לא היה צריך את המשחק במדריד בחמישי שעבר כדי להבין שמכבי ת"א משחקת כדורסל אחר כבר כמה שבועות טובים. איך בפועל נראה אותו כדורסל אחר? למי שמסתכל מהצד ולא רוצה להשתמש במונחים מקצועיים, התחושה היא שהעסק זורם. מכבי זורמת. הרסן של דייויד בלאט התרופף, והסוסים יכולים לרוץ בכיף, פחות מרגישים לחוצים ללכת עם תרגיל עד הסוף או לעשות דברים כמו שכתוב בספר. בלאט הוריד משמעותית את מינוני "העונש" והפריק קונטרול ומאפשר כדורסל שבנוי קצת יותר על תחושה של השחקנים על המגרש.
התוצאה: יותר נקודות שנקלעות דווקא בחלק הראשון של ההתקפה, ובפועל משחק התקפה שהפך פחות טכנוקרטי והתקצר. קיצור ההתקפות מייצר מתמטיקה פשוטה - הוא מאפשר לקבוצה לזרוק יותר פעמים לסל במשחק, וסטטיסטית מאפשר לה להשיג יותר נקודות. ככה הפכה מכבי מקבוצת התקפה בינונית שמתקשה לקלוע, לקבוצה שמגיעה לסקור גבוה מאוד, עד כדי כך שהפכה לאחת ממובילות היורוליג מבחינה התקפית.
מספרית זה נראה ככה: מתחילת 2014 היא הגדילה בליגה את כמות הזריקות מהשדה ב-7 זריקות למשחק, מה שאיפשר לה להעלות את כמות הנקודות ב-10 למשחק (88.4 נקודות למשחק לעומת 78.5 נק'). גם ביורוליג היא שינתה קצב בטופ-16 ומשיגה 4 זריקות יותר מהשדה, שאיפשרו לה להגדיל את הסקור ב-7.2 נק' יותר למשחק. כשאתה קולע בליגה 88 נקודות, וביורוליג 83.6 וההגנה שלך היא סבירה פלוס - יהיה קשה מאוד לנצח אותך. ההימור על התקפה הוא לא מקרי כנראה, כי נכון לעכשיו זה הכדורסל שמנצח משחקים באירופה: שלוש הקבוצות שמחזיקות את המאזן הטוב ביותר בינתיים בטופ-16 הן קבוצות ההתקפה הטובות ביותר (מכבי, ריאל, צסק"א) ולא קבוצות הגנה.
הנקודה השנייה שמאפשרת למכבי - בעיקר בליגה ששם היו הבעיות העיקריות שלה - למצוא את עצמה, קשורה להרכב הישראלי. החוק הרוסי יצר למכבי בעיות מול קבוצות ישראליות כל זמן שלא היה אף ישראלי שנותן תפוקה. ככה היה עסוק בלאט כל הזמן באיך להחביא את הישראלים שלו, איך לחלק את הדקות בין שחקנים שהוא חייב רק מתוקף חוק לשים אותם על המגרש. דווקא הפציעה של שון ג'יימס בשבועות האחרונים סידרה לבלאט את הפינה הזאת - הוא נאלץ להשתמש יותר באלכס טיוס (גם ביורוליג), ומרוויח ממנו פעמיים: קודם, כל הוא ממלא עבורו שליש ממכסת הדקות שהוא מחויב לישראלים, ופעם שנייה כשטיוס עם הדקות האלו והביטחון הפך לשחקן הטוב ביותר של מכבי בליגה בחודש וחצי האחרון. הוא מקבל בששת המשחקים האחרונים 27.5 דקות למשחק ומשיג 20.6 נק' מדד וקולע 12.8 נק' - יותר מכל שחקן בקבוצה. כשיש לך ישראלי שהופך לשחקן המוביל שלך, החוק הרוסי מפסיק להפוך לבעיה.
לעניין טיוס יש כמובן עוד משמעות - מאחר שההצטיינות שלו מביאה לו גם הרבה דקות ביורוליג (20.8 דקות בממוצע בטופ-16), הוא מאפשר למכבי לשחק הרבה יותר דקות עם אותם הרכבים בליגה וביורוליג, ופחות ופחות רואים "הרכבי יורוליג" ו"הרכבי ליגה".
***
כל הנתונים הללו לא אומרים שום דבר לגבי הוודאות של מכבי לנצח הערב (ה') בגמר הגביע את הפועל אילת. אילת היא כנראה לא הקבוצה הכי טובה בליגה, אבל היא בטח הקבוצה הכי לא צפויה. היא מורכבת מסגל של 13 שחקנים שעבור 11 מהם זו עונה ראשונה בקבוצה, ולדבר הזה מן הסתם חלק עיקרי בחוסר היציבות הזה שגורם לה פחות או יותר לנוע על סקאלה של ניצחון, הפסד, ניצחון, הפסד. אחרי כל ניצחון משכנע ב-15-20 הפרש, מגיע פתאום הפסד לא ברור ב-20 הפרש. בחצי גמר הגביע רכבת ההרים היתה למעלה ואילת גמרה את הפועל ת"א כבר במחצית.
אבל זה לא אומר שרכבת ההרים לא תחזיק עוד שלושה ימים למעלה לפני שתתרסק שוב לתהום.