ראם עמינח (מבוטא עמינוח) הוא האיש החולש על צינור הכסף הכי גדול במדינת ישראל: תקציב הביטחון. לא נעסוק כרגע ב"קטנות" - אם זה 51 מיליארד, 55 מיליארד, 58 מיליארד, 60 מיליארד או יותר (תלוי את מי שואלים, באיזה יום ולאיזו מטרה) - בכל מקרה זה לא מספיק. כך משוכנע, בלי טיפת ספק, תא"ל (תת אלוף), היועכ"ל (יועץ כספי לרמטכ"ל) וראש את"ק (אגף תקציבים במשרד הביטחון), רו"ח (רואה חשבון) עמינח. בדיוק כמו שני הבוסים הישירים שלו, הרמטכ"ל בני גנץ ושר הביטחון משה בוגי יעלון, כמו כל עובדי משרד הביטחון, צה"ל, אזרחים עובדי צה"ל, גמלאי צה"ל ועובדי התעשיות הביטחוניות שחיים מידיהם. שאר המיליונים חושבים אחרת. ואל תזכירו בתחומי הקריה את "ארץ נהדרת" ("8:00 מגיע לקריה, 8:02 ישן כמו גווייה. אבטלה סמויה? הצחקתם את אנשי הקבע, האנשים הכי חשובים במערכת הביטחון. בחודשים האחרונים עמל אגף הייעול והקיצוץ של צה"ל על תוכנית קיצוצים ומתקשה למצוא פתרונות, חוץ מהוויתור האמיץ על ערגליות התות כמובן. אז איפה בכל זאת אפשר לקצץ?"). אין ספק שמדובר בשנים קשות עבור לובשי המדים. הם פגועים, נעלבים וכועסים. בבת עינה של הארץ שהחלה לחטט בשכרם, ביעילותם ובהתייעלותם. האם מערכת הביטחון מתייעלת כנדרש? בוודאי ובוודאי, אומר עמינח, שמקפיד לקיים יחסי עבודה תקינים, הוגנים, ענייניים וכמה שיותר שקופים, וזוכה להערכה רבה מכיוון "האויב" - משרד האוצר - שמתעקש לבדוק בציציות התקציב הענק וגם לנסות, בלי הצלחה ובדרך כלל גם בלי כוונה אמיתית, לחתוך ממנו.
שאלה אחת לא העזנו לשאול את עמינח. רצה הגורל וביום שבו התקיים הראיון הזה, ראשון, יחיד ובלעדי, התקיימו גם האסיפות הכלליות של לאומי והפועלים ואושר השכר (העצום והמופרז) של בכירי הבנקאים. התביישנו לשאול איך מרגיש אחד שהבוס שלו, ראש המטה הכללי של צה"ל רב אלוף גנץ, משתכר 74 אלף שקל בחודש בעוד בת זוגו, אם ילדיו, מנכ"לית לאומי רקפת רוסק עמינח, משתכרת לפחות פי שניים.
- עד לפני שנתיים וחצי ניהלת משרד רואי חשבון גדול. סיפרו ששר הביטחון דאז, אהוד ברק, לחץ.
"אני חייב לומר שהפנייה אליי מעולם לא הגיעה מאהוד ברק ולמיטב ידיעתי הוא לא עמד מאחורי המהלך. הפנייה אליי הגיעה דרך צדדים שלישיים. אודי שני, מנכ"ל המשרד באותם ימים, חיפש מישהו, פנה לאנשים, כל מיני אנשים, והפנו אותו אליי. עד אז לא ידעתי מי זה אודי".
- ככה? באמצע החיים? התפקיד הכלכלי הבכיר ביותר במערכת הביטחון?
"קיבלתי את כתב המינוי לתפקיד ב-5 בספטמבר 2011, יום הולדת 50 שלי. מתברר שכל אחד עובר את משבר גיל ה-50 שלו. יש כאלה שסתם נוסעים לטיול ויש כאלה שעוזבים את העבודה. אני באתי לכאן".
- מה זו העבודה הזו - גם יועץ כספי לרמטכ"ל וגם ראש אגף התקציבים במשרד הביטחון?
