדולים ביותר הם בתי הזיקוק ומפעלי הכימיקלים. המפעלים האלה, שכבר עברו ברובם לגז טבעי, מוציאים על אנרגיה כמעט 30% מהערך המוסף. אחריהם ברשימה נמצאים מפעלים המייצרים מוצרים מינרליים אל-מתכתיים (24%), מפעלי טקסטיל הלבשה והנעלה (16%) ומפעלי נייר ומוצריו (16%). לאחר מכן בדקו ב-TASC מה יהיה החיסכון המשוער של אותם מפעלים מהמעבר לגז טבעי (ראו טבלה). בשלב האחרון של הבדיקה הוצלבו נתוני העצימות האנרגטית של הסקטורים השונים מול מדד משמעותי אחר - עד כמה מדובר בתעשיות מוטות יצוא.
מחיר הבסיס הממוצע של הגז הטבעי לתעשייה בישראל, העומד על 7-8 דולרים ליחידת חום (mmbtu), נמוך באופן משמעותי ממחירי הגז הטבעי במדינות אירופה, הנעים בין 11 דולר בהולנד, בלגיה ובריטניה ל-21 דולר בשווייץ וביוון. נתוני פתיחה אלה הופכים את השוק האירופי לרלוונטי עבור יצואן ישראלי, שנהנה מפרמיית הגז.
את הממצאים חילקו ב-TASC לשלוש קבוצות: הקבוצה הראשונה - הכוללת ענפים כמו מוצרים מינרליים, נייר ומוצריו, מזון, משקאות וטבק - הוגדרה "תעשיות בעלות עצימות אנרגטית בינונית-גבוהה והטיית יצוא נמוכה". קבוצה זו צפויה להרוויח מכניסת הגז אך פוטנציאל היצוא שלה תלוי בשיקולים נוספים, כמו עלות ההובלה הימית של המוצרים.
הקבוצה השנייה, הכוללת ענפים כמו טקסטיל, הלבשה, נעליים עור ומוצריו ומוצרי פלסטיק וגומי, מוגדרת קבוצה בעלת "עצימות אנרגטית בינונית-גבוהה והטיית יצוא גבוהה". לקבוצה זו, אומרים ב-TASC, ההסבה לגז יכולה לאפשר התרחבות באופן משמעותי, כולל לשוקי יצוא, "לאור הגדלת התחרותיות מול החברות מחו"ל". עוד סבורים ב-TASC כי יש מקום לפתיחת מפעלים חדשים בישראל בסקטורים אלו וכניסה לתחומי ייצור מקבילים. "קיים פתח לשקול שנית העברה מתוכננת של מפעלים וקווי ייצור לחו"ל".
- כיצד יכולה הממשלה לסייע לקבוצה הזו?
זס: "המדינה יכולה, למשל, להקים קרן הלוואות להשקעות בהרחבת קווי ייצור והסבות לייצור בגז, לספק ליווי מקצועי ולשמר את היתרון התחרותי שלה על ידי הנחות בבלו. המדינה יכולה לסייע במשיכת משקיעים זרים שיקימו מפעלים בישראל בתחומים האלה".
הקבוצה השלישית, הפחות מעניינת, היא של תעשיות בעלות עצימות אנרגטית נמוכה. עבור תעשיות אלה החיסכון המסוים בהוצאות האנרגיה הוא ההשפעה היחידה הצפויה כתוצאה מכניסת הגז, סבורים ב-TASC.
חזון המתנול לא מחזיק מים
לאורך הדיון הסוער סביב יצוא גז מישראל דובר רבות על האפשרות להקים בישראל תעשיות פטרוכימיות ומפעלים שישתמשו בגז הטבעי כחומר גלם לייצור אמוניה ומתנול, המשמש דלק חלופי לכלי רכב, לצורך יצוא - בעיקר למדינות המזרח. רעיון נועז אף יותר היה להקים מפעלי GTL - טכנולוגיה חדישה המאפשרת להפיק בנזין מגז.
