בשנים האחרונות מתפתחת בעולם טכנולוגיה של מזעור לוויינים שמאפשרת לכל אחד לבנות לוויין אישי.
לוויינים ממוזערים, שנקראים גם "ננו לוויינים" (למרות שאינם בסקאלה של "ננו" אלא פשוט קטנים מאוד לעומת הלוויינים אליהם התרגלנו), זמינים כבר כיום.
אפשר להזמין מהאינטרנט או לקנות בחנויות בחו"ל את כל הרכיבים הדרושים כדי לבנות לוויין בגודל 10*10*10 סנטימטר. המחיר לא בדיוק "שווה לכל נפש", אבל בהחלט בהישג יד - בין 12,000 ל-50,000 דולר.
יש גם הצעות זולות יותר. חברת Interorbital systems מוכרת ב-8,000 דולר, את ה-TubeSat pico - satellite kit. הערכה כוללת רכיבים במשקל כולל של חצי קילו, וכל אחד יכול להוסיף ללוויין רכיבים נוספים במשקל של עוד רבע קילו.
לוויין כזה יכול, על פי הפרסומים, לחוג בגובה של כ-300 ק"מ מעל כדור הארץ, ולאבד גובה בהדרגה, כך שתוך שלושה חודשים ייכנס לאטמוספירה ויישרף, ולא יהיה צורך לדאוג אם הוא נשאר שם.
ניתן גם להרכיב לוויינים לבד לחלוטין מחומרים זמינים, על פי ספרי וסרטוני הדרכה. הספר DIY Satellite Platforms מסביר כיצד לבנות תוספות לזעיר-לוויינים מסחריים כמו של interorbital וגם כיצד לבנות לוויין מחומרים ביתיים.
מה אפשר לעשות עם לוויין אישי? באינטראורביטל מציעים לכם להוסיף מצלמה ולבצע צילומי וידאו של כדור הארץ מן החלל, לבצע ניסויים חלל אישיים (למשל למדוד שדות מגניים, טמפרטורה ולחץ), לשדר רדיו לכדור הארץ, לעקוב אחרי ציפורים נודדות, לבדוק את עמידותם של חומרים ביולוגיים שונים בחלל ולשדר מסר לחייזרים. הצעות יותר פרקטיות וקצת פחות מדעיות כוללות שיגור שאריותיו של אדם אהוב (?) אל החלל.
אינטראורביטל, כאמור, מציעה את הלוויין עצמו אולם את הניסוי או הפעולה שאתם רוצים לבצע בחלל, תצטרכו לתכנן ולהוציא לפועל בעצמכם.
הספירה לאחור נמשכת
ככל הנראה, אף לוויין של Tubesat עדיין לא הגיע לחלל. הבעיה היא השיגור. אינטראורביטל מציעה בפרסומים שלה לכל מי שרוכש לוויין ב-8,000 דולר, שיגור חינם מאתר שיגור בממלכת טונגה שבדרום האוקיינוס השקט, אולם לא יודע על שיגור מוצלח מהאתר הזה.
פרוייקט Kicksat שאסף כסף בגיוס המונים לשם מימון משלוח של מספר רב של לוויינים זעירים לחלל, היה אמור לצאת לפועל בסוף 2013. גם כאן אתר האינטרנט של החברה עדיין מדבר על פרויקט ב"תהליך", ואין תיעוד לשיגור.
אולם יש גם הצלחות. מספר פרויקטים שנבנו על ידי סטודנטים, שוגרו לחלל על ידי מערכות קיימות של פרוייקטי החלל הלאומיים שלהם, בעיקר על ידי NASA.
NASA הודיעה לאחרונה כי תשקול לבצע שיגור בחינם, עבור מי שיציג בפניה ננו-לווין שנראה בעל סיכויים אמיתיים לשרוד בחלל ולבצע את משימתו.
מלבד המורכבות של השיגור עצמו, עולה שאלת הרגולציה. היום המנהג בתחום אצל מי שאינם משגרים דרך NASA הוא לא לדבר עם הרגולציה, מחשש שתקבור את הפרויקט. מן הסתם, אם מספר הלוויינים הזעירים בחלל יחצה רף מסוים, רשות התעופה והחלל העולמית תצטרך לתת על כך את הדעת.
בישראל פועל האיגוד הישראלי לננו לוויינים, שעדיין לא שיגר לוויין לחלל. לסוכנות החלל הישראלית במשרד המדע יש שני פרויקטים של לווינות זעירה: "דוכיפת" - לוויין בגודל עשרה סנטימטר ששוקל מאות גרמים בלבד, שנבנה בישראל על ידי תלמידים בביה"ס למדעים בהרצליה וישוגר לחלל בחודש אפריל הקרוב. הלוויין נועד לסייע למטיילים שהולכים לאיבוד במקום שאין בו קליטה סלולרית.
פרויקט "סמסון" הוא מבנה של שלושה ננו-לוויינים במשקל עד שישה קילו כל אחד, שנבנה במסגרת פרויקט ייחודי בראשות פרופ' פיני גורפיל מהפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל ומכון אשר לחקר החלל בטכניון. חוקרי הטכניון מקווים לשגר את שלושת הננו-לוויינים בשנת 2015. הפרויקטים הללו יוצגו בכנס החלל הבינלאומי על שם אילן רמון, שמתחיל היום ויימשך עד יום שלישי.