בחודשים האחרונים הגישה עיריית תל-אביב תביעות לסילוק יד של עשרות משפחות בשכונת הארגזים, המתגוררות על קרקע שבבעלותה - ללא פיצוי. העירייה טענה כי אלה פלשו לקרקע ב-15 השנים האחרונות, ומעכבות עבודות להפיכת הקרקע להמשכו של פארק דרום. אלא שחלק מהמשפחות טוענות כי הן מתגוררות במקום מאז שנות ה-50 וה-60 ולא כפי שטוענת העירייה, וכי הן רכשו את הקרקע כדין מתושבים ערבים שהחזיקו בקרקע.
אחת מהתושבים הללו היא נלי מרלל קרספיל, בת 70, המתגוררת ברחוב ס"א, שנגדה הוגשה תביעת פינוי בחודש אוגוסט האחרון. לטענת העירייה, קרספיל פלשה לקרקע בשנים 2000-2001, גידרה אותה והקימה עליה מבנים, והכול בניגוד לדין וללא הסכמתה של העירייה.
העירייה דורשת מבית המשפט הורות על סילוקה מן הקרקע. "תפיסת החזקה על-ידי הנתבעת מונעת מהתובעת לעשות שימוש בקרקע בהתאם לייעודה, ובכך נגרמים לתובעת נזקים כספיים ניכרים".
מנגד טוענת קרספיל, בכתב ההגנה שהוגש באמצעות עו"ד יאיר שלו המייצג כמה תושבים בשכונת הארגזים, כי בידיה קושאן המוכיח כי היא ובעלה המנוח רכשו את הקרקע בשנות ה-60 ממשפחה ערבית שהחזיקה בקרקע עוד לפני קום המדינה, וכי המבנה שעל הקרקע הוא מבנה בן עשרות שנים, ולא מבנה שהוקם אחרי שנת 2000 כפי שטוענת העירייה. בכתב ההגנה היא מציינת כי בכוונתה לשכור מומחה מבנה שיבחן את טיב הבטון ויעיד כי גילו של הבית הוא עשרות שנים.
"בקושי יודעת קרוא וכתוב"
"הנתבעת הינה אישה פרימיטיבית אשר מתגוררת במקרקעין זה עשרות שנים רבות, אינה צלולה ובקושי יודעת קרוא וכתוב, ובשל כך היא ובעלה ז"ל לא פעלו בשעתו מול המדינה להסדרת זכויותיהם על המקרקעין, נוכח כי איש באותם הימים לא אמר להם כי עליהם לעשות כך. ואולם אין בכך בכדי לומר כי אינם מחזיקים במקרקעין כדין", צוין בכתב ההגנה. עוד נטען כי טענות העירייה הן חסרות בסיס, נגועות בחוסר תום-לב ונוגדות את המציאות.
בנספחים המצורפים לכתב ההגנה ניתן למצוא העתק של דרישה לתשלום מסי בניין שנשלחה לבעלה המנוח של קרספיל בשנת 1968 לכתובת ברחוב ס"א, אישור ממחלקת החינוך של עיריית תל-אביב משנת 1980 על רישום בנה יצחק לגן ילדים שנשלח גם הוא לאותה כתובת, אישור מביטוח לאומי על קצבת הילדים המגיעה לקרספיל שנשלח לה ב-1982 גם הוא לביתה בשכונת הארגזים, ספח תעודת זהות שהונפק ב-1996 לפיו כתובתה של קריספל היא ברחוב ס"א ומסמכים נוספים מטעם העירייה עצמה המעידים על כך שקריספל מתגוררת במקום הרבה לפני שנת 2000.
שכונת הארגזים משתרעת על שטח של 136 דונם וגובלת בדרך לח"י ובית יעקב בצפון, בלבנה במזרח, בפארק מנחם בגין ובנחל איילון בדרום ובשכונת עזרא במערב.
הרקע למחלוקת בין העירייה לתושבים בשכונת הארגזים היא תוכנית שערכה רשות מקרקעי ישראל, בעלת הקרקע, בשנות ה-90, ובמסגרתה חולקה הקרקע לשני חלקים. חלק אחד שיווקה הרשות במכרז שבו זכתה בשנות ה-90 חברת פרידמן חכשורי, ובו היא התחייבה לשאת בעלויות פינוי המחזיקים המתגוררים בקרקע ובפיצויים, משימה שהיא ושותפתה, חברת אלעד מגורים בשליטת יצחק תשובה, מתקשות עד היום ליישם בטענה שמספר הפולשים בקרקע הולך ועולה כל הזמן.
"משאבים כספיים אדירים"
התביעות שמתנהלות כיום בבית המשפט מתייחסות לחלק השני של המתחם, שלא נכלל בקרקע ששיווקה המדינה. את הקרקע הזו הפקיעה עיריית תל-אביב ב-2004 לצורכי ציבור במטרה להקים עליה את המשכו של פארק דרום, והיא נרשמה על שמה.
בתביעות שהגישה עיריית תל-אביב נגד התושבים המתגוררים על חלק זה של הקרקע, ביניהם קרספיל, מציינת העירייה כי "בשל גודלו של האזור המיועד לפארק ולדרך משמש האזור ככר נרחב לפולשים ולמסיגי גבול המנסים להשתלט על מקרקעי ציבור ולהקים בהם מבנים ללא היתרים כחוק".
עוד טוענת העירייה בתביעה כי "במהלך השנים מנהלת התובעת מאבק עיקש באמצעות הוצאת צווי הריסה מנהליים ובאמצעות הגשת כתבי אישום, הן בהוצאת צווי סילוק פולשים והן באמצעות הגשת תביעות לפינוי וסילוק יד, תוך השקעת משאבים כספיים אדירים כנגד כל פלישה ובנייה בלתי חוקית הנעשית בקרקע ובקרקע הסמוכה לה".
"מה אמא שלי אשמה שהמדינה קבעה את קו החלוקה מטרים בודדים מהבית שלה?" שואל יצחק, בנה של קרספיל. לדבריו, אין חולק על כך שיש לפנות ללא פיצוי את הפולשים שפלשו לקרקע בעשור האחרון, אך על עיריית תל-אביב לעשות הבחנה ברורה בין פולשים חדשים לתושבים ותיקים.
מעיריית תל-אביב נמסר בתגובה כי "העירייה פועלת ותפעל בעקביות ובנחישות כנגד כל מי שמחזיק לכאורה שלא כדין בקרקע ציבורית. כל טענות המחזיקים יתבהרו בפני בית המשפט.
"בעניינה של הגברת קרספיל יצוין כי המסמכים שהמציאה אינם תומכים בטענות אלה, אלא מתייחסים לכתובות שונות באזורים שונים, וחיובי הארנונה מופיעים החל משנות האלפיים".