טוב שיאיר לפיד שמילא אחרי הוראות בג"ץ ועיצב קריטריונים ברורים, בלתי תלויים ואובייקטיבים הקובעים את הזכאות להטבות מס לפי יישובים.
המצב בו הטבות מס אלה היו מחולקות לפי כוחם של ראשי הערים במרכז הכוח המפלגתי, היה פסול ובלתי מתקבל על הדעת. אך אם שר האוצר החדש באמת רוצה לעשות צדק ולהיטיב עם "מעמד הביניים" והאדם העובד", מוטב לו לקחת את הכול המפה, הקריטריונים וההטבות המס לגנוז הכל. ולצמיתות.
מסיבה בלתי ברורה, עם ישראל נוטה לחשוב שהטבות אלה מגיעות לאם החד-הורית בנתיבות שעובדת קשה כקופאית בסופר. אז תזכורת קצרה: כדי לזכות בהטבות מס אתה חייב להגיע לסף המס. כ-80% מהנשים לדוגמא, אינן מגיעות לסף המס כאשר לפי נתוני אוצר ולמ"ס, רק השכירים בעשירון ה-8, ה-9 והעליון ("העשירים") מגיעים לסף המס.
לכן, הכספים הללו לא יגיעו לנזקקים. ההיפך הוא הנכון, ההטבות- שהם כסף לכל דבר בעניין- יועדו ל"עשירי העיר" בלשון המטה. יתרה מזו, מדובר בהטבה רגרסיבית ביסודה (מי שמרוויח יותר, מקבל יותר), לכן, זה שבעשירון העליון, יקבל יותר לעומת זה שבעשירון התשיעי וכן האלה. לכן מדובר בהטבה אי-שוויונית ביסודה שרק מעלה אי-שוויון. זו הבעיה העיקרית גם עם יוזמות דומות כגון הכרה בהוצאות מטפלת לנשים עובדות (הטבה שלפיד דוחפת ועלולה להגיע לאמהות עשירות) או בהכרה בהוצאות משכנתא (יגיע לזוגות צעירים עשירים).
3- הטענה השני בהקשר הזה, שהיא לא פחות שגויה, היא שגם אם מדובר במהלך אי-שוויוני בעליל, הוא "מושך" אוכלוסייה איכותית לערים עניות, דבר שמשפר בטווח הארוך, את אוכלוסיית העיר. זו אגדה אורבנית. בנק ישראל כבר בדק ומצא כי הטבות מס לפי יישוב לא מושכת שום דבר אזרח טוב. מסתבר, כפי שניתן היה להעריך לפי שכל ישר, שאנשים מבוססים מחפשים תשתיות פיזיות טובות, גנים טובים לפעוטות, חינוך טוב לילדים, ולא עוד 1,000 שקל לנטו.
משרד האוצר טוען כמעט כל יום כי החולה הרעה של מערכת המס הישראלית הן הן הטבות המס ("הפטורים" הגורפים במקרה קיצון) שיגיעו השנה לכ-46.6 מיליארד שקל שהם כ-18% מסך הכנסות המדינה ממסים הצפויות לשנת 2014.
באוצר מדברים כל הזמן על הצורך להרחיב את בסיס המס ולא להעלות את שיעור המס (שיותר אזרחים ישלמו במקום להעלות את המסים אלא שכבר משלמים). אז ממש לא ברור מדוע האוצר מתעקש להחיות מחדש הטבת מס אנכרוניסטית, לא צודקת ולא שוויונית. על האוצר לפעול לביטול הטבות מס ולא להרחיבן.
האוצר מתכוון לתקצב את סעיף הטבות מס ליישובים בסך 800 מיליון ועד 1 מיליארד שקל - סכום ממש לא מבוטל. זו אחרי שקיצץ בקצבאות הילדים וביטל את העלאת מס הכנסה ליחידים וחלק ממס מעסיקים. אם לאוצר יש את הכסף הזה, מוטב שהוא יתן אותו לעובדים החלשים - ללא קשר למקום מגוריהם - ובכך לטפל בבעיה מספר אחת של שוק העבודה הישראלי- השכר הנמוך. בעיה זו מתבטא בנתון המטריד הבא: מחצית מהשכירים הישראלים מרוויחים עד 6,541 שקל ברוטו (השכר החציוני במשק ב-2012).
איך אפשר להטיב עימם? יש כלי מצויין שזוכה לתמיכה רחבה מקיר לקיר, הן בקרב האקדמיה והן בקרב פקידי רשות המסים: מס הכנסה שלילי (מענק עבודה).
לפי כלכלני בנק ישראל, העלאת סכום המענק הממוצע ב-45% למשפחה, לצד הרחבה מסוימת של טווח ההכנסות המזכה במענק, תחלץ מעוני 4,700 משפחות עובדות, תפחית את תחולת העוני בקרב משפחות העובדים ב-0.28 נקודת אחוז ותצמצם את פער העוני בקרבן בכחצי נקודת אחוז. כל זה בעלות של 660 מיליון שקל, כשני שליש בלבד מהתקציב שלפיד מתכוון להקצות להטבות המס לפי יישובים.
פרופ' מישל סטרבצ'ינסקי מאוניברסיטה העברית שנחשב לאחד התומכים הנלהבים להגדלת מענק ההכנסה אמר ל"גלובס" לפי כמה חודשים כי שיעורי המימוש בארה"ב עמדו גם על 50% עד שהם החליטו להגדיל משמעותית את המענק בכך שהוא הגדיל את ההכנסה הממוצע מעבודה ל-45%. "אז שיעורי המימוש הגיע ל-80%" הסביר סטרבצ'ינסקי.