"בתפקיד הזה אני דווקא חובש שלושה כובעים: פעם זה היה שניים, אך קודמי החרוץ והחכם, תא"ל (במיל') מהרן פרוזנפר, דאג להוסיף לי עוד אחד - ראש המערך התקציבי של הצבא, שבמסגרתו אני גם אחראי ליותר מ-500 קציני התקציבים ביחידות השונות. זה כמו להיות קצין חיל ראשי: להיות אחראי לקריירה של אותם קצינים, לראיין אותם, לשבץ ולנייד אותם בין היחידות השונות וגם להביט קדימה כדי לבנות את היועכ"ל שיישב כאן בעוד 15 שנה, כדי שלא יצטרכו, שוב, להביא מישהו מבחוץ".
- אתה הראשון בתפקיד שבא מבחוץ.
"נכון. באתי לשלוש שנים, כך סוכם מראש. חלפו מאז שנתיים וחצי ובעוד חצי שנה אני מסיים".
- יש סתירה מובנית בין שני הכובעים המרכזיים שלך. משרד הביטחון אמור היה להיות סוג של "רגולטור" של הצבא ולא חלק ממנו.
"כיועץ כספי לרמטכ"ל אני בעצם עובד מול הרמטכ"ל, יושב איתו ומייעץ לו, יושב בפורום מטכ"ל, מבין את הצרכים של הצבא ומכיר את התהליכים שנעשים בו. כראש אגף התקציבים במשרד הביטחון, הפעילות שלי מופנית יותר החוצה: זה לשבת בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת הכספים של הכנסת, בקבינט, בממשלה".
- הגיע הזמן להפריד בין שני התפקידים האלה.
"משרד הביטחון הוא למעשה הרגולטור של הצבא ואולי יש פה קושי מסוים. ברור שלרגולטור קל יותר לעשות את זה כשהוא מנותק לחלוטין. המצב הזה הופך את הרגולציה ליותר קשה אבל היא פועלת ועושה את זה היטב".
על תפקיד היועכ"ל: "לא ידעתי בכלל שיש חיה כזאת"
זהו הראיון המקיף הראשון של עמינח מאז מונה לתפקיד לפני כשנתיים וחצי, והוא כבר מדבר על הפרישה בעוד חצי שנה. הוא יפשוט מדים, יחנוט עצמו בחליפה וישוב למשרד רואי החשבון שטיינמץ עמינח ושו"ת שהוא מנהל עם שותפו, חברו, קובי שטיינמץ. "אני בהחלט מתגעגע למשרד", אומר, "השותף שלי למשרד זה החבר שלי בישיבה. מכיתה ט' ישבנו באותו חדר, למדנו בישיבת נחלים, ישנו מיטה ליד מיטה".
אף שתא"ל עמינח הוא היועכ"ל וראש את"ק הראשון שבא לתפקיד מחוץ למערכת הצבאית, הדרגות שלו לגמרי אמיתיות, כלומר לא דרגות ייצוג. מאז 1982, כשסיים את שירותו הצבאי, הקפיד לציית לצווי המילואים שקיבל. היו תקופות שעשה גם כ-100 ימי מילואים בשנה. בשירות המילואים הגיע לדרגת אלוף משנה, בתפקידיו האחרונים היה מפקד נפה בפיקוד העורף. "אף תפקיד במילואים שעשיתי לא היה ביחידה הזאת, של היועכ"ל", הוא אומר, "לא ידעתי שיש בכלל חיה כזאת. גיליתי שהיא קיימת רק כשפנו אליי והציעו לי לפקד על היחידה. אודי שני, מנכ"ל משרד הביטחון אז, התחיל להסביר לי על התפקיד. אחד הדברים שהוא אמר באופן מאוד ברור ומאוד חד זה שמערכות היחסים בין משרדי הביטחון והאוצר היו במשך תקופות ארוכות לא טובות בלשון המעטה ושיש בעיית אמון. הוא חשב שנכון לטפל במערכות היחסים האלה ולשקם אותן".
- הצליח לך בזה?
