המושג "סרבנות גט" מושרש היטב בעולם המשפט מזה מספר שנים, ומשמעו סירובו של בן זוג להתגרש, על אף שחויב לתת או לקבל גט במסגרת הליכי גירושים, בהם פתח בן הזוג השני בבית הדין הרבני.
השבוע ניתן פסק דין הטובע מושג חדש בשם "תכססנות גט", והכוונה היא למצב שבו אדם נתן הסכמתו לגירושים במסגרת הסכם גירושים, אך לאחר מכן שינה את דעתו, כחלק מטקטיקה שמטרתה בדרך-כלל סחטנות כלכלית.
האפשרות של בן זוג הנמצא בסכסוך קשה להתעלל בבן זוגו כסרבן גט או "תכססן גט" נובעת מההלכה היהודית, הקובעת כי לא ניתן להכריז על גירושיהם של בני זוג ללא הסכמת שני הצדדים, גם אם הצד המעוניין בגירושים הוכיח לבית הדין כי יש עילה לגירושים.
ישנן דרכים לאלץ את בן הזוג הסרבן לתת את "הסכמתו" לגט. אפשרות אחת היא לפנות לבית הדין הרבני שיטיל על סרבן או סרבנית הגט סנקציות עונשיות עד לכדי מאסר. אפשרות אחרת, שצברה פופולריות רבה בשנים האחרונות, היא הגשת תביעת נזיקין בבית המשפט לענייני משפחה, בכדי לתבוע פיצוי על השנים האבודות שבהן סרבן הגט החזיק את בן זוגו שבוי בנישואים שהוא ביקש לסיימם.
עם זאת, המגבלה של התביעות בגין סרבנות גט, הן בבית הדין הרבני והן בבית המשפט, היא שנדרש כי סירובו של בן הזוג להתגרש ייתפס כסירוב בלתי לגיטימי. פעמים רבות לבן הזוג המסרב להתגרש יש דרישות לגיטימיות בנושא חלוקת הרכוש או המזונות שיש להסדירם בטרם יסודר הגט עצמו, ואז הוא אינו נחשב כ"סרבן גט", גם אם הוא מעכב את הגירושים במשך חודשים או אפילו שנים.
וכאן אנו מגיעים למושג החדש של "תכססן גט". כדי לא להיקלע להליכים הארוכים והמתישים לקבלת הגט, תוך חשיפה לסיכון של סרבנות ועגינות, בני זוג רבים מעדיפים להגיע להסכם פשרה המסדיר את כלל המחלוקות בנושאי רכוש, מזונות ומשמורת, ומבטיח שהצדדים מעוניינים להתגרש.
במסגרת הסכם זה הצדדים מתחייבים שיעשו כל שנדרש מהם בבית הדין הרבני כדי להתגרש, אך כאשר ההסכם מקבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה, תמיד ייכתב בפסק הדין באופן מפורש שאישור ההסכם כפסק דין אינו כולל את החלק המתייחס לסידור הגט.
הסיבה לכך היא שסידור הגט נמצא בסמכותו של בית הדין הרבני בלבד, ובית המשפט לענייני משפחה אינו רשאי לדון בו או לכלול אותו בפסק דין מטעמו.
וכאן באמת נוצרת בעיה. בני הזוג כבר מחזיקים בידיהם פסק דין שהוא הסכם למזונות, חלוקת רכוש ומשמורת, ואולי אפילו התחילו לפעול כבר על-פי ההסכם והעבירו לבן הזוג כספים מכוחו, אך כשמגיעים לגט עצמו, בן הזוג יכול להודיע לפתע שהוא התחרט, ואין דרך לכפות זאת עליו.
בעיני בית הדין הרבני הוא לא נחשב עדיין "סרבן גט", שכן טרם נוהלו הליכים להוכחת עילת גירושים, וכך בן הזוג תם-הלב מוצא עצמו בפני שוקת שבורה.
לכן פסק הדין החדשני שניתן השבוע חשוב כל-כך. במקרה זה אמנם מדובר בבעל שהוא "תכססן הגט", אך במקרים אחרים זאת יכולה להיות באותה מידה גם האישה, וכפי שנשים לא מעטות כבר חויבו לשלם פיצויים בגין סרבנות גט, הן תחויבנה לפצות את בעליהן באותה מידה, גם אם לאחר הסכם גירושים חתום תחמוקנה מקבלת הגט בדרכים לא כשרות.
במקרה המתואר בפסק הדין, בני הזוג חתמו על הסכם גירושים והיו אמורים להתגרש במארס 2012, אך הבעל התחמק מלהופיע לדיונים שנקבעו בבית הדין הרבני עד חודש יולי, וכאשר כבר טרח להגיע, הודיע כי התחרט והוא מעוניין בכלל בשלום-בית.
כך, בתכסיסים שונים הצליח הבעל למשוך את הדיונים בבית הדין הרבני שוב ושוב, עד שבית הדין הרבני נאלץ להביאו בכוח באמצעות המשטרה, וגם אז הבעל סירב לשתף פעולה ולתת את הגט. רק בנובמבר 2013, שנה וחצי לאחר שהיו אמורים להתגרש על-פי הסכם הגירושים, זכתה האישה סוף-סוף לקבל את הגט.
האישה תבעה פיצויים על התעללותו של הבעל בה במשך שנה וחצי, במהלכן תיעתע בבית הדין הרבני וסירב להתגרש, ובית המשפט לענייני משפחה אכן פסק לה פיצויים בגובה 35,000 שקל.
בית המשפט קבע כי למעשה קל יותר לחייב את הבעל על תכססנות גט מאשר על סרבנות גט, מאחר שהוא לא רק הפר חובה נזיקית אלא הפר גם חוזה מפורש, הוא הסכם הגירושים.
הבעל הפך ל"תכססן גט" מרגע שלא נתן את הגט במועד הדיון הראשון שנקבע לצדדים, וככזה הוא חייב לפצות את האישה בגין כל חודש של הפרה.
עם זאת, יש לציין כי ה"מחיר" שקבע בית המשפט, בגובה של כ-2,000 שקל לחודש, עלול להיות נמוך מדי עבור בני זוג אמידים, ויש לקבוע אומדן משמעותי שיעביר לציבור מסר של הרתעה מפני התנהגות מעין זאת.
* עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".