עבודת המחקר של חברת הייעוץ TASC מעלה ספקות לגבי ההיתכנות של תעשיות כאלה בישראל ומציעה לבחון את הרעיון היטב לפני קבלת החלטה בנושא. הסיבה העיקרית לספקנות, אומר סלקו קלירקופר, היא התחרות מול יצרניות המתנול וה-GTL הגדולות בעולם שנהנות ממחירי גז טבעי נמוכים ביותר.
- אז חזון המתנול לא מחזיק מים, או גז?
"אנחנו לא אומרים את זה באופן קטגורי, אבל לא נראה לנו הגיוני להתחיל לסבסד את מחיר הגז כאן כדי להתחרות עם מקומות כמו קטאר, שיש בהם עלויות שוליות נמוכות מאוד או סבסוד כבד".
הפקק הביורוקרטי שתוקע את הזרמת הגז לפניציה
הגז הטבעי עשוי אולי להציל מפעלי תעשייה אך במפעל פניציה בציפורית חוששים שעבורם זה כבר יהיה מאוחר מדי. ריב סמכויות בין משרדי התשתיות והתחבורה מעכב זה חצי שנה את הזרמת הגז למפעל, וההפסד המצטבר עשוי להגיע ל-19 מיליון שקל, להערכת מנכ"ל פניציה ערן חיימוביץ'. פרשת הגז לפניציה עלולה לפגוע לא רק במפעל וב-300 עובדיו אלא גם בסופרגז, החברה שהשקיעה כ-20 מיליון שקל בתשתיות לשינוע גז טבעי דחוס.
בכל יום שבו הוא מופעל במזוט במקום בגז טבעי דחוס, מפסיד מפעל פניציה כ-20 אלף דולר. ההפרש בעלויות בין גז טבעי בצנרת למזוט מגיע למיליון דולר בחודש. אלא שאזור התעשייה ציפורית ליד נצרת יחובר לצנרת הולכת הגז הארצית רק באפריל. בהיעדר גז טבעי הגיע מפעל פניציה להקפאת הליכים בקיץ 2012 אך לבסוף נמצא למפעל קונה, קרן פורטיסימו. הבעלים החדשים קיבל מהמדינה הבטחה כי עד לחיבור המפעל לצנרת הארצית הוא יוכל לקבל CNG, גז טבעי דחוס שניתן להובילו במשאיות מיוחדות.
על בסיס ההבטחה הזאת חתם פניציה על עסקה לרכישת CNG מסופרגז.
חברת הגז התכוונה לספק למפעל את הגז ממתקן דחיסה שהיא מקימה באלון תבור, המרוחק כ-27 ק"מ מציפורית. סופרגז ייבאה לארץ מגרמניה משאיות מיוחדות להובלת הגז. המשאיות נבדקו על ידי הטכניון לפי דרישת משרד התחבורה, שהתנה בכך את מתן אישורו להפעלתן. לאחר שהתקבל אישור משרד התחבורה הגיעו המשאיות לפניציה ומאז הן ממתינות במגרש החניה. הסיבה לכך היא התנגדותו של הממונה על הבטיחות ברשות הגז יאשה ירובוסקי, המסרב בתוקף לאשר את הפעלת המשאיות.
במשרד התשתיות מסבירים שהפעלת המכליות בכבישי הארץ כרוכה בסיכון משמעותי לציבור ומשום כך יש להתקין מערכות בטיחות מיוחדות שמאפשרות שליטה מרחוק בהזרמת הגז. יו"ר ועדת הכלכלה ח"כ אבישי ברוורמן ניסה למצוא פתרון למחלוקת, אך יארובוסקי נותר איתן בעמדתו. הסיכוי האחרון למציאת פתרון הוא הצעת החלטה לממשלה שתקבע כי הסמכויות בנושא הפיקוח על משאיות ה-CNG יועברו במלואן למשרד התחבורה. לפועלי פניציה נותר לקוות שהפקק הביורוקרטי ייפתח לפני שהמפעל ייסגר.