"בסופו של דבר אני ראש אגף התקציבים של משרד הביטחון, אני צריך לייצג ולהביא הישגים מסוימים ויש דרכים שונות לעשות את זה. אני עובד בדרך מסוימת ואני חושב שהבאתי את מערכות היחסים האלה למקום אחר לחלוטין. מבחינת היחסים בין הצדדים זה מתבטא ברמת האמון בכל נתון שמוצג על ידנו, בכל מספר, נייר ושקף שיוצא מכאן. השקיפות והפתיחות שלנו נמצאים היום במקום אחר ואם תרצו תוכלו לשמוע את זה גם מהצד השני".
- מי זה "הצד השני"?
"בעיניי הצד השני זה החשבת הכללית במשרד האוצר מיכל עבאדי בויאנג'ו, ראש אגף התקציבים אמיר לוי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר ועוד בעלי תפקידים".
- יש שם בהחלט הערכה אליך, אתם מדברים באותה שפה, אפשר שזה עושה לך "בעיות בבית"?
"לא את הכול אפשר לבצע בשפה שלהם, כל אחד מוטרד מהחלקים שלו. כשאני יושב איתם אני מוטרד מדברים שקשורים לתקציב הביטחון והם מצדם מוטרדים מדברים אחרים. ועדיין, אנחנו נהנים מזה שיש לנו יכולת לעצור לפעמים את השיחה, גם כשהיא סוערת וקשה, להסתכל על העובדה שכולנו עובדים למען מדינת ישראל, למען מה שנכון, למען תהליכים נדרשים - וזה מאפשר לנו ביחד להסדיר מחלוקות. זה מפשט ומקל וכך מצליחים יותר לסדר דברים".
על תקציב הביטחון: "גם מתווה מצוין לא יחזיק יותר משנתיים"
עם זאת, השפה המשותפת של עמינח עם בכירי האוצר לא חסכה מהציבור גם השנה את ההצגה הכי טובה במדינה: קרבות התקציב בין הביטחון לאוצר. למרות שעמינח מחמיא למנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר ואומר כי "הוא עושה עבודה מצוינת עם המעבר דרומה ועם הניסיון לגשר על פערי המימון ולזרז את המעבר", אפשר להעריך שסבב הופעות נוסף הוא רק עניין של זמן. ועדה חדשה בראשות האלוף (במיל') יוחנן לוקר, אחיו של מנכ"ל משרד ראש הממשלה הראל לוקר, מונתה כדי לדון בגיבוש מתווה חדש לתקציב הביטחון - מה שיקבור סופית את "מתווה ברודט" שהיה אמור להכניס קצת יותר סדר וודאות למערכת. אלא שמתווה ברודט הוא אחד, ובאגף התקציבים שבראשות עמינח אספו עבורו לא פחות משש פרשנויות שונות. פער הנתונים - גודל התקציב ל-2014, כמה, אם בכלל, קוצץ ממנו (7.4 על פי עמינח, 1.5 על פי האוצר, 0 על פי המציאות) וכמה התווסף לו, ועוד יתווסף לו במרוצת השנה - מסתכם במיליארדים רבים. הוויכוחים בשיאם וכך גם המניפולציות - גם של האוצר וגם של הביטחון.
עמינח מעריך שההמלצות העתידיות של ועדת לוקר יתייחסו בין השאר לבניית תקציב ביטחון עם בסיס חדש, לאורך זמן. זאת, בעוד שברור לו שמצד האוצר יבקשו מהוועדה להתייחס לסוגיות בוערות אחרות, כמו העלאת גיל הפרישה של משרתי הקבע, ומערכת הביטחון תתנגד לכך.
"כשמעלים את גיל הפרישה פשוט דופקים את המערכת ואת מדינת ישראל", אמר.
- מה אתה מצפה מוועדת לוקר?
"הייתי שמח לו היינו ממשיכים לפעול במשך כל התקופה שאליה מתייחס דוח ברודט, כלומר 10 שנים, כפי שהחליטה בעבר הממשלה. אלא שעברה עד כה רק מחצית תקופת ברודט, המחלוקות על הפרשנות שלו בוערות, אז הוחלט לגבש מתווה חדש. אני רק מקווה שהמתווה העתידי יאפשר בנייה של מבנה תקציבי חדש כפי שנדרש, עם מנגנוני הצמדה מתאימים וברורים שיהלמו את הצרכים לעשור הקרוב".
- זה יספק לכם ודאות?
