1. זה נשמע בדיוק אותו דבר, בכל מקום בארץ ובעולם. על הבר האפלולי, בסלון, במעלית בעבודה, בקפיטריה באוניברסיטה, על הספסלים בכיתות. בכל שיחת כדורגל העונה על הליגה הטובה בעולם מגיעים אוהדי הפרמיירליג ברחבי הפלנטה למסקנה זהה: 2013/14 היא העונה הכי מטורפת ותחרותית שזכורה. עכשיו בואו ניקח את האינסטינקט הבסיסי וננסה להעניק לו סימוכין.
12 מחזורים לסוף הליגה, וארבע קבוצות רשאיות לראות את עצמן שייכות למאבק האליפות - צ'לסי בפסגה, ארסנל, מנצ'סטר סיטי וליברפול - שכל מה שמפריד ביניהן זה מרחק פעוט של ארבע נקודות. בעונה הקודמת, 12 מחזורים לפני הגונג - מנצ'סטר יונייטד הובילה בבטחה בפער של 12 נקודות על-פני השנייה (סיטי), 16 על-פני השלישית (צ'לסי) ו-17 על הרביעית טוטנהאם. השנה, 15 נקודות מפרידות בין המוליכה צ'לסי לבין מנצ'סטר יונייטד, הקבוצה במקום השביעי (!).
הפעם האחרונה שהיה לנו כזאת צמרת צפופה 12 מחזורים לסוף? עונת 2001/02, אז הפרידו שלוש נקודות בין יונייטד, ליברפול, ניוקאסל וארסנל במחזורים 26-27. אז זה הסתיים עם דהרה מטורפת של ארסנל במחזורי הסיום, שהעניקו לה אליפות בפער של שבע נקודות (ליברפול הסתפקה בסגנות).
2. כל עוד מנצ'סטר יונייטד תמשיך להיראות כל כך אנמית, כל כך שבורה, כל כך רחוקה ממקום שמוביל למוקדמות ליגת האלופות בעונה הבאה, כל כך צל של מה שהיתה בעידן פרגוסון - יימשך הדיון סביב מעמדו של דייויד מויס.
במשפחת גלייזר, הבעלים האמריקאים של יונייטד, יודעים שהם נמצאים במועדון שהתרבות הארגונית שלו לא מעודדת עריפת ראשים. אבל אם הניסיון של הגלייזרים בטמפה-ביי באקנירס, קבוצת הפוטבול שהם מחזיקים, מעיד על משהו - אז אפשר לדווח למויס שלאורך זמן ליהודים הג'ינג'ים אין סבלנות למאמנים כושלים. מאז רכשו הגלייזרים את פרנצ'ייז ה-NFL ב-1995, עברו בקבוצה שלהם חמישה מאמנים ראשיים שונים. כלומר, מאמן בעידן הגלייזרים שורד בטמפה-ביי 3.8 שנים בממוצע בתפקיד. לא רע בכלל ביחס לכדורגל האירופי, ובמיוחד לכדורגל האנגלי המחורפן (לפי אתר sportingintelligence, מאמן פרמיירליג מחזיק בתפקידו בממוצע קצת יותר משנה), וטוב אפילו ביחס ל-NFL, שם זמן ההישרדות הממוצע של מאמן ראשי עומד על 3.2 שנים, ע"פ בדיקה של ה"ביזנס אינסיידר".
ובכל זאת, ברור כי הגלייזרים לא סבלניים לאורך זמן לביצועים כושלים על המגרש: את גרג סצ'יאנו הם פיטרו בדצמבר 2013 לאחר שרשם מאזן 21-11 בשנתיים ולא הצליח להעפיל לפלייאוף ה-NFL; ראחים מוריס פוטר ב-2012 אחרי 3 שנים של מאזן 31-17; אפילו ג'ון גרודן, שהוביל את הקבוצה לזכייה בסופרבול ב-2002, נזרק בסופו של דבר כמה שנים אחר כך.
מכיוון שאנגליה זה לא אמריקה וכדורגל זה לא פוטבול, אין לצפות שהגלייזרים יהיו סלחניים עם מויס כפי שהיו עם מאמני הפוטבול שלהם.
3. יפטרו או לא יפטרו את מויס - דבר אחד בטוח לגבי הגלייזרים: הם רואים שלפחות נכון לעכשיו, מותג כמו של מנצ'סטר יונייטד עדיין חזק יותר מכל תקופת שפל זמנית. אתמול (ד'), דווקא אתמול על רקע עוד הופעה רדודה שלה (0-0 נגד ארסנל) - פרסמה יונייטד את נתוני הרבעון המצוין שהסתיים ב-31 בדצמבר 2013, עם הכנסות שיא של 122.9 מיליון ליש"ט. התחזית המעודכנת לעונת 2013/14 עומדת על מחזור של 420-430 מיליון ליש"ט, לעומת 363 מיליון ב-2012/13, וגם הרווחים ממשיכים לזרום.
מצד שני, הגלייזרים לומדים על בשרם עד כמה אכזר יכול להיות המסחר של קבוצות כדורגל בבורסה, עד כמה הוא אמוציונלי ותלוי תוצאות על המגרש ולא בספרי החשבונות. מניית יונייטד עמדה עם סגירת המסחר אתמול בוול-סטריט על מחיר של 14.61 דולר, הנמוך ביותר שלה ב-13 החודשים האחרונים.
ניתוח קר של הנתונים של יונייטד דווקא אמור להרגיע את המשקיעים: החוב של הקבוצה עומד נכון לעכשיו על 356.6 מיליון ליש"ט - לא מעט, אבל נמוך משמעותית מהשיא של 778 מיליון ליש"ט שנרשם ביוני 2010 (ולכן גם הוצאות המימון שלו הולכות ופוחתות). ומעבר לעוד רבעון שיא שכאמור דווח עליו אתמול - ברור כבר עכשיו כי ההכנסות של יונייטד ימשיכו לצמוח, בהתחשב בחוזה השידורים החדש והמשודרג של הפרמיירליג שנכנס העונה לתוקף, ובמיוחד לרגל כניסת הסכם החסות עם שברולט בעונה הבאה - השווה 53 מיליון ליש"ט בשנה (ויהפוך לחוזה הספונסרשיפ המרכזי היקר ביותר בכדורגל העולמי). במבט קצת יותר קדימה, יש את עונת 2015/16 - אז תתחיל יונייטד לקבל הסכם משודרג מספונסרית הלבשה (ככל הנראה זו תהיה נייקי שתמשיך את ההתקשרות עם השדים האדומים). מדברים על סכומים אסטרונומיים של יותר מ-65 מיליון ליש"ט בעונה. ולמרות התקופה הקשה ב-2013/14, אולד טראפורד ממשיך להיות מלא, ויונייטד היא עדיין מותג עולמי חזק ביותר.
כמה חזק? מספיק כדי להסתדר בלי עונה אחת בליגת האלופות.