"מים בבקבוק", ב' 21:05, ערוץ 8
במקור נקראת התוכנית הזאת "חיים בבקבוק" ולא בכדי: בעוד משבר המים העולמי מחריף והמוני אנשים מתים כתוצאה מהתייבשותם של מקורות מים, צוברת חברת נסטלה משווייץ, רווחים אדירים כתוצאה ממכירת מים מינרליים. הסרט, שדומה לכתבת חדשות ארוכה, יוצא בעקבות תהליכי הייצור וההפצה שהחברה השווייצרית לא מעוניינת, בלשון המעטה, לחשוף.
אני מודה שסרטים כאלה מבלבלים אותי: גם כשאני מסכים כי שליטת המערב בעולם השלישי שהושגה פעם על-ידי צבאות, נמשכת באמצעות תאגידי הענק, איני יכול לשכוח שהגזל הזה הצמיח את החברה המערבית שבה נעשים סרטי תעודה חשובים כל-כך אודותיו.
בצר לי, שתיתי כוס מים מינרליים של אחת ממתחרותיה של נסטלה ונרגעתי. אני בטוח שהשיטות שלה טובות יותר, בכל מקרה, אני מעדיף לא לדעת.
* ציון: 8
בלדה לעוזב קיבוץ
"הקיבוץ", ב' 22:00, ערוץ 8
נשארים באותו ערוץ, אם כי במשהו שונה לגמרי. זהו שידור חוזר לסדרה, בהגשתו של מודי בר און, אודות התנועה הקיבוצית וכאן עליי להניח וידוי קטן: אני צופה סדרתי שלה. את ארבעת התקליטורים ששלחו לי לפני כמה שנים, עת שודרה לראשונה, אני נוצר וצופה בהם בנסיעות ארוכות לחו"ל.
נדמה שאין מי שעבר בנעוריו - כבן משק, בתנועת הנוער או בנח"ל ליד התנועה הקיבוצית ולא הציץ ונפגע. בדרך-כלל, ההתפכחות מהחלום מהירה (עובדה ש-99% מאיתנו אינם חיים בקיבוץ), אבל המנגינה לעולם נשארת.
הסדרה של בר און היא רקוויאם לחלום: מביטה בעין ביקורתית, לפעמים בצורה נוקבת, על העבר הקיבוצי. אלא שגם כשהיא עושה כן, נאמנים פצעי האוהב שלה וכשבאחד הפרקים (לא זה שישודר הערב), מתנגן ברקע שירו של שלום חנוך "הלילה הזה", אין עין של ציוני סוציאליסט והגון (גם למי שהיה כזה להרף עין בעברו) שתישאר יבשה.
* ציון: 10