"בהחלט. אחת הבעיות שלנו היא חוסר ודאות והיעדר מנגנונים רלוונטיים. גם מתווה מצוין שלא יהיו בו מנגנוני הצמדה מלאים - ימיו קצרים. הוא לא יתקיים מעבר לשנתיים-שלוש".
- בכמה התייעלה מערכת הביטחון בעקבות המלצות ועדת ברודט וחברת מקינזי?
"בכמה מיליארדי שקלים. קשה להגיד בדיוק בכמה, כי המדידה מאוד מסובכת. מדובר ביישום של המלצות להתייעלות שבאו גם מחברת מקינזי וגם ממינהלת ההתייעלות של הצבא. אני באתי לכאן אחרי שהעבודה הזאת הסתיימה, אבל אני מתרשם שהם עשו כאן עבודה מדהימה. אין לי ספק שההתייעלות הזאת חסכה מיליארדים".
- יש דוגמאות?
"אם משימות שנעשו בעבר באמצעות מטוסים נעשות היום באמצעות מל"טים (מטוסים ללא טייס) - יש פה התייעלות עצומה. עם זאת, יכולה להיות דוגמה די מוזרה: התקינו בהאנגרים של המטוסים נורה יעילה וחסכנית, אך גילו שהיא כמו נורת כספית, שנדלקת ומאירה במלואה מאוד לאט, כך שכשיש כוננות ותאורה מלאה נחוצה - לוקח לה זמן. התוצאה היא שאין ברירה ומשאירים את האור דולק. אז החלפנו את הנורה באחרת, שהיא יעילה באותה מידה אבל נדלקת בתוך שנייה, ויש כאן חיסכון. כך גם בהרחבת השימוש בסימולטורים כאלה שחוסכים המון. בכלל, המל"ל (המועצה לביטחון לאומי) קבעה שאנחנו עומדים בדרישות ההתייעלות על פי המתווה של דוח ברודט. מדובר בהתייעלות של 30 מיליארד שקל על פני 10 שנים ובחלק היחסי עמדנו. מערכת הביטחון היא מערכת מאוד יעילה".
- יש טענה עקרונית ומסורתית מצד משרד האוצר לגבי מידת השקיפות של מערכת הביטחון, שמעלה ספק לגבי אופן התנהלות התקציב האדיר שלה.
"תשאלו את הראל לוקר, קיבלתי ממנו צל"ש, בנייר אמיתי ולא בעל פה, על שקיפות. תבררו גם עם מיכל עבאדי בויאנג'ו ועם כל מי שליווה את התהליכים כאן בשנתיים וחצי האחרונות וער למגמה. אתם תופתעו מהתשובות שתקבלו ואני גאה בזה".
על גובה התקציב: "בתקציב כזה אני מספק רמת ביטחון שונה"
גובה תקציב הביטחון לשנת 2014 הוא 51 מיליארד שקל, לדברי עמינח, ולעמדתו חסרים למערכת 10 מיליארד שקל כדי שתוכל לענות על צורכי הביטחון הנדרשים. גם הוא משתמש בשפה הכמו-מאיימת: "גם ב-2010 היה לנו תקציב ביטחון של 51 מיליארד שקל ולכאורה הכסף הוא אותו כסף, אך העלויות מסביב השתנו: יש עקומת תועלת וברור שמה שיכולתי לתת ב-2010 אני לא יכול לתת עם אותו סכום ב-2014. חלו התייקרויות, יש לי גמלאות, יש גידול בשיכון, יש גידול בפנסיה הצוברת. ההוצאות גדלו ב-10 מיליארד שקל. אם רוצים לקבל היום את אותה רמת ביטחון של 2010, צריך להוסיף לתקציב הביטחון 10 מיליארד שקל. במצב הזה אני יורד לעקומת ביטחון אחרת, ואני מספק רמת ביטחון שונה לחלוטין".
- אז מה, תושבי ישראל מקבלים היום פחות ביטחון?
"בטח".
