"פסק הדין של בית המשפט העליון, שקובע כי מענקי הפיצול וההפרטה לעובדי בז"ן הם הכנסה מעבודה, הוא פסק דין גורף ושגוי. הוא יגרום להסלמת סכסוכים בשוק העבודה במקומות עבודה ציבוריים ולפתיחת הסכמי שכר, ובסופו של דבר מי שישלם את העלאת רף המס שמוטל על העובדים יהיה האוצר" - כך אומר ל"גלובס" מומחה המס, השופט בדימוס פרופ' דן ביין, ביחס לפסק דינו של בית המשפט העליון מראשית החודש, במסגרתו נקבע כי מענקי "פיצול" ו"הפרטה" שקיבלו עובדי החברה הממשלתית בתי הזיקוק לנפט עם הפרטת החברה, בתמורה לוויתור על זכותם להתנגד להפרטה, יסווג וימוסו כהכנסת פירותית - הכנסה מעבודה - ולא כתקבול הוני, שחבות המס בגינו נמוכה יותר.
פסק הדין הכריע את חבות המס של למעלה מ-1,000 עובדי בז"ן שקיבלו מענקים בהיקף כולל של כ-106 מיליון שקל, מהם תגזור המדינה נתח שמן - כמעט 50% מס מכל עובד. זאת, במקום מס רווח הון בשיעור 20%, כפי שדרשו.
ככלל, תשלומי מעביד לעובדו מהווים הכנסת עבודה החייבת במס לפי שיעור המס השולי הרלבנטי לעובד. אולם במקרים בהם קיבל העובד מענק במסגרת שינוי ארגוני, התעוררה השאלה אם תשלום זה ודומיו יכולים להיחשב להכנסה הונית ולצמצם את חבות המס, לאור הפער שנוצר מתחילת 2003 בין שיעורי המס ההוניים לבין שיעורי המס הפירותיים.
שאלה זו הגיעה לבית המשפט המחוזי בחיפה בפרשת בז"ן, והשופט רון סוקול קבע כי המענקים ששולמו לעובדים הם פיצוי על ויתורם של העובדים על זכותם לעבוד אצל מעסיקם הקודם. לכן, לשיטתו, לא יהיה זה נכון לסווג פיצוי זה כהכנסת עבודה.
ואולם, החגיגות של עובדי בז"ן צוננו במהרה, כאשר פקיד השומה עירער לעליון על פסק דינו של המחוזי, וכאמור, בית המשפט העליון קבע כי מדובר בהכנסה פירותית.
"האוצר ישלם"
לדברי פרופ' ביין, מדובר בפסיקה בעייתית, בלשון המעטה, שלא ברור כלל מדוע רשות המסים התעקשה על מנת להשיג אותה. "קופת המדינה לא תתעשר מזה, כי בסופו של דבר העובדים לא יצמצמו את הדרישות שלהם. אותם מעניין מה בסופו של דבר הם מקבלים, מה נכנס לכיס. מבחינתם, אם הם צריכים לשלם מס יותר גבוה, אז במשא-ומתן הם יעלו דרישות יותר גבוהות ויילחמו עד שהם יקבלו אותן.
"בכל משא-ומתן עתידי, אם הגישה תישאר כזו שמענקי הפרטה הם תשלומים פירותיים, וחל עליהם שיעור מס גבוה יותר, העובדים ידרשו כחלק מהמשא-ומתן שיגלמו להם את זה בצורה כלשהי. זאת אומרת שבסוף מי שיישא במס הגבוה ביותר שהושת לכאורה על העובדים, תהיה המדינה".
לכן, מוסיף פרופ' ביין, "קשה לי להבין למה למדינה היה כל-כך חשוב להילחם בפסיקה של בית המשפט המחוזי. בפועל, הם הטילו עוד נטל מיותר על הקופה הציבורית. אני תמה על גישת מס הכנסה, שנלחם כל-כך קשה כדי להגיע לתוצאה אליה הגיע בית המשפט העליון".
בפסק דין בז"ן, הגם ששופטי ההרכב הגיעו לאותה מסקנה - לפיה יש למסות את המענקים כהכנסה מעבודה - נתגלעה ביניהם מחלוקת באשר לדרך אליה הגיעו למסקנה. בפועל, לא ניתנה הלכה סופית מחייבת באשר לשאלה המהותית איך למסות בכל מקרה את "מענקי ההפרטה".
"יש 3 דרגות של התייחסות בפסק הדין. יש את הדרגה הקיצונית ביותר, של המשנה לנשיאה, השופטת מרים נאור, שאומרת שרק במקרים מאוד מאוד חריגים, יראו במענקים הכנסה הונית; אחר-כך יש את גישת הביניים של השופט עוזי פוגלמן, שקובע כי בדרך-כלל הכנסה שעובד מקבל במסגרת עבודתו, או שקשורה לעבודתו, תסווג כפירותית, אבל זו רק חזקה שניתנת לסתירה; והגישה הפתוחה ביותר היא הגישה של השופטת אסתר חיות, שקבעה שיש לבחון כל מענק לגופו".
"גישה קיצונית"
לדברי פרופ' ביין, "השאלה היא לאן נוטה הרוח, והרוח עכשיו יותר נוטה לכיוון של שלילה - לשלול את האפשרות שכספים שמתקבלים בין עובד ומעביד יכולים להיות תקבול הוני ולא פירותי - וזה בעיה.
"זו גישה שיש לה השפעה על דברים אחרים שלא קשורים להפרטה, כמו למשל על הסכמי אי-תחרות - שמעסיק מחתים עובד שעוזב שלא יתחרה בו תקופה מסוימת ומשלם לו על כך.
"עד לאחרונה הפסיקה הייתה מוכנה לראות בהסכמי אי-תחרות הכנסות הוניות, בנסיבות מסוימות, אבל הגישה המאוד קיצונית שעולה מפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין בז"ן מבטאת השקפה ששוללת את זה.
"לדעתי, כבר יש לזה איזשהו הד בפסיקה. יש פסק דין חדש של השופט מגן אלטוביה בפרשת אברהם קרינגל, המשנה לשעבר של מנכ"ל אסם, שקיבל תשלום על אי-תחרות, ושם מגן נוקט בקו מאוד-מאוד קיצוני, ואומר שהוא לא רואה בכל מקרה תשלומים על אי-תחרות כתשלומים הוניים. הוא שולל את זה מכל וכל.
"זה פסק דין באותה גישה מחמירה שבה נוקטת רשות המסים והקו שהיא הובילה בערעור של בז"ן לעליון. וזו, להערכתי, תהיה ההשפעה השלילית שתהיה לפסק הדין של בג"ץ בפרשת בז"ן - נקיטת גישה ששוללת לחלוטין סיווג כספים שהתקבלו במסגרת יחסי עבודה כהכנסה הונית, שנהנית משיעורי מס נמוכים יותר".