שולמית אלוני, אחת המחוקקות הבולטות בישראל, הלכה הלילה לעולמה. אלוני, כלת פרס ישראל ויו"ר מרצ לשעבר, נפטרה הבוקר (ו') בשיבה טובה בגיל 86 בביתה שבכפר שמריהו. הלוויתה תתקיים ביום ראשון בשעה 16:00 בבית העלמין בכפר שמריהו.
יו"ר מרצ, זהבה גלאון, אמרה היום כי "אני כואבת מאוד את פטירתה של שולמית אלוני, מייסדת רצ, מנהיגתה הראשונה של מרצ, ומורת דרכי, ושולחת בשמי ובשם כל מרצ את תנחומי ואהבתי למשפחתה. אלוני היתה אשה אדירה, אמיצה ופורצת דרך, לוחמת צדק חסרת פחד, והיא לעולם תישאר דמות השראה חסרת תחליף לכל ישראלי שהשוויון וזכויות האדם בליבו.
"אלוני עמדה על משמר זכויות האדם, והכניסה את שיח זכויות האדם לתודעה הציבורית. במו ידיה היא הפכה את ישראל למקום שטוב יותר לחיות בו, ומעולם לא הפסיקה להילחם על הערכים בהם האמינה ועמם תמיד תהיה מזוהה: שלום, שוויון מוחלט בין כל בני האדם ללא הבדל דת, מין, גזע ומגדר, וחופש מלא מכפיה וניצול.
"יחד עם כל מרצ אני מתאבלת על לכתה, של מי שייצגה את הכרזת העצמאות האותנטית, ומתחייבת להמשיך בדרכה ולפעול להגשמת הערכים שלאורם חיה ושעליהם הגנה במשך כל שנות פעילותה הציבורית המפוארת".
אלוני כיהנה כחברת כנסת במשך לא פחות מ-7 כנסות, ונחשבת לאם זכויות האדם בחוק הישראלי ולאחת מהסמלים של השמאל הציוני. ערב הקמת המדינה, אלוני, שמגיעה ממשפחה דתית, הייתה לוחמת בהגנה, בפלמ"ח ובין השאר היא הייתה מהלוחמים הנצורים בעיר העתיקה בירושלים בימי המצור הקשים של מלחמת העצמאות. לאחר הקמת המדינה היא עבדה כמשפטנית ועיתונאית, והצטרפה לשורות מפא"י - מפלגת השלטון של אותם ימים.
למרות שנבחרה בפעם הראשונה לכנסת מטעם מפא"י ב-1965, היא לא הסכימה עם דרכה של מפלגת העבודה, במיוחד לאחר בחירתה של גולדה מאיר ליו"ר המפלגה לאחר פטירתו של לוי אשכול, והוועדה המסדרת באותם ימים השאירה אותה מחוץ לכנסת הבאה. בבחירות שנערכו ב-1973, רק חודשיים אחרי המחדל של מלחמת יום כיפור, אלוני הקימה את התנועה לזכויות האזרח ולשלום (מפלגת רצ) שזכתה לשלושה מנדטים.
יוזמת ההגנה על זכויות אדם ואזרח בחוק הישראלי
מנקודה זו אלוני הפכה לאחד הגורמים המזוהים ביותר עם השמאל בכנסת. מהאופוזיציה לממשלות בגין והאחדות, אלוני יזמה והעבירה חוקים רבים בכנסת שנוגעים להגנה על מיעוטים שעיגנו לראשונה בחוק זכויות אדם והיא נלחמה בכפייה הדתית כשהיא מפגינה נחישות חילונית מצד אחד - וידע רב בעולם היהודי מצד שני. עוד בשנות ה-80 קראה אלוני להקמת מדינה פלסטינית, בתקופה שעצם שיח עם אנשי אש"ף היה מנוגד לחוק.
לקראת הבחירות ב-1992 שולמית אלוני עמדה בראש איחוד של שלוש סיעות שמאל - רצ, מפ"ם ושינוי, והוקמה מרצ. בבחירות אלו זכתה המפלגה החדשה להישג שיא של 12 מנדטים, ואלוני נכנסה לקואליציה כשותפה בכירה בממשלת רבין השנייה. מתוך הממשלה אלוני נתנה לרבין גיבוי מלא למהלכים הדרמטיים שהובילה הממשלה, בראשם הסכמי אוסלו, תוך התנגדות חריפה בימין.
אלוני עצמה מונתה לשרת החינוך, ובתפקידה החדש היא הצליחה לקבל משאבים משמעותיים למערכת, שזכתה לעדנה שלא נראתה שנים. בין השאר, לכל תלמידי היסודי באותם ימים נוספה שעת לימודים שלמה, וגם האקדמיה זכתה לחיזוק דרמטי.
כלת פרס ישראל
במקביל, לאלוני היו עימותים בלתי פוסקים עם השותפה השנייה לממשלה, ש"ס, שדרשה שהיא תוותר על תיק החינוך. מנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף אמר בתקופה זו "כששולמית אלוני תמות נעשה משתה גדול". בפשרה שהשיג אז ראש הממשלה רבין, אלוני מונתה לשרת המדע והתקשורת והחליף אותה במשרד החינוך איש מפלגתה אמנון רובינשטיין, שהיה פופולארי בתפקיד לא פחות ממנה. כשרת התקשורת, היא שברה את המונופול הסלולרי של פלאפון כשהכניסה לראשונה תחרות בתחום.
לאחר רצח רבין ולקראת בחירות 1996 הודיעה אלוני על פרישה מהחיים הפוליטיים, ובמקומה נבחר ליו"ר מרצ יוסי שריד. מפרישתה ועד היום, מרצ לא הצליחה לשחזר את ההישג האלקטורלי של בחירות 1992. לאחר פרישתה, המשיכה אלוני להתנדב בארגונים שונים למען מיעוטים, היא התראיינה לתקשורת על נושאים אקטואליים וכתבה בעיתונות פעמים רבות - ואף צולם סרט על פועלה במשך השנים. מפרישתה ועד מותה דעותיה לא השתנו, והיא המשיכה לצדד בעמדות הקיצון של השמאל הציוני.
בשנת 2000 זכתה שולמית אלוני בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.