תוכנית צה"ל, על פי היועץ הכספי וראש התקציבים, היא לקצץ בשנה הקרובה לא פחות מ-4.5 מיליארד שקל. כל עוד סעיפים כמו גמלאות, משכורות, שיקום, משפחות, מע"מ על רכש בדולר, דלקים, סיוע ושכר חיילי חובה מעוגנים כתקציב קשיח שלא נוגעים בו - את המיליארדים האלה יביאו מהסעיף הגמיש ביותר: קיום והתעצמות. זה אומר פחות אימונים לחיילים, צמצום בפעילות המבצעית, סגירת טייסות, פיטורים של אלפי אנשי קבע ופגיעה בקיום. "פגיעה בקיום זה שפגעת בקיום השוטף של הצבא, נניח לרגע שלקחת מבנה מסוים ואתה מחליט שאתה לא מתחזק אותו יותר ועובר לתחזוקת שבר. זה אומר שעד שזה לא נשבר - לא מתקנים ולא בודקים ולא מתחזקים. יש מזגנים? עד שהם מפסיקים לעבוד - לא מתקנים ולא עושים כלום".
קיצוצים אלה, כך לפי תא"ל עמינח, נעשים בזמן שהמדינה תחזיר לעצמה, עוד השנה למשל, 1.1 מיליארד שקל מתקציב הביטחון באמצעות מסי המכס והבלו על הדלק.
"החלטת הממשלה מדצמבר על שינוי 'הכלל הפיסיקאלי' קבע שקצב גידול התקציב 2014 (לעומת 2014) יהיה 2.6% (כ-8 מיליארד שקל) ולא 3.7% (כ-12 מיליארד שקל). המשמעות היא הקטנת היכולת לגדול בתקציב המדינה ב-4 מיליארד שקל. שינוי הכלל הפיסיקאלי שגורר בעקבותיו הקטנה של מגבלת ההוצאה במשרדי הממשלה והפחתת שיעור הרזרבות מגביל את חופש הפעולה לשינויים במהלך השנה וזה המלכוד הפיסקאלי, שגם תוספות בהכנסות המדינה, במידה ותהיינה, לא יפתרו. כשמחברים את המלכוד הפיסקאלי יחד עם תקציב הביטחון לשנת 2015, שנבנה על בסיס תקציב מקורי נמוך של 2014, ייווצר סיר לחץ גדול מדי על תקציב הביטחון", אומר עמינח.
עמינח לא מראה כעס ותמיהה אבל זה בהחלט ישנו. "ספינה של חיל הים שעושה פעילות מבצעית מול חופי מדינת אויב - משרד הביטחון משלם בלו על הדלק שלה. בזמן שאוניות אחרות פטורות מתשלום מס - אנחנו משלמים. עוד מיליארד שקל ויותר יחזרו למדינה כמע"מ על רכש שאנחנו עושים בדולר סיוע. למה? ככה. כי משרד האוצר קבע מראש מה שער הדולר, על בסיס הערכה של 4.4 שקל. אם הוא פוגע אז הוא פוגע. ואם לא...".
- שער דולר של 4.4 לשקל? זה לא קרה כבר שנים.
"כן, כך זה מופיע בספר התקציב של החשבת הכללית. שער הדולר התקציבי הרשום הוא 4.4 לשקל, בזמן שהוא למעשה 3.4 לשקל. אז לי זה עולה בשנה 1.1 מיליארד שקל".
העלות של כל הסעיפים המופיעים ב"חלק הקשיח" של תקציב הביטחון היא כ-23 מיליארד שקל. היקף הגמלאות בלבד לשנת 2014 הוא 7.4 מיליארד שקל. 6.7 מיליארד שקל מהם - מופנים לפורשים מצה"ל. עמינח מבהיר: "הסכום המוקצה לגמלאות רק ילך ויגדל כל הזמן ועד שהפנסיה התקציבית תתאזן עם הפנסיה הצוברת יעברו עוד הרבה שנים, ב-2080. במקומות הכבדים האלה אין לי כל יכולת להשפיע, בטח לא להזיז גמלה של מישהו שכבר פרש, זו זכות המוקנית לו בחוק. כדי לשנות או לקצץ גמלה, ויש אנשים שמדברים על זה, הדבר מחייב מהלך של חקיקה ראשית ויש לי ספק רב מאוד אם יש לזה סיכוי לעבור בג"ץ. עם זאת, מהלך כזה עשוי לעבור את מבחן בג"ץ רק אם מהלך כזה ייעשה בכל הסקטור הציבורי. הרמטכ"ל כבר הצהיר בעבר שהוא יהיה מוכן להיות בראש המחנה - אך בטח לא לבד".
