אחרי שנחשפו עוד פרשיות שחיתות נדל"ניות (לכאורה כמובן) שהזכירו לנו כמה כסף ואינטרסים מתגלגלים בתחום, נותרנו שוב עם הרושם שבכל ענייני התכנון והבנייה יש לנו רק שתי אופציות. או לקדם ולסגור עניינים במהירות, עם כמה שפחות ביורוקרטיה וכמה שפחות ידיים מעורבות. רק שאז, לצד היתרון של מערכת יעילה ומתוקתקת, צריך להביא בחשבון "נזק נלווה" של שוחד ושחיתות.
האופציה השנייה היא לסגור עניינים באיטיות, עם כמה שיותר שכבות ביורוקרטיה וכמה שיותר ידיים מעורבות. רק שאז, לצד היתרון של מערכת המנסה לשמור על תומתה, צריך להביא בחשבון קיפאון וסירוס של כל תיאבון ליצור ולעשות.
באיזו מדינה אתם מעדיפים לחיות - זו של אופציה א' או זו של אופציה ב'?
ודאי לא בזו ששכנעה את עצמה ואותנו במשך יותר מדי שנים שאלה באמת שתי האפשרויות היחידות. או חגיגה עבריינית או רפיסות שלטונית - רק לבחור את האפשרות הגרועה פחות. אבל כמובן שלא צריך להיות שם. אסור להיות שם. ודאי אחרי שמוכח שוב ושוב שזה לא באמת עובד.
הרי שכבות הביורוקרטיה והעיניים הבוחנות שיצרו ועדות מקומיות, מחוזיות וארציות הקפיצו פה כל-כך את המחירים והחריפו את בעיית ההיצע, עד שלמרות כל אלה רק קיבלנו עוד ועוד שחיתות. כשהפיתוי גדול כל-כך, הגנבים מצליחים להערים על כל החומות והמנעולים.
על הדרך נאמרים משפטים אומללים, כמו זה שאמר בשבוע שעבר מנכ"ל התאחדות הקבלנים, אליאב בן-שמעון: "להוליך באזיקים את האנשים היחידים שפותרים את מצוקת הדיור בישראל זו תעודת עניות למדינה".
תכף, לשיטת בן-שמעון, נחלק גם פרחים לאנשים האחראים על עשרות אלפי יחידות דיור לא חוקיות, אלה שבזכותם אנשים לא גרים ברחובות. הרובין הודים, מושיעי הזוגות הצעירים. בפועל, במדינה מתוקנת מותר לצפות גם למערכת יעילה ומהירה וגם למינימום שחיתות.
בין אם זה במשטרה, במערכת המשפט או במערכת התכנון (בכל אחד מהם הפיתויים לחטוא אדירים). בעזרת הרתעה, חינוך, תמריצים, כוח-אדם מתאים ובעיקר שקיפות מרבית (כזו למשל שתראה מיד אם עורך הדין שמייצג את הוועדה המקומית הוא גם זה שמייצג את היזמים). זה לא מסובך כמו שמשום מה גרמו לנו להאמין.