1. זה נבנה כמו משחק עונה, זה הרגיש כמו משחק עונה, זה לא היה משחק עונה. הפועל ב"ש לא נבנתה בקיץ ובחורף כדי לשחק במשחק עונה, בוודאי לא במחזור 21, והיא נקלעה לאירוע עקב הלחץ האדיר שמפעילים אוהדיה לקבל גם נתח מהתהילה.
כבר בכניסה לבלומפילד היה אפשר להרגיש שאוהדי ב"ש איבדו במשך השנים האלה שהם לא היו בעניינים את הקצב שאופייני כל כך למרכז. כבר שנים אני לא זוכר אוהדים שמגיעים כל כך מרחוק ושואלים אותך אם יש לך כרטיס למכור. בדרך כלל מציעים לך כרטיס. בב"ש באמת חשבו שיימצא להם מקום פנוי בבלומפילד. הזוי. היה גם מפתיע לראות את אוהדי ב"ש הוותיקים, אלה שקיבלו כרטיס לשער הכבוד, שקועים עמוק בכורסאות שלהם, כאילו חרב עליהם עולמם. אחד מהם, אוהד יחסית מבוגר, שאג בלוזריות אחרי הגול של גלינור פלט שהשווה ל-1-1: "גם אם נפסיד, ואנחנו נפסיד, היה שווה לבוא בשביל הגול הזה". ייקח עוד הרבה זמן עד שבבאר שבע ייראו תואר. יש כאן פער בלתי נתפס בין ציפיות למציאות.
ב"ש עושה עונה חלומית. עד אתמול (א') היא איבדה נקודות מול "הגדולות" רק ב-0-0 מול מכבי חיפה. עד אתמול היא לא הפסידה משחק חוץ. היא היחידה שניצחה בקרית שמונה, ואם לא קצב צבירת הנקודות המדהים של מכבי - שיש כאלה שטוענים שאלמלא הרוטציות של פאולו סוזה הוא היה גבוה יותר - היא היתה מוליכה את הטבלה. אבל טעות לחשוב שהפער בין ב"ש למכבי ת"א הסתכם עד אתמול בשלוש נקודות. יש פער אדיר בין המכלול לבין מה שיש למכבי להציע. מכבי תיקח אליפות בדברים הקטנים האלה שמבדילים בינה לבין טוענות לכתר.
שימו לב: מכבי כבשה העונה 11 שערים עד לדקה העשירית, ב"ש עשתה זאת פעמיים בלבד וספגה פעמיים מול מכבי עצמה עד לדקה העשירית. זה מעיד על רמת מוכנות מאוד גבוהה ורעב אדיר של מכבי. למכבי פסקו שישה פנדלים לעומת שניים של ב"ש, כך שגם השופטים נוטים איתה יותר חסד, ולסיום: מכבי מעדה עד כה פעם אחת בלבד בבית (מול קבוצה "קטנה" כמו מכבי פ"ת). ב"ש מעדה בווסרמיל מול "קטנות" כבר שלוש פעמים. אלה דברים ששווים הרבה יותר מהפרש של 3 נקודות.
ואנחנו לא מדברים אפילו על כך שקבוצה אחת יכולה להציב בשורותיה בלם מחליף בדמות בן אלגרבלי בעוד שהקבוצה השנייה מעלה מהספסל את ברק יצחקי וטל בן חיים כאשר הג'וקר הפותח, דור מיכה, יורד מהמגרש כמצטיין. אלו בדיוק הרגעים בהם הכסף הוא זה שמדבר.
2. ייאמר לזכותו של אלישע לוי שהוא הביא ממכבי חיפה פאסון שכל כך חסר לב"ש במשחקים כגון אלה. לעומת כוכביו, מאור בוזגלו ואליניב ברדה, שהיו חיוורים למדי, וניכר היה עליהם שהם מתקשים להתמודד מול המשחק של מכבי, כמו גם מול לחץ הקהל, אלישע הגיב בצורה פנטסטית להרחקה של בן אלגרבלי. במקום להיכנס לכוננות ספיגה, אלישע העדיף להחזיר את הקהל שלו דרומה עם טעם של התמודדות, השאיר את כל הכלים ההתקפיים במגרש ועשה חילוף של דפנסיבי בדפנסיבי. השער של פלט היה פנטסטי מדי מכדי לומר שהחילוף של אלישע יצר אותו, אבל השדר שהעביר אלישע לשחקניו כי אינו מוותר על המשחק, יצר מצב בפרק זמן לא ארוך במחצית הראשונה שבו לא ניתן היה להבחין בפער מספרי על המשטח, גם לא בפער איכותי.
כאשר סוזה מתנהל בוורסטיליות מרשימה לגבי המערך שלו ומנהל - למרות הביקורות - רוטציה בריאה בהרכב, נעים לדעת כי יש לו פייט בניהול משחק. ואלישע לוי סיים את המשחק אתמול בראש מורם, למרות הלכאורה תבוסה.
3. יכול להיות שערן זהבי מרגיז הרבה אנשים, בוודאי אחרי ה"פאנאנקה" המזלזלת בדקה התשיעית, אבל אי אפשר לקחת ממנו את העובדה שבכל המהלכים המכריעים במשחק, כולל זה שהוביל לפנדל, הוא היה מעורב. שני מצבים נייחים, ניסיון מספרת בשער הראשון (תוך כדי פאול קטן שביצע) ומסירה גאונית לפריצה בטרם ההכשלה, מציבים את זהבי כאיש שמשפיע יותר מהכל על מהלכי המשחק של מכבי.
יש לכך סיבה אחת, ודי אם ניזכר בהופעה של לואיס סוארז ב-1-5 של ליברפול על ארסנל בשבת. הוא לא כבש, אבל היה כל כך רעב להבקיע, שיצר די מצבים לחבריו. אלה החומרים שמהם קורצו שחקנים גדולים.
4. אלמלא כבש ברק יצחקי את השער הרביעי במשחק היינו מסיימים אותו עם שערים של שבדי, הולנדי וספרדי. מי היה מאמין, בתחילת עידן הזרים, כשהגיעו לכאן שחקנים ממזרח אירופה, ששחקנים מההארד-קור של מערב אירופה יגיעו לכאן וגם ישפיעו על המשחק?
בלי שנשים לב, הליגה הישראלית תפסה את מקומה של קפריסין כארץ מקלט לכדורגלנים מערב אירופיים. נכון שיש כאן הגבלה של זרים, אבל יש כאן שינוי מרענן בהרכבם. כדאי להמשיך ולעקוב.