- הסכומים הללו הם כדור שלג.
"אבל אם פעם כדור השלג הזה רק גדל וגדל וצבר מסה, צריך לשים לב לכך שכדור השלג שרודף אחרינו בתחום הזה מתחיל להתכווץ. הוא עדיין רודף אבל טיפה פחות כבד. למה? בגלל שאני משלם אמנם יותר בשוטף, וזה מוריד לי מהתקציב, אבל החוב האקטוארי יורד. מעבר צה"ל מפנסיה תקציבית לצוברת, בלי קשר לשאלה אם זה נכון או לא נכון בראייה ארוכת טווח, מוביל היום למצב שמגדיל את העלויות למערכת במאות מיליוני שקלים בשנה, אבל לאורך זמן, הרבה זמן, המשקל של זה יתכווץ".
- 5 מיליארד שקל בשנה מועברים לאגף השיקום, בזמן שיש המלצות של ועדת גורן ששוכבות במגירה כבר שנתיים.
"ועדת גורן מדברת על שערי הכניסה לקבלת טיפול של אגף השיקום, כלומר קבעה מי כן זכאי ומי לא זכאי לקבל הכרה של אגף השיקום. אבל גם אם מיישמים את המלצות ועדת גורן היום - בשנה הבאה ההוצאות על תקציב השיקום לא יירדו, ואגב, המספר רק יעלה".
את הסיבות לעלייה בהוצאות שיקום ומשפחות, עמינח תולה (אבל לא מעז לבקר) בסדרה ארוכה של הסדרים היסטוריים שנעשו עם גופים ממשלתיים שונים: המשטרה, משמר הכנסת, שב"ס, עובדי שירות המדינה שנפגעו בפעולת איבה בחו"ל, שב"כ, מוסד, חיילים בחופשה, אנשי צד"ל לשעבר, חיילים שנפגעו בחופשה - כולם-כולם זכאים להכרה מצד אגף השיקום של משרד הביטחון, וממומנים על ידו, מתוך ועל חשבון תקציב הביטחון.
הריב הגדול בין הביטחון לאוצר על תקציב, פנסיות מנופחות וסכומים דמיוניים שזורמים אל המערכת פוגע בתדמית של משרתי הקבע. הם הקורבנות האמתיים של הקרבות על הכסף, ונתפסים כ"שומנים".
"ברגע שאתה יוצר משהו כמו אחד המערכונים שראינו ב'ארץ נהדרת', אין ספק שיש פגיעה משמעותית באופן שבו אנשי הקבע נתפסים בציבור, במעמדם. האם יש למישהו ספק מה זה אומר לגבי עתיד הביטחון של המדינה? אם תשלם פחות לאיש קבע, תגיד ששכרו מנופח, תצחק עליו, תבקר אותו, אתה פוגע גם במעמדו וגם תקבל איש קבע פחות טוב. מה שאומר גם ביטחון פחות טוב".
על גיוס חרדים: "להחזיר אותם כמו שקיבלנו אותם"
- גיוס חרדים. כמה זה יעלה? הפרדה, סוגי כשרויות, שכר למתגייסים בעלי משפחות.
"צריך להבין שאנחנו מדברים על משימה לאומית".
- כמה זה יעלה?
"בסופו של דבר אני חושב שמכיוון שמדובר במשימה לאומית, ומכיוון שמדובר במהלך שחשוב למדינה - ראוי שיהיה פיצוי לתקציב הביטחון".
- כמה?
"גיוס החרדים זה אתגר גדול. עם זאת, אני חושש שבטיפול לא נכון - לא נצליח לגייסם. אני מכיר היטב את העולם החרדי. אני עצמי גדלתי בישיבה עד גיל 18, גם הייתי במסגרת של ישיבה חרדית במשך כמה חודשים. אני היחיד מכל משפחתי ש'יצא בשאלה'. אני מכיר את העולם הזה די טוב. המשימה העיקרית שלנו היא לקבל את החרדים כפיקדון, ולהחזיר אותם בסוף השירות לחייהם כפי שהיו כשהגיעו. קיבלתי חרדי בכיפה בגודל נתון, עם זקן בגודל נתון והתנהלות מסוימת - עלינו להחזיר אותו אחרי שנתיים או שלוש, בדיוק אותו הדבר. שימו לב, כי אני אומר משהו שהוא הפוך לאמירה של בן גוריון, שדיבר על כור היתוך. אבל אם אנחנו ננסה לייצר כור היתוך, אנחנו מתנפצים בתוך שנתיים ואין חרדים בצבא. אם ננהג בשיטת הפיקדון וכולם יבינו את זה ויסמכו עלינו, נזכה לשיתופי פעולה טובים. ויש כבר הרבה שיתופי פעולה. במילים אחרות, בשילוב חרדים בצה"ל אני סבור שצריך ליצור את התנאים המתאימים, כך שתדע כל אם חרדית שהבן שהפקידה יחזור כפי שנכנס. צה"ל עושה מאמצים לנהוג באופן הזה וזה מה שיקל את בניית האמון מול החברה החרדית".
- בכל הכנות, הצבא צריך חרדים?
"כן. הצבא צריך חיילים. כשמסתכלים על החילונים ועל מסה מסוימת מהם שהצבא מגייס לשורותיו, וקיים רצון להגדיל משמעותית את אחוז המתגייסים בקרב החילונים - אפשר להניח שיצטרכו להתפשר על מתגייסים ברמה נמוכה יותר. אלה שלא מתגייסים הם הפחות טובים. כשאני מסתכל על החרדים, המצב הוא בדיוק הפוך: ככל שמגייסים שם יותר, מגיעים לעוד אנשים ולעוד קהלים טובים. חלקם קהלים פשוט מדהימים. עכשיו רק צריך לראות איך מייצרים מצב שמביאים אותם לצבא".
- הצבא יידע להתמודד עם מערך כשרויות גדול?
"אני חושב שאנחנו יודעים לעשות את זה. אנחנו מתמודדים עם זה היום, כשמגיעים אלינו אנשים עם רמות כשרות שונות. זה לא פשוט, לא קל וגם לא זול, אבל יודעים להתמודד עם זה".
- מאיפה השם שלך?
"שם של חיה ממשפחת הצבאים, לאחותי הגדולה קוראים יען. הצעירה היא איילת. לאמא קוראים ציפורה ואבא - נוח. נוח לקח לתיבה את חיות השדה".
- עמינח?
"סבא שלי נולד רזבסקי והגיע לארץ בן 18. כשכולם עברתו הם עשו את זה על שם האב שנפטר, בן דוד, בן משה, בן יוסף. אבל 'בן נוח' זה שם נרדף לגויים, בניו של נוח היו שם חם ויפת. הוא הלך להתייעץ עם בלשן שאמר לו: במקום בן נח יהיה עמינח".
"אני ורקפת מדברים הרבה על מאקרו כלכלה"
עם מינויו לתפקיד היועץ הכספי לרמטכ"ל וראש אגף התקציבים במשרד הביטחון, חתם תא"ל ראם עמינח על הסדר ניגוד עניינים שאחד מסעיפיו אוסר עליו לקיים פעילות אל מול בנק לאומי. זאת, על רקע היותו בן זוגה של המנכ"לית רקפת רוסק עמינח. הם הורים לדנה וגל. "לא ידוע לי על פעילות כלשהי שמתקיימת בין משרד הביטחון לבין בנק לאומי. הדבר היחיד שאני יודע זה שבנק לאומי מעורב בתוכנית שנועדה לעודד שירות במערך המילואים".
לקראת כניסתו לתפקיד, הוא הפקיד את חלקו במשרד רואי החשבון שלו באופן זמני בידי שותפיו, העיקרי שבהם הוא קובי שטיינמץ, ואל המשרד הוא מתכוון לשוב בעוד כחצי שנה: "הבקשה הראשונית הייתה שאמלא את התפקיד הזה במשך חמש שנים אבל אני ביקשתי מראש לתחום את הכהונה הזאת לתקופה של שלוש שנים בלבד".
- מה יש בתפקיד הזה שגירה אותך לקחת הפסקה מהכול ולבוא?
"עשיתי מילואים הרבה מאוד שנים והרבה מאוד ימים בשנה. ניסיתי להשפיע. כל אחד שנמצא במקום מסוים מנסה להשפיע. מהר מאוד גיליתי שכדי להשפיע לא רק על הרב סרן שמעליי, אתה צריך להתחיל להשקיע יותר, להתקדם במעלה הדרגות. הייתי בפיקוד העורף הרבה מאוד שנים והרגשתי שאני משפיע ומזיז דברים ובאיזשהו שלב זה נתקע - ובאותו זמן היה קיים עדיין הרצון להמשיך ולהשפיע ולשנות. כשפנו אליי עם ההצעה לבוא לתפקיד הזה אמרתי לעצמי שהנה, יש לי הזדמנות. תבינו, מצאתי את עצמי מיושב ביום שישי בערב בבית, יש לי משרד רואי חשבון, מתפרנס עלא כיפאק והכול נהדר, אבל יש לך דעות על דברים שקורים ואין לך יכולת להזיז. כשיש לך הזדמנות לעשות ולהשפיע על מה שבכית עליו כל הזמן, אתה לא יכול להגיד לא. אחרת, אין לך לגיטימציה ביום שישי הבא להמשיל וליילל. אז אמרתי כן, ואני חייב להודות שאפילו לא הערכתי כמה אפשר להשפיע בתפקיד הזה".
- והשפעת?
"בהחלט. הרבה יותר ממה שהערכתי. אני לא מתחרט דקה אחת שבאתי לתפקיד הזה".
- לא היה מוזר לעלות באמצע החיים על מדי ייצוג של צה"ל?
"כן. זאת הייתה חוויה מאוד מוזרה לעלות על מדי אל"ף, לא הייתי רגיל לזה. הפעם האחרונה שלבשתי מדי אל"ף הייתה ב-1982".
- מה אמרה רקפת על המהלך?
"אגיד לכם מה אמרו לי אחרים: לחברים שלי זה נראה מאוד מוזר. אף אחד לא האמין שבאמת יש סיכוי שאני לוקח את זה. אנשים לא העריכו את המהלך נכון. היו שאמרו לי שזה לא שפוי, לא הגיוני".
את רקפת רוסק הוא הכיר במהלך תקופת לימודיהם המשותפת בראיית חשבון באוניברסיטת תל אביב: "הייתי אחרי 4 שנים בצבא, היא הייתה עתודאית ולמדנו ביחד. בשבוע הראשון בחשבונאות מצאנו שנכון ללמוד ביחד, כעבור שבוע או שבועיים זיהיתי את רקפת והצעתי לה להצטרף לצוות לימוד משותף".
מכאן דברים קרו מעצמם. "באמצע הסמסטר הראשון כבר היינו חברים ועברנו לגור ביחד והשאר כבר היסטוריה", אומר עמינח, "שנינו בחרנו ללמוד חשבונאות, עשינו ביחד גם את התואר השני במינהל עסקים ועבדנו כרואי חשבון - כך שיש לנו הרבה ידע משותף ויכולת לנתח ביחד דברים ומצבים. יש גם היכרויות טובות: אתה רואה מול מי היא עובדת והיא רואה מול מי אני עובד. יש גם חברים משותפים, שחלקם נצברו במרוצת השנים ועם חלק אחר אנחנו גם עובדים ביום יום, זה הופך את זה למאוד מעניין וגם מאוד כיף".
- רקפת בהחלט אינה אישה "רגילה". מה זה עושה לזוגיות?
"להיות נשוי למישהי חכמה וחזקה, זה משהו שצריך להיות מתאים לו באופן מובנה. עוד כשהיינו חברים היא הייתה הסטודנטית שסיימה את הפקולטה בניהול עם הממוצע הכי גבוה שמישהו אי פעם סיים עד אותה תקופה שבה למדנו".
- שתי דמויות כלכליות בכירות מאוד באותו בית: על מה מדברים שם בערב?
"על כל מיני דברים, והרבה מאוד על מאקרו כלכלה".
- מוצאים זמן ביחד?
"אנחנו עובדים מאוד קשה במשך השבוע, ומבלים המון בסופי שבוע בעיקר עם הבנות, גל (13.5) ודנה (16.5), ובין השאר נוסעים גם לחו"ל ביחד".
